הפינה של אלי: אוכל של פעם, במחיר של פעם, בתוך תל אביב של היום
יש כאן סביח ופלאפל, מעורב ירושלמי ושניצל, וגם הפתעת ויטרינה טעימה במיוחד, למי שאוהב לחפש את האותיות הקטנות בתפריט
תר את ישראל (ואת העולם כולו, ככל שהדרכון והעו"ש מאפשרים) בחיפושים אחר הסעודה המושלמת (אך בוודאי לא האחרונה), ובעיקר אחר האנשים הטובים שהכינו אותה. אז, כשהאוצר נחשף, הוא משתדל להקשיב בלי לרייר, לצלם בלי לעצבן את שאר השולחן, ולכתוב בלי לחרוג ממכסת המילים השש-ספרתית. לפעמים זה מצליח, לרוב לא
יש כאן סביח ופלאפל, מעורב ירושלמי ושניצל, וגם הפתעת ויטרינה טעימה במיוחד, למי שאוהב לחפש את האותיות הקטנות בתפריט
הוואגיו מבטיח ומקיים, החלה אימתנית, תפוחי האדמה סוף סוף מספקים קבלות, אבל הכי מרשים כאן זה דווקא האנשים
היסטוריה עשירה כאחד ממטבחי הרפאים הראשונים בתל אביב והפסקה עצובה להתארגנות מחודשת הובילו לקאמבק טריפוליטאי מפואר
כי הקורונה אולי טילטלה פה את עולם האוכל, אבל יש אנשים שהצליחו להסתכל לה בלבן של העין - ולחשוב
הג'בטות נגמרו באחת, הרוטיסרי מפסיק להסתובב בארבע, ואתם פשוט צריכים לבוא מוקדם, ולנצח
עשרים הדקות מהרגע שההזמנה יוצאת לדרך הן גם ארוכות מאוד, וגם משמחות מאוד
מיועד לכל מי שהתלונן שהוא לא יכול לאכול את מנת הדגל, אבל לא רק
כי מה חשוב הסיפור כשיש כאלה קינוחים, ומה חשובים הקינוחים כשיש כזה סיפור?
לא קל ליפול על יום של חורף אמיתי בישראל, אז בואו לפחות נאכל כאילו הגשם שוטף את הכול
זה התחיל כסטארט-אפ וממשיך בהצהרות על מעבדה, אבל הכול נעלם עם הסאונד הראשון של הקראנץ'
יש כאן אוכל רחוב ירושלמי שחזר מטיול ארוך באיסטנבול, שף עם גב רחב ולב רחב עוד יותר, ואש שמלהיטה את כל זה לביס מושלם. תנו לכולם להסתבך בשוק, אתם יודעים יותר טוב
אין כאן סופגניות-קינוח אינסטגרמיות או קומות מדורגות, לא קונספטים ולא גימיקים, תועפות של מתוק ודברים שנקנים בחוץ, אבל יש כאן לב
אימפריית האפייה של שיר וקורל גורן נעה באיטיות ובעקביות ברחבי העיר הזאת, ואין לנו שום רצון להתנגד לכיבוש
מסביב יש אינספור עובדים לחוצים וכמות דומה לפחות של שליחים ממהרים, אבל נתנאלה פניגר מתעקשת לחשוב על האיש שעומד לתת ביס
בעיר שמכניסה אינספור וריאציות מתוחכמות לתוך פחמימה, הכי כיף למצוא שתי אופציות שרוצות להיות כמו פעם, בערך
אנחנו באמת לא יודעים מה מושך את כולם לקטע הספציפי הזה של אבן גבירול, ובאמת לא כל כך אכפת לנו
לא מעט בדיחות מתמקדות במתרחש בגבולות המוניציפליים האלה, אז היינו חייבים ללכת לבדוק בעצמנו. ספוילר: בואו רעבים
כי ניגוב עירוני טוב הוא נדיר, אבל ניגוב עירוני שגם כיף לשבת בו הוא משהו שחייבים לכתוב עליו
קרואסון בסבוסה מול הים, לחם מושלם בקיבוץ ירוק, חומוס נהדר באמצע הכביש והמבורגר ששווה אוטו: 36 שעות מוגזמות, לא רחוק מהבית של כולנו
היו כאן לא מעט הצהרות על "חור בקיר", דוכן "מחתרתי" ו"עד שנגמר", אבל אוכל כזה לא דורש יותר מדי דיבורים
הרחוב מוזר, המיקום מוזר ומישהו חייב לספק הסברים על השלטים והתנורים, אבל מתי בפעם האחרונה קניתם עונג שבת ב-14 שקלים?
לא, אין כאן שניצל. עכשיו בואו נדבר על כל הדברים שכן אפשר להכניס לתוך הסנדוויץ' הענקי הזה
עיר עם הפרעת קשב ותשוקה מסורתית לרעש וזיקוקים מול דוכן אוכל פינתי ותיק. זה נגמר בערך כמו שאתם חושבים
עדי פרץ לקח בונקר מפחיד, פתח חלון וקנה 12 צלחות ו-12 מזלגות. התוצאה היא מאפייה טוסקנית-פריזאית עם תור תל-אביבי בקצה המדינה
זוכרים את הפיתה ההיא, המעולה, מהטיול ההוא, מזמן, שאתם מתים לחזור אליה? אז כזאת
ימי השניצלים האחידים (והכתומים) עברו ברובם מהעולם. עכשיו הגיע הזמן לפנק, ולנסות להזכיר לחיילים את הבית
חיים כהן לא מפחד לדבר, לא הולך להתקפל ולא מתכוון לנוח בקרוב, אם זה במסעדה, בהפגנות או בקמפיין החדש. רק בבקשה תנשמו עמוק לפני שאתם מתכוונים להתפוצץ פה
אנחנו מודים שהמהלך הזה התחיל ברגל קצת שמאלית. אנחנו גם הראשונים להודות שהוא עובד
לא כולל מתכון מושלם למרגריטה, פרנץ' טוסט מושחת ובונדינג עם קים קרדשיאן. כן כולל בינג' מפואר
יש כאן בראוניז, סניקרס, שוקולד ועוגיות עם אפיל קצת ממזרי, אבל אין כאן דיבורים על קלוריות