בכובע פרווה, מעיל כבד והרבה נחישות בעיניים עמד ויטלי קליצ'קו מול תומכיו, והפנה את גבו לחיילי צבא אוקראינה שעמדו בכיכר העצמאות שבלב קייב. הוא נראה כמו ענק בארץ הגמדים. קליצ'קו קרא למפגינים לייצב את השורות ולהחזיק בשטח. "אנחנו לא זזים לשום מקום", צעק לקהל, "זה אי של חופש ואנחנו נגן עליו". אוקראינה בערה בחורף של 2014, אזרחים נורו ברחובות, אווירה של כאוס וקליצ'קו עמד במרכזו. ללא חשש שהמפגינים ימרו את פיו ויינטשו, וללא חשש שהחיילים יתקפו אותו מאחור. לא נותרו לאוקראינה הרבה סמלים ברורים בימים אלה, אבל קליצ'קו, אלוף העולם לשעבר באגרוף, הוא עדיין סמל.
קליצ'קו עבור אוקראינים הוא סמל להצלחה, אומץ, עוצמה, תרומה לחברה, ולא משנה אם אתה חייל או מפגין. הוא גם סמל להתנגדות. הוא הפך בשנים האחרונות לפנים של האופוזיציה הלוחמת בנשיא המודח ויקטור ינוקוביץ'. "הוא אחראי לרצח והשלטת טרור על האזרחים", האשים קליצ'קו, "דם נשפך ברחובות קייב, לכן אנשים דורשים שינוקוביץ' וממשלתו יתפטרו. ככל שילך יותר מהר, אוקראינה תקדים לעבור לעידן תרבותי יותר". זה הצליח. הנשיא אכן התפטר, ברח והשאיר אחריו הווה מדמם ועתיד לא ברור. קליצ'קו רוצה לארגן מחדש את ההווה וליצור עתיד ברור. הוא רוצה אוקראינה נקייה משחיתות שפניה למערב והיא חלק מהאיחוד האירופי. לכן עבר מזירת האגרוף, בה ניצח ב-45 מ-47 הקרבות שנלחם והיה אלוף עולם שלוש פעמים, לזירה הפוליטית.
עוד על המשבר באוקראינה:
חמושים השתלטו על תחנת משטרה במזרח אוקראינה
צילומי הלוויין חושפים: "רוסיה נערכת לפלישה"
אוקראינה: "פרו-רוסים מחזיקים בבני ערובה במזרח"
אבל למעשה הזירה בתוכה קליצ'קו נאבק כיום היא הזירה ההיסטורית, כשארצו אוקראינה נקרעת בין מערב למזרח. כמתאגרף, קליצ'קו הפסיד רק שני קרבות בחייו, כאזרח אוקראינה, הוא לא מוכן להפסיד בקרב האחד והמכריע על עתידה.
קליצ'קו הוא פטריוט. יש לו הון שמוערך בכ-65 מיליון דולר, הוא מוכר ברחבי העולם בזכות קריירת האגרוף המפוארת שלו, וכל מה שצריך לקרות כדי שיהיו לו חיים שקטים ונוחים הוא רק להחליט שהוא רוצה חיים כאלה. אבל קליצ'קו רוצה להחזיר לאוקראינה מעט ממה שהיא העניקה לו. יש לו בית בלוס אנג'לס ובית בהמבורג, ילדיו נולדו בארצות הברית, גרמניה העניקה לו בעבר את התואר האזרחי הרם מכל, הצלב הפדרלי וקליצ'קו גם חי בה כמה שנים. "גרמניה אימצה אותי. אני אוהב את גרמניה, אבל איני גרמני", אמר. הוא אוקראיני ומבחינתו זו שליחות לקפוץ לקלחת הפוליטית המבעבעת והמסוכנת.
קריירת האגרוף שלו הראתה לו את העולם הרחב. קליצ'קו חווה מקומות ותרבויות והבין מהר מאוד איך הוא רוצה שאוקראינה שלו תיראה. "הספורט נתן לי פרספקטיבה. כל חיי חינכו אותי שארה"ב היא אגרסיבית, הפשע משתולל שם ברחובות והאמריקנים רוצים להילחם ברוסיה ולהפוך את כולם לעבדים שלהם. כשהגעתי בפעם הראשונה לארה"ב הייתי בהלם, לא האמנתי כמה האנשים נחמדים, האוכל טוב והחופים יפים. פתאום ראיתי בסופרמרקט מאות סוגים של גבינה. כשחזרתי הביתה וסיפרתי מה ראיתי זה יצר רושם עז על האנשים".
