בדידותו של הגבר במסעות שופינג ארוכים
תשב שם ותחכה לנו, הן מבקשות. אני רואה את שתיהן הולכות יחד בין המדפים בחנות, עיניהן נוצצות מהשפע שמסביב, הריח המשכר של הבגדים החדשים מסחרר אותן. ככה זה, טוניקה זו התשובה הנשית לאופסייד
ארז מיכאלי
עורך, כותב ופובליציסט בוואלה!
רכז הכתבים של וואלה! חדשות ועורך מדור הדעות החל ממאי 2020. מיכאלי כותב ועורך בוואלה! משנת 2006. מיכאלי החל את דרכו כעורך, כתב ופרשן בוואלה! ספורט, ניהל את מדור ה-NBA בין 2010 ל-2015 וכתב פרשנות כדורסל לעיתון "הארץ". בנוסף, ערך את אתר בחירות 2009 בוואלה!. בשנת 2011 מונה לעורך העמוד הראשי של וואלה! ושימש בתפקיד עד ל-2013. אחרי שנתיים נוספות במדור הספורט, חזר ב-2015 לתפקיד עורך העמוד הראשי של וואלה! וכן מונה לעורך המשנה של מגזין סופ"ש. בינואר 2017 מונה לעורך הראשי של התוכן השיווקי בוואלה!. מיכאלי כתב בין השנים 2013 ל-2016 את המדור השבועי "חיים של אבא" בוואלה! הורות. בנוסף לתפקידיו, מיכאלי מרכז פרויקטים שונים הקשורים לתוכן האתר, כותב טורי דעה בנושאי חברה ופוליטיקה וכן כתבות מגזין במגוון רחב של נושאים. למיכאלי תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, ותואר שני במדע המדינה ותקשורת פוליטית מאוניברסיטת תל אביב.
כל הכתבות של ארז מיכאלי
ספיריטס: הלוחש לכלבים
סיזר מילאן נחשב למאלף האולטימטיבי של ידידי האדם הטובים ביותר. אבל ברגע אחד, המהגר ממקסיקו, שהפך לכוכב נערץ, מצא את עצמו לבד בעולם וניסה להתאבד. אבל הכלבים, שהיו כל חייו, לא נטשו אותו
חיים של אבא: ילד גבר
בגיל הזה ילדים הופכים לגברים נמוכים בלי שערות ברגליים. הוא נעצר על סרטי אקשן, את נעלי הכדורגל שלו הוא מוריד רק לצורך שינה וכדי שיוציא את המרץ רשמנו אותו לחוג ג'ודו. ואז לקחתי אותו לקבל חיסון. הו האימה
חיים של אבא: אין גאלה בגאליס
נשארתי לבד, מגונן בחירוף נפש על שני הכיסאות הריקים. לא, זה תפוס, אמרתי לילד ואמו שדפקו לי מבט של "מה אתה יותר, סוטה או חסר חיים", חשבתי שיקרו לי הרבה דברים בחיים, אבל לשבת לבד בגיל 37 באולם קולנוע ולצפות בגאליס, לא היה בסל המטרות שלי
ספיריטס: הצאר ולדימיר
לא היינו צריכים את הפלישה לאוקראינה כדי לדעת שפוטין הוא מנהיג אחר. אניגמטי, מעורר מחלוקת, מטיל מורא, שהעולם מתיישר לפי רצונו. מאצ'ו בעל פני פלדה ועיניים כחולות וחודרות, הגבר-גבר של העולם
חיים של אבא: קבוצת אמזונה
היה שם טראש טוק אימהות שלידו "בית הקלפים" נראית כמו הגרסה האמריקאית ל"3, 4, 5 וחצי". ארגנתי מיד גרעינים ותחבתי כרית מאחורי הגב. אם יש משהו מעניין יותר מהיאבקות נשים, זה היאבקות נשים שאתה מכיר
מסלול קרבי: נהיגת מרוצים בקפריסין
כל בנאדם נורמטיבי שמכלה חמישית מחייו בפקקים של כביש גהה ישמח לקבל לידיים מכונית ספורט, ולהרגיש פתאום כמו ג'יימס בונד. ככה זה כשטסטוסטרון מחפש אדרנלין. ארז מיכאלי יצא לקורס נהיגת מרוצים בקפריסין, פספס הזדמנות לנצח את פיני גרשון וחזר נהג שבת
ספיריטס: איש על הירח
בגיל 21 תגיע לירח זו לא בדיחת בזוקה עבור כמה אנשים. באז אולדרין הוא מהמבריקים שחלמו ואכן עשו זאת. אחרי שעשה היסטוריה אולדרין לא ידע רק הצלחה. הוא חילץ את עצמו מהתרסקות
חיים של אבא: הטווים לטיס
כשהבן אמר לי "אבא, אני רוצה גומיות", הרגשתי שמיסיסיפי בוערת. גאד דאם. אני מקפיד לשחק איתו כדורגל ורשמנו אותו לג'ודו. התברר שהוא לא היחיד שטווה. כל הטובים טווים
חיים של אבא: בדרך לקפריסין עוצרים בגהה
נסיעת עבודה היא כנראה משך הזמן בו גברים מרגישים הכי בנוח. הם לבד, הם עובדים, עושים להם כבוד ובאותם ימים ילדים זה בעיקר משהו שקורה לאחרים. העיקר להיות שם כשזה קורה
ספיריטס: ג'וליאן אסאנג'
ג'וליאן אסאנג' נראה כמו נבל קלאסי. גבוה, בעל פני גומי, שיער לבן בוהק שכוונותיו הטובות הובילו אותו למעין גיהנום. האיש שחתר רק לדבר אחד: שהעולם ידע את כל האמת, זו שהעולם ניסה בכל כוחותיו להסתיר
חיים של אבא: קבוצת ניקוד
אני לא מוכן להיות חבר בקבוצת וואטסאפ שמקבלת אנשים כמוני. אבל הילדה לחצה, עד שהחלטתי - בעצם, למה לא? רגע, משהו קורה, אחת החברות החליפה את השם ל"הבנות שולטות!". נחמד. אבל למה רק סימן קריאה אחד??
חיים של אבא: הדסה זה משחק ילדים
הם הכי נוחים ב-40 מעלות, ממוטטים על הספה מול הטלוויזיה, אבל ידעתי שזה לא פתרון, ומתישהו אני אצטרך את החיים שלי בחזרה, אחרי שלושה ימים ששני הילדים חולים. ואז אשתי השתעלה
ספיריטס: סלמן קהאן
כשביל גייטס הוא הממליץ שלך, כנראה שאתה עושה משהו שמצליח. סלמן קהאן הפך מעוד צעיר מבריק עם עבודה מסודרת ומכניסה, לגורו החדש של החינוך. וכמו בסרט הוליוודי, זה קרה לגמרי במקרה
חיים של אבא: היפ הופ ציוני
לא בכל יום אנחנו חוגגים יום משפחה אלטרנטיבי שכזה. פחות ציורים על המקרר ויותר צפוף באוזן. ניצלנו את זה שהמודעות העצמית של הילדים לא מספיק מפותחת ולקחנו אותם לתת בראש עם אבא ואימא
ספיריטס: כדור בראש
בימים של דיבורים אינסופיים על העירוב בין מוזיקה ופוליטיקה, שווה להיזכר באחד הגדולים שעשו את זה, לא רק בלי להתבייש, אלא בהכרה שזו הדרך היחידה לצעוק ולהשפיע. טום מורלו, מהפכה של איש אחד
חיים של אבא: אלף לילה ולילה
זה רגע קריטי. אני חייב להעניק לילדה יחס חם וטיפול רפואי נכון, ולדאוג לחזור לישון בתוך שלוש דקות, אחרת הנה עוד לילה אבוד. אני מציץ בשעון, 04:25. דקה לפה דקה לשם ואני מאבד את זה
ספיריטס: האדום היום ירוק מאוד
אז איך נולד מהפכן? לוקחים תפישת עולם ואמונה בצדקת הדרך, מוסיפים תחושת מיאוס, מערבבים ברצון לשנות את המציאות, בוזקים מעל כריזמה ולהט נעורים ומניחים בתקופה הנכונה. בסוף מקבלים את "דני האדום"
חיים של אבא: אינעל אבוש
"אפשר, אבוש?", היא שאלה. "לא, ובחיים שלך אל תקראי לי אבוש", השבתי בפנים רציניות. היא נבהלה קצת. בכל זאת, התגובה שלי לא הייתה ממש סבבוש. לאנשים מהמאה שלנו לא מדברים ככה. קצת כבוד
ספיריטס: דוקטור הומלס
הקליניקה של ג'ים ווית'רס היא רחובות פיטסבורג, פנסילבניה. הוא לא עוד רופא, עבור עשרות אלפי אנשים הוא "רופא הרחובות", כזה שעורך ביקורי בית אצל אנשים שאין להם בית
חיים של אבא: למי קראת שמן?
