פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זה לא הזמן להתחשבן עם נתניהו

      כמצביעת שמאל, אני מוצאת את עצמי מסנגרת על רוה"מ מבלי להסכים עם דרכו הפוליטית. מה רציתם שיעשה? שילבש את חליפת האיומים וינחת במסוק צבאי בעזה? או אולי יבוא להפגין נגד עצמו בעצרת בכיכר ציון או מול בית רוה"מ? תהיו ריאליים

      ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון פנים ארדן מבקרים את פצועי הפיגוע בעיר העתיקה אדל בנט ובנה נתן, אוקטובר 2015 (לשכת העיתונות הממשלתית , קובי גדעון)
      נתניהו מבקר את אדל ובנה שנפצעו בפיגוע הדקירה בעיר העתיקה (צילום: קובי גדעון. לע"מ)

      צר לי לאכזב אתכם אבל ראש הממשלה נתניהו הוא לא הכתובת לכל התסכולים שלכם. זה נכון שכולנו חרדים לביטחון האישי שלנו ולמצב הביטחוני שהולך ומתדרדר, וזה לגיטימי לדרוש תשובות מממשלת השלטון. הקבינט המדיני בטחוני ייאלץ לתת תשובות לנוכח ההסלמה. אבל תרשמו לעצמכם לפחות הסתייגות אחת חשובה בבואכם לשפוט: רוה"מ הוא אדם בשר ודם, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו. הוא לא דמות אמורפית שנמצאת בכל מקום ובכל זמן ובכל רגע נתון ואין לו את היכולת המעשית להעניק ביטחון אישי ("מגן זהב") לכל אזרח. יהודי וערבי כאחד. לחיים במידל איסט יש מחיר ויש סיכון ביטחוני ואישי, וכולנו יודעים במה זה כרוך. יעידו על כך החדשות המתפרצות והשמות שמתווספים למעגל הטרור כמעט מדי יום.

      נתניהו, בתפיסת עולמו הלאומנית, עושה את מרב המאמצים כדי להביא את העם שלו למקום מבטחים. אם הוא עושה נכון ומספיק? על זה יש לי חילוקי דעות מולו בתפיסת העולם הפוליטית שלו. בעיניי התשובה היא לא, אבל למען ההוגנות אני לא מוצאת שזה הזמן להתחשבן איתו אלא רק לתת את הדעת לכאן ולכאן. נתניהו עושה כל מה שביכולתו מבחינה ביטחונית ועל זה אין עוררין, הקבינט המדיני בטחוני התכנס אמש, והוא עוד יתכנס בעתיד כדי להגיע להחלטות גורליות על עצם הקיום שלנו כאן.


      אי אפשר לקחת מנתניהו את הדאגה האמיתית לביטחון העם היושב בציון. הצד השני של אותה משוואה, כך לתפיסת המקטרגים (כמוני), הוא שהוא מתעלם במופגן מכל מה שהוא יכול לעשות מבחינה מדינית. נתניהו מעולם לא התייחס אל עצמו כאל מנהיג מעורר השראה. מנהיג מעורר השראה מבחינה מדינית. הוא ממצב את עצמו כלוחם אש אמיץ שמכבה שריפות לא מתוכננות (פיגוע, אירועים ביטחוניים שהם בבחינת בלת"ם) אך לא כמנהיג כריזמטי לשאת אליו עיניים. את הכריזמה דווקא יש לו, אבל היא נחבאת ונבלעת אל תוך המיליטריזם. בימים אלה ניהול מו"מ או חתירה להסכם אינם באים בחשבון. אמרתי "בימים אלה", אבל הכוונה היא לשבועות, חודשים, שנים. זמן פציעות. הכל פצוע מדי ואנחנו חוזרים לימים שהיינו רוצים לשכוח. זמן הפציעות הוא הזמן שמייצג את תפיסת העולם של ראש הממשלה. ולהזכירכם, העם בחר להאמין לו. על זה הוא קיבל את המנדט להנהיג בבחירות האחרונות.

      עד כאן הביקורת וכעת לעמדת הסנגורית - הרשתות החברתיות גואות במסרים כמו "נתניהו תתעורר", "לא שחררנו את הכותל כדי לחזור אליו בנגמ"שים", ועל כל זה מוסיף יו"ר האופוזיציה ומבקש ממנו בכל הזדמנות להתפטר. לפני שבועיים הוא ביקש ממנו להתפטר כי המדפים היו ריקים לקראת החג והיום הוא מבקש ממנו להתפטר כי אין ביטחון. הזילות הזאת מביכה בעיניי.

      וכך כמצביעת שמאל, אני מוצאת את עצמי מסנגרת על רוה"מ מבלי להסכים עם דרכו הפוליטית. אני תוהה ברצינות, מה רציתם שיעשה? שילבש את חליפת האיומים וינחת במסוק צבאי בעזה? או אולי יבוא להפגין נגד עצמו בעצרת בכיכר ציון או מול בית רוה"מ? תהיו ריאליים.


      רבים מדברים על סוגיית המפגע הבודד. רק לשם התרגיל המחשבתי, תנסו לענות לעצמכם:

      האם לערבי מהשטחים (הכבושים) או ממזרח ירושלים יש אינטרס לשימור הסדר החברתי הקיים כמו לאדם שיושב בכנסת או באולפנים ממוזגים ומדבר על הדברים ממרחק? איזה בעיות קיומיות יש למי שיקבל פנסיה מהמדינה כל חייו לעומת חייו העצובים והפוגעניים של השני? לאדם שאין מה להפסיד יש סיכוי סביר לקחת על עצמו מעשה טרור על דעת עצמו. רק רגע של שיבוש מערכות וכולנו במציאות אחרת. זה לא כתב הגנה שמאלני אלא מחשבה דרך העיניים של האחר.

      מדינה שמתעמרת בזכויות האזרח של אותו ערבי ודורסת את הזהות שלו, לא מותירה לו ברירה אלא להוריש לילדים שלו אלא את הגורל המר והאכזר. כל יום מבחינתו שווה למלחמת הישרדות, כי כבר אין מה להפסיד. הגורל שלו להיוולד כפלסטיני בארץ ישראל הוא הוא הקלף המפסיד האולטימטיבי שאיתו הוא צריך לתת פייט במשחק סכום אפס. עם מציאות כזאת יגבר הטרור הממוסד של הארגונים המוכרים אבל גם טרור המפגע הבודד שלוקח על עצמו את גורלו וקם לעשות מעשה.

      השטח מבעבע ואין איך לעצור את זה אלא מבחינה מדינית. צדק בזמנו אהוד ברק כשאמר שאם הוא היה פלסטיני סביר להניח שהיה מוצא את עצמו כפעיל טרור. כי ''פעיל טרור'' בשיפוט של עיניים מערביות הוא ''פעיל חופש'' בשיפוט של ערבי מעזה. הכל תלוי באיזו משקפת נבחר להסתכל ולמען ההוגנות המוסרית חשוב מדי פעם להחליף זווית ראייה.

      אהוד ברק, כנס הרצליה, יוני 2015 (ראובן קסטרו)
      אם היה פלסטיני סביר להניח שהיה פעיל טרור. אהוד ברק (צילום: רובי קסטרו)

      נתניהו הוא ראש הממשלה שלי. אל תטעו לחשוב שבחרתי בו, ממש לא. הוא ראש הממשלה שלי כי אני חיה במדינה דמוקרטית ורוב העם החליט בבחירות האחרונות להשאיר אצלו את השלטון. העם החליט שהוא רוצה ראש ממשלה חזק מול הטרור, גם כשהטרור מרים ראש כמו בימים אלה.
      העם שבחר בימין קבע שאין עם מי לעשות שלום ושהפלסטינים הם לא פרטנר אלא רק משהו שצריך להתעלם ממנו במקרה הטוב ולחבוט בו עד יעבור זעם במקרה הרע. עצוב שאנשים שחושבים ככה מקבלים משכורת מהמדינה.

      גם ברשתות החברתיות נדמה שהימין מקצין ורק המקטרגים נגד נתניהו מדברים. כבר עלו מהאוב ציטוטים ממערכות בחירות קודמות בו נתניהו הבטיח ביטחון כדי להוכיח שנתניהו "איבד את זה". כמה קל לקחת את עמדת הצדקנות ולהפריח מילים שאין להן כיסוי. בוחרי נתניהו והימין בכלל צריכים להבין שמסלול של היעדר אופק מדיני יגרור אחריו גל של התנגדות ופעולות טרור. זה חלק מהמסמך שחתמתם עליו בבואכם לקלפי.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.