קליצ'קו נולד ב-1971 בבלובודסק שבקירגיסטאן לוולדימיר ונדז'דה. אביו היה טייס מסוקים והתקדם לדרגת קולונל בחיל האוויר הרוסי. קליצ'קו ואחיו הצעיר ולדימיר, גם הוא אלוף עולם באגרוף, חונכו למשמעת והישגיות, וההורים דחפו את האחים לפעילות ספורטיבית וללימודי מוזיקה. המשפחה נדדה בין בסיסים צבאיים ברחבי ברית המועצות.
ב-1985 הם עברו לאוקראינה, ושנה אחר כך אביו היה מפקד היחידה האווירית שטיפלה באסון צ'רנוביל. שנים ארוכות אחר כך נלחם בסרטן עד שהוכרע. "גרנו 90 קילומטר ממקום האסון בבסיס ליד שדה התעופה של קייב", נזכר קליצ'קו, "אני זוכר שמטוסים ומסוקים המריאו ונחתו כל הזמן. אבא שלנו היה מהראשונים שהגיעו לכור ובמשך חודשים עסק בבלימת הקרינה וניקוי האזור. הפיצוץ בכור השפיע על חיי משפחתי ועל עוד חייהם של מיליונים ברחבי העולם. הרופאים אמרו שהסרטן שאבא שלי מת ממנו הוא כתוצאה מחשיפה לקרינה. מעולם לא בכיתי כל כך הרבה".
בערך באותה תקופה קליצ'קו החל להתאמן בקיקבוקסינג. עד מהרה הפוטנציאל שלו התגלה, והוא זכה באליפות עולם לחובבנים. בהמשך הפך למקצוען, זכה ב-1992 באליפות אירופה ושנה אחר כך באליפות העולם. הוא החליט להיות מתאגרף מקצועי וב-1996 יצא לדרך. ההתחלה הייתה צולעת. קליצ'קו נחשד שעבד כגובה של המאפיה לאחר שצולם עם ויקטור ריבלקו ואנדריי בורוביק, ראשי משפחות פשע באוקראינה. תדמיתו נפגעה. קליצ'קו הכחיש כל קשר למאפיה. "אני מצטלם עם הרבה חובבי ספורט", אמר, אבל המשיך להסתבך. ב-2004 הוא הודה שבתחילת הקריירה, כשעדיין היה חובבן, הוא נתפס לוקח סטרואידים, ונזרק מהמשלחת האוקראינית לאולימפיאדת אטלנטה 1996. "היו לי כאבים איומים ברגל בגלל פציעה, רופא נתן לי אותם אבל לא בדק אם הם מופיעים ברשימת החומרים האסורים", כתב בספרו. קליצ'קו זעם, ולא האמין שזה קורה לו. האירוע ההוא גרם לו להקפיד מאז הקפדה יתרה בכל הנוגע לגופו ובריאותו. את הנחמה ב-96' מצא בדמות אחיו ולדימיר, שנאבק כדי להגיע למשקל כבד, ולקח את הזהב באותה אולימפיאדה.
הקרב הראשון של קליצ'קו כמתאגרף מקצוען נערך בנובמבר 1996 והוא הפך מהר מאוד לאימת הענף. קליצ'קו זכה בחגורת ארגון האגרוף העולמי (WBO) כשקבע שיא של 27 ניצחונות רצופים בנוקאאוט. כשנשאל פעם אם הוא חש בלתי מנוצח, השיב: "אני יודע את זה ומרגיש את זה". בפברואר 2000 הפך למתאגרף הראשון עם התואר דוקטור, לאחר שעשה דוקטורט בחינוך גופני. באפריל אותה שנה הפסיד לראשונה בחייו כמתאגרף מקצועי. כריס בירד האמריקני חטף ממנו בזירה, אבל כאבים עזים בכתף אילצו את קליצ'קו לפרוש מהקרב. זה לא עצר אותו.
