המלחמה ששינתה אותנו | 40 שנה למלחמת יום הכיפורים

שירת הברבור של ישראל החילונית

אלמלא המלחמה, יום הכיפורים היה נותר יום של חשבון נפש אישי ולא לאומי. אך לדברי אברום בורג, אובססיית המלחמה ההיא אינה אלא מאמץ אחרון וכושל של הציונות לדחוק את היהדות

אברהם בורג

יום הכיפורים נושא בחובו תכונות של מלחמה: מלחמתו של האדם ביצריו הרעים, מאבקיו עם האמת הכואבת של עברו המסרבת להיעלם, והלעומתיות מול העתיד אשר אימת המוות תמיד בסופו. זאת מלחמה אחרת לגמרי מאלה המוכרות לנו; מלחמה חיובית, מאמץ אינסופי לבנייתו של אדם טוב יותר ולמען תיקונו של עולם.

ואולם, זה 40 שנה יום הכיפורים הישראלי הוא יום מלחמה המוקדש למלחמה אחרת. באובססיביות, כאילו מדובר בדבר הכי משמעותי בתולדות הרוחניות היהודית, החליפו מלחמת 1973 ותכניה את התכנים האמיתיים והעמוקים של היום הקדוש והמשמעותי ביותר ביהדות. בכל שנה אני מהרהר מחדש בחילופי המשמרות האלה של החג. הרי חגים מטבעם הם נשאים של תכנים ותרבות, וממילא הם משתנים כל הזמן. חנוכה, למשל, לא היה מעולם חגם של הלוחמים היהודים הגיבורים. נהפוך הוא, בסיפור המקורי הגיבורים הם דווקא היוונים. גם פסח, שבועות וסוכות הם במקורם חגי ירח חקלאים, שעליהם נוסף הרובד המיתולוגי של יציאת מצרים, נדודי המדבר ומתן תורה. אז למה לא יום כיפור?!

מישראל הציונית לישראל היהודית

אלא שבמקרה הנוכחי, אני לא חושב שמדובר בשינוי היסטורי כל כך משמעותי. קשה לי לראות את היהודים הישראלים מציינים את מלחמת 1973 באותה אדיקות בעוד כמה מאות שנים. כאן ועכשו, זה נראה כמו שינוי תודעתי של ממש, אך בטווחים ארוכים יותר זה לא ייזכר יותר מאשר מצב רוח עונתי שדינו לחלוף.

למה זה קרה? אין ספק שהסמליות של מלחמה מיותרת וטראומטית, ביום שכולו חשבון נפש, יצרה את המעבר מחשבון הנפש של היחיד לאובססית התחשבנות של הקולקטיב עם עצמו. אבל נראה לי שההסבר האמיתי טמון במקום נוסף: ההשתלטות של מלחמת יום הכיפורים על עולם התוכן הישראלי היא המאמץ האחרון של הישראליות החילונית, הישנה, לדחוק מכאן את היהדות. המאבק בין המרד הציוני-ישראלי לאמא-יהדות הושלם למעשה בכישלון של המלחמה ההיא, במרחבי סיני ובמרומי הגולן. אלה היו הימים האחרונם של ישראל מודל 1948.

אחרי 1973, יצא לדרך הפרויקט היהודי - הדתי הרבה יותר. הפרויקט הזה מגרש מכאן בכוח את הישראלי והדמוקרטי. ישראל הוקמה בראשיתה כמדינה חילונית וסוציאליסטית, ובנקודת המפנה של מלחמת יום הכיפורים התהפכה והייתה למה שהיא היום - חברה דתית, לאומנית וקפיטליסטית. האחיזה העיקשת של עורכי העיתונים ומעצבי דעת הקהל במלחמה ההיא, ביום הקדוש הזה, היא בעצם אחיזה בקש האחרון של הזהות שעוד נותרה להם. והקש, כמו כל הקשים בעולם - נבוב וחלול מאד.

יום הכיפורים היהודי ידחה בסופו של דבר את מלחמת יום הכיפורים הישראלית, בין השאר כי אין בלוח החגים היהודי שום יום המציין מלחמות עבר. אין חג המציין את כיבוש הארץ על ידי יהושע ולא את שחרור ירושלים בידי דוד. אפילו חנוכה האמור איננו חג המלחמה ביוונים כמו שהוא חג טיהור המקדש הדתי מידי מחלליו. לכן, מאליה עולה השאלה מתי יימצא כבר העורך האמיץ שפשוט יפסיק את העיסוק במלחמה ההיא, שכבר מיצה את עצמו עד תום, ויחזור ויציע תכנים אחרים, עמוקים של ממש, ליום הזה המבקש להעניק הזדמנות חוזרת לכל מי שהחמיץ את הפעם הראשונה.

אברהם (אברום) בורג הוא ח"כ ויו"ר הכנסת לשעבר

לכל הטורים של אבום בורג בוואלה! דעות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully