חיים של אבא: בשבילי הזיכרון
ילדים מבינים מהו מוות. אבל בישראל רוצים שגם ילדים רכים יתפלשו במוות, וכבר בגן הילדים חושפים אותם ללימודי השואה, שם נרדף לתיאור שטחי ורדוד של המאורעות, המעורר בהם בעיקר פחד ובלבול
רכז הכתבים של וואלה! חדשות ועורך מדור הדעות החל ממאי 2020. מיכאלי כותב ועורך בוואלה! משנת 2006. מיכאלי החל את דרכו כעורך, כתב ופרשן בוואלה! ספורט, ניהל את מדור ה-NBA בין 2010 ל-2015 וכתב פרשנות כדורסל לעיתון "הארץ". בנוסף, ערך את אתר בחירות 2009 בוואלה!. בשנת 2011 מונה לעורך העמוד הראשי של וואלה! ושימש בתפקיד עד ל-2013. אחרי שנתיים נוספות במדור הספורט, חזר ב-2015 לתפקיד עורך העמוד הראשי של וואלה! וכן מונה לעורך המשנה של מגזין סופ"ש. בינואר 2017 מונה לעורך הראשי של התוכן השיווקי בוואלה!. מיכאלי כתב בין השנים 2013 ל-2016 את המדור השבועי "חיים של אבא" בוואלה! הורות. בנוסף לתפקידיו, מיכאלי מרכז פרויקטים שונים הקשורים לתוכן האתר, כותב טורי דעה בנושאי חברה ופוליטיקה וכן כתבות מגזין במגוון רחב של נושאים. למיכאלי תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, ותואר שני במדע המדינה ותקשורת פוליטית מאוניברסיטת תל אביב.
ילדים מבינים מהו מוות. אבל בישראל רוצים שגם ילדים רכים יתפלשו במוות, וכבר בגן הילדים חושפים אותם ללימודי השואה, שם נרדף לתיאור שטחי ורדוד של המאורעות, המעורר בהם בעיקר פחד ובלבול
אם יש משהו שיכול להזכיר לנו בפסח שכולנו עבדים של מישהו, כולנו ברגים קטנים שמרכיבים מכונה ענקית, זה בילוי במשרדי הממשלה. בעיקר כשהולכים לשם עם הילדים
זמן, כסף ושינה - אין. אשמה, דאגות ובלגן - דווקא יש. ארז מיכאלי מסכם מה זה להיות הורה בישראל, ואיך החירות כנראה תחכה לאנשים אחרים. פשוט כי לרוב ההורים פה, נותרה בעיקר העבדות
ארז מיכאלי לקח את כל המשפחה לאילת, רגע לפני שהמוני בית ישראל משתלטים עליה, וחזר בלי וידיאו שיימינג אחד. בדרך הוא גילה איך אפשר להפוך בארבעה ימים ממשלם מיסים שאוכל פיתה מול המחשב בעבודה. למלך הבריכה. וחוזר חלילה
הדור של הילדים שלנו אמור לתקן בעתיד את מה שאנחנו מקלקלים בהווה, אז כדאי שנסביר להם כבר עכשיו למה מערכת הבחירות האחרונה הייתה המכוערת, הרדודה, הצינית והמסוכנת מכולן
12 שעות, 4 משפחות, 21 שאלות, 7,433 תמונות משפחתיות, 3 קילוגרמים שהעלינו אחרי המנגל, מדבר אחד וקפה מציל חיים בסיום. ארז מיכאלי יצא לטיול משפחתי וחזר עם כמה תובנות
כבר חודשיים שהבן שלי מדבר על דבר אחד בלבד, הוא חושב על דבר אחד בלבד, הוא רוצה להיות דבר אחד בלבד. לכן היה ברור שבפורים הוא יכול להתחפש רק לדבר אחד
אנתוני מייסון נחשב לשחקן שישי קלאסי, אבל היה הרבה יותר מזה. וודי אלן ליהק אותו, הביסטי בויז שרו עליו, ובגארדן ראו בו כמייצג את רוח העיר. "נוח על משכבך בכוח", ספד ספייק לי לשחקן שנלחם כדי להגיע לטופ, וכשכבר הגיע, נלחם חזק יותר
התחושה שמשהו חייב להשתנות, גרמה לי לפתוח את ספר ההדרכה "הורות עכשיו", ולחפש פתרון לבעיה הידועה בשם "אבא, אתה תמשיך לחפור ואנחנו נמשיך לעשות מה שבא לנו"
לא יודע מה סוד קסמה של קרין גורן אולי חיוך שובה ואבקת סוכר מעל אבל היא כרגע הגורו של הגדולה, שמקדישה את חייה לרידוד בצק ויצירת רוטב שוקולד מושלם
לאחרונה אני מקבל סימנים מהילדים שאני כבר לא מי שהייתי, והסביבה הקרובה רומזת שתאריך התפוגה שלי הולך ומתקרב
מאכזב שהאנושות הגיעה לירח והמציאה את הפלייסטיישן, אבל עדיין לא הצליחה למגר את השפעת, אך אין לנו ברירה אלא לחיות עם זה, כל חורף מחדש