בהמשך זכה בחגורת התאחדות האגרוף העולמית (WBA) והתייצב ביוני 2003 לקרב מול היריב הכי גדול שלו באותה תקופה, אחד המתאגרפים הטובים בהיסטוריה, לנוקס לואיס הבריטי. זה היה קרב ברוטאלי, ואף שקליצ'קו היה אגרסיבי יותר והוביל, היה זה לואיס שניצח לאחר ששופט הזירה הפסיק את הקרב בגלל חתך מעל עינו של האוקראיני. קליצ'קו רתח. "שמעתם את הקהל, כולם שרקו בוז", אמר, "לא חגורת האליפות חשובה, זה הקהל שקובע מי אלוף, אני מאמין שאני הטוב בעולם". אם יש מתאגרף אחד שקליצ'קו חלם להילחם מולו שוב זהו לואיס, אבל הוא לא הגשים זאת. היריבות הגדולה ביניהם לא התממשה שוב בזירה. לואיס, אגב, הביע תמיכה בקליצ'קו בזמן המהומות בקייב כשצייץ "תפילות וביטחון לאחי לנשק ויטלי קליצ'קו ואזרחי אוקראינה".
קליצ'קו זכה בדצמבר 2003 בתואר של המועצה העולמית לאגרוף (WBC) ובמקביל החל לפזול לפוליטיקה. ב-2004 פרצה באוקראינה "המהפכה הכתומה", כשההמונים האשימו את השלטון בשחיתות וגניבת קולות בזמן הבחירות לנשיאות באותה שנה. תומכיו של המועמד הפרו-מערבי ויקטור יושצ'נקו, ביניהם ויטלי קליצ'קו, טענו שהמועמד הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' גנב את השלטון. בית המשפט פסק על בחירות חוזרות בהן ניצח יושצ'נקו, וקליצ'קו מונה ליועצו. קליצ'קו עבר להילחם בשתי זירות.
לקליצ'קו נקבע קרב גדול ב-12 בנובמבר 2005, נגד האסים רחמן, אחד הטוענים הבכירים לכתר. "אני אשמח להכות את רחמן. הוא מדבר הרבה ומתאגרף לא צריך לדבר אל התקשורת, אלא לדבר בזירה". במהלך אימוניו לקרב נגד רחמן נפצע קליצ'קו בברכו הימנית. הוא נותח והרופאים אמרו לו שההחלמה תהיה ארוכה. הענק האוקראיני הבין שייקח זמן עד שישוב להתאגרף והכריז על פרישה ב-9 בנובמבר 2005, כשהוא בן 34. "לצערי נלחמתי לאחרונה בפציעות יותר מאשר נלחמתי ביריבים", אמר.
הוא החליט להתמודד על ראשות עיריית קייב ופצח בקמפיין הקורא לבער את השחיתות. "אני אוהב את העיר ורוצה לשפר את החיים בה", הצהיר. הוא נוצח בבחירות ב-2006 והגיע למקום השני. כשהבין שהקריירה הפוליטית שלו לא ממריאה, חזר לזירה הספורטיבית, ובינואר 2007 הודיע שהוא שב להתאגרף. כבר בקרב הראשון שלו קטף חגורת אליפות ולא ריחם על סמואל פיטר הניגרי בקרב שנערך בברלין. בינתיים גם אחיו ולדימיר הפך לאלוף עולם מטעם ההתאחדויות האחרות אולם שני האחים נשבעו כי לעולם לא יילחמו זה בזה בזירה או בכלל. "לא אלחם בוויטלי גם תמורת מיליארד דולר", אמר ולדימיר, "אין מחיר ללב של אימא".
באותן שנים האחים קליצ'קו היו למותג עולמי. הם יזמו פעילות חברתית באוקראינה, מונו לשגרירי אונסק"ו, הקימו קרן צדקה ועסקו בתמיכה ב-180 פרויקטים ב-87 מדינות ברחבי העולם. "אנחנו מנסים להשתמש בניסיון שלנו כדי לקדם עבודה סוציאלית, לעזור לילדים ולהעניק להם חינוך כי זאת הדרך ליצור חיים מיוחדים". קליצ'קו המשיך לקפץ מזירה לזירה, וב-2010 ייסד את מפלגת UDAR, הברית האוקראינית הדמוקרטית לרפורמה, והפך בבחירות באותה שנה לחבר פרלמנט. ב-2012 הפסיד שוב במרוץ לראשות עיריית קייב. במקביל, המשיך להתאגרף והיה לרביעי בהיסטוריה אחרי מוחמד עלי, איבנדר הוליפילד ולנוקס לואיס, שזכה שלוש פעמים בתואר אלוף העולם.
