"אנחנו נוטים לחיות על הר געש כאילו אין הר געש. הרחובות גדושים בשמחת בתי הקפה ובצהלת צעירים, אבל מתחת לפי השטח יש פוטנציאל לשבר טקטוני". חתן פרס ישראל, המשורר ארז ביטון, מודאג ממאורעות הימים האחרונים
אחרי שהסערה של אלנבי 40 תדעך, לא יהיה מי שיעקוב אחרי נבחרי הציבור שהבטיחו הבטחות. אנחנו צריכים אתכם שטייניץ, לפיד, כץ ושמולי, לכם יש רוב בכנסת, תוכיחו שאתם גברים מספיק כדי לחוקק חוק שיקבע כי כל בעל עסק שידע על אונס בשטחו - יעמוד לדין
חמאס "חגג" את העלייה של השר אורי אריאל להר הבית ואליו הצטרפו אבו מאזן והח"כים הערבים, וגם בצד היהודי יש שמפיקים רווח פוליטי מחבית הנפץ הזאת. הצרה היא שבגלל נפיצותו של הר הבית תמיד ניסו פוליטיקאים - פלסטינים, ערבים ויהודים - לעשות בו שימוש למטרות פוליטיות
השר אריאל קבל על כך שאינו יכול לעלות להר הבית והשתמש ברטוריקה של "חופש הפולחן". חבל שהוא לא משתמש במושג הזה גם בנושאים אחרים, כמו נישואים וגיור. הגיע העת להפסיק להשתמש בטיעוני "חופש הפולחן" רק כשזה מתאים פוליטית
מעשי הרצח מחייבים מוסרית גינוי חד משמעי. כיהודים וכישראלים חוסר הגינוי מקומם וכואב במיוחד. יחד עם זאת, נראה שיש צורך להפריד בין השאלה המוסרית לשאלה הפוליטית, ובאמצעות כך להבין מה אנחנו מפספסים כאשר אנחנו מחליטים לטפס על "עץ הגינוי"
במועדון חשפנות יש קודים, מחוות מיניות בהסתייגות אחת - בלי יחסי מין. באלנבי 40 לא היו קודים. החריגה התחילה כשהבחורה עלתה על הבר והתערטלה. ומה עם אלה שמצאו את עצמם כחלק מסרט פורנו, צעד אחד רחוק יותר אפילו ממועדון חשפנות. אז נשאלת השאלה: מי הטריד את מי?
לזורקי אבנים שמגיעים כדי לרצוח נהגים יש זכויות יותר מאשר לקורבנותיהם. כך גם למשליכי בקבוקי התבערה שרוצים לשרוף יהודים בחיים. וליהודים אסור להגיב כי אז יועמדו לדין. מזכיר את הימים כשלא הייתה לנו מדינה, כשהשלטונות עמדו מנגד והיהודי תמיד היה אשם
לאבד אבא זה להבין שעל הכאב לא מתגברים, שהגעגוע לא דוהה ושההתמודדויות לא נגמרות. אבל זה גם להסתובב בכל חלקת אדמה בארץ ולדעת שזה קצת בזכותו. בתו של קב"ט המועצה האזורית שומרון שנרצח בפיגוע לפני כ-15 שנה ליד יצהר בטור מיוחד
העמקת המעורבות הרוסית הנה עליית מדרגה משמעותית, שכן עד-כה הסתפקו הרוסים בעזרה לוגיסטית, מודיעינית ופיקודית והקפידו להמשיך ולשלוח תחמושת וכלי-נשק לכוחות אסד. כעת, הרוסים עצמם לוקחים חלק בלחימה בשטח, במה שיכול להוביל למתיחות עם ישראל
כמצביעת שמאל, אני מוצאת את עצמי מסנגרת על רוה"מ מבלי להסכים עם דרכו הפוליטית. מה רציתם שיעשה? שילבש את חליפת האיומים וינחת במסוק צבאי בעזה? או אולי יבוא להפגין נגד עצמו בעצרת בכיכר ציון או מול בית רוה"מ? תהיו ריאליים
אני רוצה שלום אמיתי. שלום שבו פלסטיני יכול לטייל בת"א וישראלי יכול לטייל בשכם ולחזור משם על שתי רגליים. הפלסטינים מתאמצים מאד להוכיח לנו שזה לא יקרה לעולם. אבל אנחנו שוטים. מעדיפים לקבל בשלווה יחסית את קורבנות השלום ולא חלילה לשלוט