"ילדים נתפשים כתמימים וטהורים, 80 אחוז מהזמן הם באמת כאלה, וקשה לנו להאמין שלפעמים הם מסוגלים לשקר או לרמות, אבל זה ככה", ארז מיכאלי שיחק עם הבן שלו קלפים וחזר עם תובנות מטרידות
כשהילד שלכם לומד בכיתה עם 30 מחשבים נישאים שמחוברים לרשתות Wi-Fi - נוצר אינקובטור של קרינה מסוכנת. מה עושים? מפגינים
הנסיעה לירושלים עם הילדים בעקבות השלג של סוף השבוע האחרון גרמה לארז מיכאלי לחשוב. אז הוא חשב - על פקקים, על סכנת החלקה, על גרביים יבשים וגם על איך המצב בעיר הבירה היה יכול להיראות אחרת
תאומים זה פי שניים יותר קשה, יותר תובעני, יותר יקר. פי שניים יותר עצבים, יותר לוגיסטיקה, יותר דאגה. והורים לתאומים נותנים לנו פי שניים פרופורציות לחיים
עזבו אותי ממחקרים רפואיים ואל תבואו עם אנליזות פסיכולוגיות: אני קובע פה בלב סדוק שאין דבר שמצער יותר הורים מאשר ריב קשה בין הילדים. ונראה לי שגם ההפך
ארז מיכאלי יצא בסוף השבוע לטיול משפחתי באחד מאתרי הטבע היפים של הצפון. הוא חזר עם צילומים מרהיבים של עשרות אלפי עגורים באגמון החולה. "מתי, מתי נוכל לעוף כמותם?"
זה נס שקיצרו את חופש חנוכה לארבעה ימים, ושנהנינו במסיבת חנוכה בגן, ושהשמנו רק שני קילו, ושאחרי כל הטיולים חזרנו הביתה בשלום. סיכום חג
החוק עונה בבירור על השאלה מאיזה גיל מותר להשאיר ילד לבד בבית, אבל החיים פחות ברורים בנוגע לזה. לפעמים יש אירוע שחובה להיות בו או שנתקעים בעבודה, ואז חייבים לסמוך על הילדים
בסך הכול רשמנו אותה לחוג ריקוד כדי שהיא תוציא קצת אנרגיות ואנחנו נוכל לטעון בעתיד שעשינו הכול למענה, אבל עכשיו הילדה מכורה, והקריז שלה ממש דומה לריקוד היפ הופ
אנחנו לא בני 20, ובבית מחכים ילדים שמזכירים לנו שהחיים חזקים מכל דוראן דוראן. אבל ללילה אחד, במועדון אחד, נטול ילדים, אשתי החזירה 150 איש לשנות ה-80 העליזות
מבחינתי התרבות פה היא של מדינה בהפרעה, הכול שוקע והכדורגל יחד איתו. מבחינת הבן שלי הכול פה זורח והכדורגל הוא השמש העולה. אחרי ביקור ראשון בבלומפילד ביחד, אולי הוא צודק
כולנו מנסים להסתגל לחיה החדשה שמסתובבת לנו בבית. כלפי חוץ היא עדיין אותה ילדה חכמה ושובבה, היא גם מעצבנת באותה תדירות. הכול נראה אותו דבר, עד שמתיישבים לאכול
בעקבות הפיגוע המחריד בהר נוף, הנערות מסרבות להתייצב למשחק ליגת הכדורגל נגד הפועל קטמון במעלה אדומים, למרות אישור מהמשטרה. המנהל המקצועי: "ההורים מפחדים, מעלה אדומים יותר מסוכנת" קטמון: "איך נביא נבחרות לירושלים, אם לא נקיים בה משחק נערות?"
מכירים את זה שהילדים בשלב בו לאבא יש סולם והוא מגיע כמעט עד השמיים, ואבא הוא הטוב מכולם ואבא הוא הכי בעולם? יפה, אני שם. הילד מתלהב מגיבורי-על וממני באותה מידה, וטוב לי ככה
הטיול של אשתי לברלין העלה לי מחשבות מדכאות על כמה קל היה לחיות במדינה שבה חושבים קודם כל על בני אדם ורק אחר כך על כסף, וכמה מורחים אותנו כאן ומייאשים דור שלם. וגם על מילקי
ב-30 באוקטובר 1974 עולם הספורט חשב שג'ורג' פורמן יפרק את הגדול מכולם, אבל עלי חשב אחרת. בעזרת טקטיקה מפתיעה ולב ענק, האגדה שלו קמה לתחייה, שוב. צפו בקרב האגרוף שהפך למיתולוגיה
בוקר אחד כשהילדה התארגנה לבית הספר ולא הייתה מרוצה מהתלבושת, היא פתאום פלטה "זה מכוער שרמוטה". לא האמנתי שהיא בכלל מכירה את המילה הזו. אחרי שנייה נזכרתי איך ולמה
ההורים שמוחים נגד שיר הסלפי או מופעי ילדים נוצצים הם קצת צבועים. גם הם עושים סלפי, מתהדרים בעברית עילגת, צופים בזבל שיש בפריים טיים, ולא ממש נוהרים למופעי אופרה