בדצמבר 2013 הכריז שהוא מוותר על תואר אלוף העולם מטעם ארגון WBC, והוכרז כאלוף בדימוס, כך שאם ירצה לשוב לזירה הוא לא ייאלץ לעבור קרבות מקדימים כדי להתחרות שוב על התואר אלא להילחם עליו מיד. אבל קליצ'קו החליט שהוא מתמקד מעתה והלאה בזירה אחת, הפוליטית. "אני לא יכול לדמיין את עצמי מתאגרף בעתיד", אמר, "אני מתמקד בבעיות הפוליטיות של אוקראינה. אני מרגיש שהעם זקוק לי. אני מודה ל-WBC על התמיכה במאבק שלנו לחירות ודמוקרטיה".
קריירת אגרוף מפוארת באה אל קצה. היו לו אגרופים רבי עוצמה, סנטר חזק שידע לספוג, ורק לרוקי מרציאנו האגדי היה יחס נוקאאוט-קרבות טוב ממנו. הוא מעולם לא נפל על הקנבס בזירה, ושני הפסדיו היחידים מבין 47 הקרבות שערך היו עקב פגיעה בכתף ודימום בעין, כשבשני הקרבות האלה הוביל בכרטיסי הניקוד עד להפסקת הקרב. 87% מהקרבות שלו הסתיימו בנוקאאוט שהוריד ליריבים, השני בהיסטוריה אחרי רוקי מרציאנו. לא פלא שכינויו היה "ד"ר אגרוף ברזל".
באותם ימים בהם הודיע על פרישה, קייב סערה בעקבות הפגנות נגד הנשיא ויקטור ינוקוביץ', שכאמור, הודח מאז. קליצ'קו עמד במרכז הפגנות האופוזיציה והפך למזוהה עם המחאה. "לכוח של האנשים אין גבול. כל פוליטיקאי באוקראינה מפחד מזה. הם יודעים שאם אנשים יצאו לרחובות איש לא יהיה בטוח", אמר בהפגנות האחרונות. הוא הצהיר על רצונו להתמנות לנשיא אוקראינה, אולם בחודש שעבר חזר בו, והודיע כי הוא מסיר את מועמדותו לבחירות שייערכו במאי. תמיכתו נתונה למיליארדר פטרו פרושנקו וזאת כדי להציג מועמד אחד חזק מול ראשת הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו. במקום מרוץ לנשיאות, קליצ'קו יתמודד בפעם השלישית על ראשות עיריית קייב.
"פוליטיקה זה עסק מלוכלך", אמר בעבר בראיון לאתר "גרנטלנד". "באגרוף יש כללים וחוקים, בפוליטיקה אין. יש לאוקראינה פוטנציאל אדיר, כואב לקרוא שהיא המדינה הכי מושחתת בעולם. אנחנו יכולים לשנות את חיינו, לשאוף לרמת החיים כמו באירופה ובארה"ב, אבל קודם כל עלינו לשנות את חוקי המשחק. הבמאי הצרפתי קלוד ללוש הוא חובב אגרוף והוא פעם אמר 'אגרוף הוא ספורט אכזרי, אבל הוא הספורט שהכי דומה לחיים'. אתה מציב מטרה ונלחם עליה. לפעמים אתה על הקרשים ולפעמים מוביל. בסוף, מי שיש לו לב גדול וסבלנות הוא המנצח. גם בחיים זה ככה". המטרה של קליצ'קו כיום היא אוקראינה דמוקרטית ומערבית, והוא נלחם למענה, כמו בזירה, עם לב גדול והרבה סבלנות.
הנשים בחייו
נישא ב-1996 לנטליה איגורובה, לשעבר ספורטאית ודוגמנית. לזוג שלושה ילדים.
מה לקחת ממנו
לתת בחזרה מעושרך, מזמנך ומיכולותיך לחברה שגידלה אותך.
מה להשאיר אצלו
את הבלגן באוקראינה. יש לנו מספיק משלנו.