חיים של אבא: חיות שטח
מתצפית על משפחות בכרמל במהלך סוכות, אין ספק שדור ה"אני" הופך לדור ה"למה אני??", ותכלית חייהם של הילדים היא לגרום לנו להתחרט על כמעט כל ניסיון ליהנות יחד. לפחות כולם סובלים ביחד
רכז הכתבים של וואלה! חדשות ועורך מדור הדעות החל ממאי 2020. מיכאלי כותב ועורך בוואלה! משנת 2006. מיכאלי החל את דרכו כעורך, כתב ופרשן בוואלה! ספורט, ניהל את מדור ה-NBA בין 2010 ל-2015 וכתב פרשנות כדורסל לעיתון "הארץ". בנוסף, ערך את אתר בחירות 2009 בוואלה!. בשנת 2011 מונה לעורך העמוד הראשי של וואלה! ושימש בתפקיד עד ל-2013. אחרי שנתיים נוספות במדור הספורט, חזר ב-2015 לתפקיד עורך העמוד הראשי של וואלה! וכן מונה לעורך המשנה של מגזין סופ"ש. בינואר 2017 מונה לעורך הראשי של התוכן השיווקי בוואלה!. מיכאלי כתב בין השנים 2013 ל-2016 את המדור השבועי "חיים של אבא" בוואלה! הורות. בנוסף לתפקידיו, מיכאלי מרכז פרויקטים שונים הקשורים לתוכן האתר, כותב טורי דעה בנושאי חברה ופוליטיקה וכן כתבות מגזין במגוון רחב של נושאים. למיכאלי תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו, ותואר שני במדע המדינה ותקשורת פוליטית מאוניברסיטת תל אביב.
מתצפית על משפחות בכרמל במהלך סוכות, אין ספק שדור ה"אני" הופך לדור ה"למה אני??", ותכלית חייהם של הילדים היא לגרום לנו להתחרט על כמעט כל ניסיון ליהנות יחד. לפחות כולם סובלים ביחד
מאמן הפועל ת"א פותח את העונה מול האקסית (ב', 19:40, ספ' 5). חולון מארחת את גלבוע/גליל, קצורין והרצליה בראשל"צ
כשהתחלנו לשחק הרגשתי די דביל. בכל זאת, אדם בוגר, בעל משפחה, משכיל, עובד. אחרי שלוש דקות ושני שלבים, הבנתי שהמשחק הזה, כמו כל דבר אחר בחיים, הוא הרבה יותר ממשחק
לא פשוט העניין הזה של להיות הורים. ומכיוון שאנחנו בסך הכול בני אדם, יוצא שאנחנו מפספסים לא מעט, וגם אם אנחנו מאוד משתדלים. אנחנו טועים, מתרשלים ומזיקים. הגיע הזמן לומר סליחה
לכל הורה יש כמה משפטים שהוא חוזר עליהם שוב ושוב, למרות שהם ממש לא עובדים, וכל הורה חייב ללמוד לומר לילדים שלו כמה דברים שמהם הוא נוטה להימנע. ארז מיכאלי עושה חשבון נפש
זאת העונה הזאת בשנה של אסיפות ההורים. הייתי כבר בהרבה כאלה. זה תמיד אותו דבר: מתחילים בדיבור על חינוך וערכים גבוהים וגומרים ברזולוציה של סוג הבייגלה בטקס של חנוכה. למה זה קורה?
יום שישי בצהריים. אשתי ואני מביטים אחוזי אימה בילדה מתחילה לחצות, ובמכונית השועטת לעברה. היא לא יודעת מה מתקרב אליה, הנהג לא יודע מה מתקרב אליו, ואנחנו רואים את האסון מתקרב אלינו
עברתי את החופש הגדול כמו גבר. אז בנות, אל תספרו לנו סיפורים. אובמה כבר אמר את זה קודם, ואני חושד שרק בהקשר הזה, אבל הנה, גם אני: כן, אנחנו יכולים. אנחנו פשוט מעדיפים שאתן תעשו את זה
צריך להגיד את זה בקול רם ובלי להתבייש: הוא יקר, ארוך וחם, אבל אנחנו ההורים - כן, כולל אבות - אוהבים את החופש הגדול. זה אמנם לא קל, אבל זה בטוח יותר טוב מ-10 שעות של עבודה ופקקים
גדל לנו פה דור שקורא, אבל פחות. הרבה פחות. הם קוראים כתוביות בטלוויזיה, קוראים סמסים וקוראים קצת שטויות באינטרנט, אבל לא ספרים. תעצרו את ה-4 ב-100, הם רוצים לרדת
הילדה הפכה את הבית שלי לתחנת רכבת של חברות מכל הגדלים ומכל הסוגים, ואני כאן כדי לשרת,להגן ולהאכיל. בעיקר להאכיל. דבר אחד בטוח: כשהייתי בגילן היחס למבוגרים היה אחר
גדל פה דור שלם של ילדים שכולו פחד וחרדה, והוא לא מבין כל כך למה זה צריך להיות ככה. בשני צדי הגדר פסקול הילדות הוא של רעש פצצות ושום מרחב לא מוגן באמת
מכיוון שהחופש הגדול ממילא נמשך לנצח, ובחוץ יש צוק איתן, החלטנו להעביר את החיים האלה קצת אחרת ולשחק מונופול. זה הפסיק להיות כיף כשהמשחק התחיל להיראות ממש כמו החיים שלי
נסענו לשלושה ימים בכינרת כדי לנקות קצת את הראש מהמצב. "בכינרת יש אזעקות?", שאל הילד. הנחתי ידיים על המותניים, הורדתי לקול בס ועניתי לו שהוא יכול לרדת מכוננות
במשך שנים התנגדנו לסלולרי. פחדנו שאם יהיה לילדה סלולרי היא תהפוך לפאקצת אומייגד, ושהמשפט הבא שנשמע ממנה יהיה בעוד 15 שנה עם סמס בסגנון "היוש, אני מתחתנת". ואז הגיע סבא
גדל פה דור חדש שעבורו המושג שגרת חירום הוא לא אוקסימורון אלא מציאות. הגדולה חווה כבר מבצע צבאי שלישי, ועבור הקטנצ'יק מה שקורה כרגע זה לא יותר מסיקוול לעמוד ענן
אתם - שחוגגים לילד יום הולדת שנה עם מפעילה וקייטרינג, שסוגרים מתחם טרמפולינות רק כי היא בת 5, ומכסים את שמי הצפון במטס כדורים פורחים כשהילד בן 8 - תגידו, לא הגזמתם?