"לחיות בריא זה משחק ילדים", נו, בטח. סלוגן כזה יכול לנסח רק קופירייטר רווק בן 25, אבל על הכתף כבר ישב לי מלאך קטן שלחש לי שכשהילד שלי משמין החיוך שלו ק?ט?ן. למה? לא יודע
ספיריטס: האיש שנלחם במקדונלדס
כשמקדולנדס פתחה סניף בלב רומא, פטריני היה חייב לעשות משהו: "החלטנו לחלק צלחות פסטה, חלק מהמסורת האיטלקית". הוא הבין שאת המלחמה הזו אי אפשר לנצח בהפגנות, שתרבות מנצחים בתרבות
חיים של אבא: מותק, הילדים התרבו
שיהיה ברור, אנחנו אוהבים לטפל בילדים אבל באלה שאנחנו הרכבנו וגם זה בין 06:00 ל-21:00. משפחה לא בוחרים? גם את החברים של הילדים לא. אם מישהו שומע אותי, אני מבקש מקלט
ספיריטס: קומנדנטה חוסה
אין בעולם מנהיגים כמו חוסה מוחיקה, פשוט אין. לוחם הגרילה לשעבר, הפך לנשיא אורוגוואי שתורם 90 אחוז ממשכורתו, גר בבית כפרי קטן, נוסע בחיפושית והפך את המריחואנה לחוקית
חיים של אבא: תשעה וחצי ימים של שכרון חושים
חגגנו, בלי להתבייש ובלי להתנצל. נהנינו מכל רגע. יכול להיות גם שהילדים לבשו אותם בגדים יומיים ברציפות. קורה. כלומר, זה קורה כשהיא איננה לעשרה ימים בגלל נסיעת עבודה
ספיריטס: אל המזוהם
אל גולדשטין הקיא מפוליטקלי קורקט עוד לפני שהמושג הומצא. הוא מכר מאות אלפי עותקים ממגזין הפורנוגרפיה החלוצי שהקים, קילל את כולם בתכנית שלו, עד שנכנע לאינטרנט ומת מחוסר כל
חיים של אבא: זה לא גברת, זה אדון
גברים אוהבים דברים ברורים: שחור או לבן, כאן או שם, מכבי או הפועל. בעולם שבו משתנות ציבוריות הולכות ונכחדות לאטן, היה נחמד אם לפחות השם הפרטי היה סוג של גבול מובהק
ספיריטס: קרוקודיל סטיב
"אף אדם נורמלי לא יעמוד עם תינוק ליד תנין, אבל הוא לא נורמלי. בגלל זה אנחנו אוהבים אותו", נכתב על סטיב אירווין. כנראה בצדק, כי העולם ידע לסלוח לאיש שהביא את הטבע הכי פראי לכל בית
חיים של אבא: יאללה מכות יאללה
השנייה הזאת שבה הילד הולך מכות עם ילד אחר וכל אחד מחפש תמונת ניצחון בה בנו רוכן מעל יריבו ומוכן להוריד נוקאאוט, היא די מבישה אבל טבעית ומובנת. אחריה אנחנו הופכים מגברים לאבות
ספיריטס: אנימל
כשענק מוזיקלי כמו ג'ון בונהם מת ב-1980, לא שאלו מי מת אלא מה מת. המוזיקה לא מתה, היא נצחית, אבל עם בונהם מתו דברים אחרים - ייחודיות, השראה ובעיקר "לד זפלין" הגדולה