הגיע הזמן להתעורר בעניין קטארגייט, ולומר בקול: משהו מטריד מאוד, שלא לומר מסריח, באופן שבו מתנהל התיק הזה. שוב רשויות אכיפת החוק מקבלות לידיהן פרשה מטלטלת, ושוב הן מתנהלות בעצלתיים, באטיות, בגמגום.
ביום מן הימים אולי יגידו במשרד המשפטים בקול את מה שאומרים שם היום בשקט: אנחנו לא אשמים, אלא השב"כ והמוסד שלא מעבירים את חוות הדעת המיוחלת. אז נרוץ כבר עכשיו לשורה התחתונה: אם שני הארגונים הללו מורחים את הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה, ספק אם מסיבות ענייניות, והן, רשויות התביעה, לא משמיעות קול בעניין, הן לא יוכלו להגיד בסופו של יום: ידינו לא מרחו את התיק הזה.
פרשת קטארגייט נחשפה לראשונה בנובמבר 24' על ידי בר פלג ב"הארץ", ודבר העסקתו של אלי פלדשטיין - שעבד בלשכת ראש הממשלה - על ידי הקטארים, נחשף בפברואר 25' על ידי עופר חדד בחדשות 12.
זמן קצר אחר כך הח"מ חשף בחדשות 13 כי האיש שהעביר את הכסף מהקטארים לפלדשטיין הוא היועץ האמריקני, ג'יי פוטליק, וב-18.3.25, הח"מ חשף את מסלול הכסף כולו שגם התגבר על העובדה שפלדשטיין לא עבר סיווג ביטחוני בלשכת ראש הממשלה - פוטליק מעביר את הכסף לאיש עסקים ישראלי, גיל בירגר, וזה מעביר אותו לפלדשטיין.
למחרת הפרסום שלי, ידידי רועי ינובסקי מכאן 11 פרסם הקלטות של בירגר מודה במעשה, לדבריו בשל אילוצי מס של פוטליק (את הדברים אמר בירגר גם לי כשפניתי אליו לתגובה יום לפני כן). כיום, בעקבות הפרסום של גידי וייץ ב"הארץ", שחשף את התכתובות בקבוצה שבה היו חברים פוטליק, בירגר ופלדשטיין, אנחנו יודעים שבירגר שיקר לי ולינובסקי. מהתכתובות בקבוצה עולה כי בירגר היה מעורב עד צוואר בהעברת המסרים הקטאריים.
חמישה שבועות חלפו בין הפרסום של חדד עד לפרסום שלי ושל ינובסקי. ביום של פרסום ההקלטות הוציא פרקליטו הנמרץ של פלדשטיין, עו"ד עודד סבוראי, הודעה דרמטית לעיתונות שבה הוא מבהיר במילים אלה או אחרות כי כל מה שנעשה בקטארגייט היה בהוראתו ובהפעלתו של יהונתן אוריך.
מרגע זה שערי הגהנום של ההאשמות ההדדיות בין השניים נפתחו, והמשטרה והשב"כ מיהרו כבר באותו יום לזמן את שניהם לחקירה. יעבור עוד שבוע וחצי עד ששניהם ייעצרו.
בחלוף כמעט שנה מאז שהחקירה נפתחה הודיעה המשטרה בתחילת שנה זו כי החקירה הסתיימה. החקירה היתה יסודית מצד אחד, אך לוקה מאד בחסר מצד שני. לאוריך ניתן זמן רב להעלים מידע, תוכן הטלפון שלו נמחק, המשטרה והפרקליטות לא הצליחו להגיע לפוטליק בשל סירובה של ארצות הברית לאפשר חיקור דין, והיועץ שרוליק איינהורן החליט גם הוא שלא להגיע לישראל מסרביה. הסרבים כן אישרו לישראל לערוך לו חיקור דין בתנאים מפנקים, שהיה לא אפקטיבי בעליל באופן שבו התנהל.
מאז ינואר השנה ועד היום התיק נמצא בעבודת פרקליטות, כשעד היום לא הודיעה הפרקליטות אפילו על כוונתה לזמן את החשודים לשימוע. באחרונה פרסמתי בחדשות 13 כי על סמך כל המידע שברשותה, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, מתכוונת להזמין את החשודים לשימוע גם על העבירה הביטחונית של מגע עם סוכן חוץ.
אולם, היא לא יכולה לעשות זאת כל עוד היא, פרקליט המדינה, עמית אייסמן, ופרקליט מחוז ת"א, נסים מרום, לא יקבלו לידיהם את חוות הדעת מהשב"כ, שתגלם בתוכה את המרכיב החשוב יותר - חוות הדעת של המוסד. חוות הדעת הזאת היא שתקבע האם במעשי החשודים נגרם נזק לביטחון המדינה.
המצב בו מתבקשת חוות דעת של המוסד בעניין תיק פלילי היא חריגה מאד ונובעת מהקייס הייחודי לענייננו - דפי המסרים נגד המצרים שהפעילו לכאורה החשודים. השב"כ לא אמון על אסטרטגיית יחסים בין מדינות, ולכן התבקשה חוות הדעת של המוסד שעוסק בדרכו ביחסי החוץ של ישראל.
בפועל, גם השב"כ וגם המוסד גוררים במשך תקופה ארוכה רגליים. אחרי שבמשך חודשים ארוכים לא התקבלה חוות הדעת של השב"כ פרסמתי בחודש יוני השנה כי המוסד התבקש להכין חוות דעת. עד לכתיבת שורות אלה, חודש ספטמבר, חוות הדעת לא התקבלה. פרסמתי גם כי בדרך לחוות הדעת הזאת נקבע כי ראש המוסד החדש, רומן גופמן, לא יוכל להיות מעורב בחוות הדעת הזאת בשל קרבתו לאוריך ופלדשטיין בלשכת ראש הממשלה.
אומר בזהירות כי דעתם של אנשי רשויות אכיפת החוק אינה נוחה מהתנהלותם של השב"כ והמוסד בפרשה, אך כדי לא לפגוע במרקם העדין הם מהלכים על ביצים. השב"כ שהיה חדור מטרה בפיצוח תיק קטארגייט עבר להתנהל בעצלתיים בפרשה מאז שדוד זיני עומד בראשו. נכון, האחרון מנוע מלעסוק בתיק, אבל איכשהו אלה משתחתיו עכשיו, למעט היועץ המשפטי של השירות, הפכו לפחות נחושים בעניין.
לגבי המוסד, הבעיה להבנתי היא לאו דווקא גופמן (שכאמור גם הוא מנוע), אלא האהדה הגדולה שיש בארגון לעובדיו לשעבר החשודים בפרשה הזאת, ובעיקר לבכיר המוסד לשעבר שעבד יחד עם האלוף במיל' פולי מרדכי. ככלל, במשך שנים יש טשטוש אתי בעייתי מאוד בקרב חלק מעוזבי הארגון שממשיכים להיות בקשר מקצועי אתו, כזה או אחר, ובמקביל הם מנהלים יחסים עסקיים בענייני ביטחון עם גורמים זרים בחו"ל, לרבות עם קטאר. במוסד לא אוהבים את הפליליזציה של הנורמה הזאת, ולא מן הנמנע כי זו אחת הסיבות לחוסר המוטיבציה של גורמים בארגון בטיפול בפרשה.
כאמור, אם התיק יינזק האחריות תיפול בסופו של יום על כתפי היועצת המשפטית לממשלה ועל פרקליט המדינה. כשהם מחרישים מול ההתנהלות הזאת, הם בפועל, גם אם הם ממש לא מעוניינים בה, הופכים להיות שותפים למריחה.
נכון, בשם הממלכתיות לא נעים שהיועצת המשפטית ופרקליט המדינה יתקפו, גם אם במרומז, את המוסד או השב"כ, אבל אם המשמעות של השקט הזה היא פגיעה בתיק אסטרטגי חשוב מאין כמותו למדינת ישראל, מה האלטרנטיבה? להשאיר את המריחה הזאת במחשכים?
ועכשיו מה? נכון, שבדיונים פנימיים במשרד המשפטים כבר הוחלט שהמגבלה המפורסמת, לפיה אין להודיע על הגשת כתב אישום (גם אם בכפוף לשימוע) נגד אישים פוליטיים בתקופת בחירות, לא חלה על אוריך, בוודאי לא על איינהורן ופלדשטיין, שכן לא מדובר בנבחרי ציבור.
מצד שני, הרי ברור שהיועצת לא תרצה ליפול למלכודת המכונה באמריקה "הפתעת אוקטובר", ולהודיע על החלטתה בסמוך מדי לבחירות - אמצע אוקטובר ואולי אפילו תחילתו. סביר להניח שאם היועצת ופרקליט המדינה לא יקבלו החלטה בתיק בשבועיים הקרובים, הם כבר ידחו אותה עד לאחר הבחירות, גם אם לא יודו בזה. אם כך יקרה, זו שערורייה אמיתית.
הגיע הזמן שבהרב מיארה ואיסמן יקחו אחריות. אין שום הצדקה למריחת חוות הדעת של השב"כ והמוסד. אם אלה לא יעבירו את חוות הדעת בימים הקרובים, יש חובה ציבורית על היועצת ופרקליט המדינה לדווח לאזרחי ישראל, מי ולמה מונע מהתיק הזה להגיע לקו הסיום.