הנה משהו שהורים אבות, וגם אימהות לא יודו בו אף פעם בלי לראות עורך דין קודם: לא רוצים לשחק עם הילדים. לא תמיד. לפחות לא עכשיו, אולי אחר כך, בעוד שעה או שנה
הקריירה של אשתי הפכה אותי עם השנים לגבר שיודע להסתדר לבד, שמצליח לתחזק בהצלחה גם משק בית וגם פסאודו-קריירה משלו, גבר שיודע להסתגל לכל מצב. אבל אז הגיע המונדיאל
לא. אני לא מוכן להביא לילדים שלי כלב. אני לא מוכן להיות שמעון, השכן שלכם מקומה שנייה, שיום אחד הילדים שלו התלהבו מאיזה גור של גולדן רטריבר, וכבר שנים הוא עומד בגשם ובשמש עם שקית ביד
יום אחד כהורה מלווה לימד אותי שיותר קל להיות כורה פחם מאשר גננת. אתה חייב להיות מולטיטסקינג ברמה של טייס קרב, בעל סבלנות של שען חרש, סמכותיות של מג"ד בשריון ואמפתיה של כורסא ב"קשר משפחתי"
זה אולי המעוז האחרון של הגבריות הישנה, המאובקת, השעירה, זאת שמצדיקה באופן כלשהו, לפחות לכמה ימים בשנה, לגיטימציה לנקות את הראש ובה בעת להרגיש חשובים
כשהילדים נולדו היה לנו ברור שעברי, דבר עברית! היה נראה לנו שגוי וקצת פלצני לגדל את הילדים בסביבה דו-לשונית של וול סטריט פינת רחוב השוהדא. יכול להיות שטעינו בגדול?
השילוב בין פרידות מענקי תרבות שהסתלקו, טקסי יום השואה ויום הזיכרון, ניחום אבלים אחד והאזנה לעמיר לב, גרם לילדים שלי להתחיל לשאול כל מיני שאלות שגומרות לי את החיים
אני מרגיש שכאבא יש לי אחריות אם לא אחנך את הילדים לגשש החיוור, הרי שאני חלק מההשחתה התרבותית והחלטתי שעל גופייתי - הם ידברו גששית
קיוויתי שהאורח הבלונדיני שהגיע אלינו יהפוך את הצברים שלנו לקצת יותר גרמנים, גם על אוסטרים הייתי סוגר. אבל ההשפעה היתה הפוכה: ילד הפלא גילה די מהר שחוקים נוצרו כדי להפר אותם
אני חושב שיש לי יכולת ריכוז מרשימה, אפילו יש לי חלוקת קשב של אישה. אבל הבעיה היא שכמו כולם אני מופגז בטכנולוגיה שצריך להגיב לה מיד, ובילדים שרוצים הכל כאן ועכשיו
ההחלטה ליהנות מקצת ירושלים לפני חול המועד כמעט ונגמרה באל-אקצה 2, כשהבת שלי שאלה בלהט "אז אם יהודה ושומרון שלנו, למה אנחנו לא מגרשים את הערבים?". הפסח הזה עוד יהרוג אותי
האופוזיציונר האוקראיני ואלוף העולם לשעבר באגרוף ויטלי קליצ'קו פשט לא מכבר את הגלימה ונכנס לזירה הפוליטית: "בסוף, מי שיש לו לב גדול וסבלנות מנצח. גם בחיים זה ככה"
שנים אני מנסה לטפח תדמית א-לה ולדימיר פוטין, לתת לילדים הרגשה שהם חיים עם גיבור-על, ופתאום, בוקר אחד, גרגיר קטן הופך את אבא שלהם לבוז'י