המוטו ברור ואינו ניתן לערעור: נתניהו תמיד צודק, ולא משנה מה יגיד, מה יעשה ומה יחליט. בשנותיו הרבות כראש ממשלה אפשר למצוא לכך אינספור דוגמאות - ויש אחת בולטת. הבחירות לכנסת ה־24 הדאיגו את נתניהו מאוד. בכל הסקרים הרציניים, שפורסמו בערוצים 11, 12, 13, בוואלה, במעריב ובכלי תקשורת נוספים, גוש נתניהו הגיע לכל היותר ל-59 מנדטים. מנסור עבאס, יו"ר המפלגה האסלאמית רע"ם, קיבל ארבעה מנדטים. נתניהו ידע שהוא חייב את רע"ם כדי להקים ממשלה. בלעדיה היה הולך לאופוזיציה, ועם כתבי האישום החמורים נגדו עוד עלול היה לסיים בכלא, בסרבל כתום - כמו בתמונה ההיא של אולמרט, שמדירה שינה מעיניו.
מפלגה אסלאמית? מה זה חשוב - העיקר השלטון, כי לשלטון בחרתנו. עוד לפני הבחירות החל מבצע הכשרת עבאס לשותפות בקואליציית ימין־ימין עם סמוטריץ', בן גביר וכל שאר החבר'ה. אריה דרעי נשלח לשמר קו חם עם עבאס, שהעדיף קואליציה בראשות נתניהו והימין ורצה רהביליטציה מן המחנה הימני בישראל. הצייצנים הקרובים הוזנקו למרחבי הטוויטר עם דף מסרים: מנסור שלנו "הוא הפתרון ולא הבעיה". נתן אשל, מקורב המקורבים, נשלח לכתוב מאמר מרגש ב"הארץ" על הצורך להקים קואליציה עם עבאס, כי זה ממש מתבקש.
הסוף ידוע: סמוטריץ' הטיל וטו, נתניהו והגוש הלכו לאופוזיציה, ובנט ולפיד הקימו ממשלה עם מנסור עבאס - אותו אחד שנתניהו התחנן עד לפני רגע לצרף לממשלתו. אבל אז קרה דבר מדהים, שנמשך עד היום. אותו מנסור עבאס, שהתארח ארבע פעמים בביתו של נתניהו בבלפור, כשנתניהו חיזר אחריו כפי שרק הוא יודע לעשות כשהוא צריך מישהו - לפתע הפך לראש המפלגה האסלאמית שרוצה "להרוס את המדינה מבפנים".
ח"כים בליכוד, אז באופוזיציה, יחד עם שופרות בכירים, שופרות זוטרים, תתי־שופרות וסתם צייצנים - כולם יצאו להתקפה רבתי על בנט ולפיד על כך שהם משתפים פעולה עם מנסור עבאס. שתו לו ולהם את הדם: התקפות בוטות וקשות, האשמות נבזיות. למה? כי מה שמותר לנתניהו - אסור לאחרים.
הכישלונות - של הצבא, ההצלחות - רק של נתניהו
נתניהו חולה קרדיטים. תנו לו מבצע מוצלח והוא יסתער עליו בלי לראות בעיניים. 8 ביוני 2024 היה יום כזה. פקד ארנון זמורה, לוחם עז־נפש מהימ"מ, עמד בראש צוות לוחמים שפשט על מבנה במחנה הפליטים נוסייראת שברצועת עזה, כדי לחלץ שלושה מתוך ארבעה חטופים שהוחזקו שם. הוא נורה, נפצע באורח אנוש, פונה לבית החולים תל השומר ונפטר מפצעיו. בסך הכול חולצו ארבעה חטופים.
זה היה בשבת. אופוריה גדולה פשטה במדינה - למרות המחיר הקשה. נתניהו לא חשב פעמיים: הוא עלה על רכבו, ושיירת כלי הרכב שעטה בשבת קודש לבית החולים תל השומר. חלילה שמישהו יקדים אותו ויגנוב גרם של קרדיט. לא עניינו אותו החרדים, לא דרעי ולא גולדקנופף - בשביל קרדיט כזה הוא רץ לחלל שבת. הוא הצטלם עם נועה ארגמני ואמר מול המצלמות: "כשהמבצע הובא לאישור סופי בחמישי בערב, ידעתי שהוא מורכב ומסוכן, והמרחק בין הצלחה לכישלון כחוט השערה. אבל אישרתי אותו ללא היסוס". זה נתניהו: המבצע הצליח, החטופים חולצו - וזה של נתניהו, רק שלו. אין אף אחד לידו בפריים: לא שר ביטחון, לא רמטכ"ל, לא מפקד הימ"מ. כל הקרדיט - לבד של נתניהו. אבל אם יש כישלון - ולצערנו היו רבים מאז טבח 7 באוקטובר, יום הכישלון הגדול ביותר של נתניהו - זה כבר לא של נתניהו. את הבשורות הקשות ישלחו אחרים. דובר צה"ל (לשעבר), דניאל הגרי, יעמוד מול המצלמות ויספר. הוא יעדכן על כישלון החילוץ, על רצח החטופים, על ההרוגים בנמר הזה או בטנק ההוא.
מה זה קשור לנתניהו? הכישלונות - של הצבא. ההצלחות - רק של נתניהו. ויש כמובן את מלחמת 12 הימים מול איראן. הוי, איראן - פרויקט חייו של נתניהו, המדינה והאיום. עשרות שנים הוא עוסק באיראן: אלפי נאומים, אלפי פגישות כבעניינה ברחבי העולם, אלפי ישיבות עם מערכות הביטחון בכל הרכב אפשרי. עשרות שנים של עיסוק בלתי־פוסק במחוללת הטרור הראשית של האזור - ואולי של העולם כולו.
ואז, ב־13 ביוני השנה, התגבר נתניהו על כל הפחדים, החששות והלבטים הקשים - והורה לחיל האוויר לצאת לתקוף בטהרן. מבצע "עם כלביא" יצא לדרך. טייסי חיל האוויר המופלאים, אנשי המוסד ואמ"ן נתנו באיראן הצגה לפנתיאון. קרעו להם את הצורה. לא השמדנו את תוכנית הגרעין, וגם התקיפה האמריקאית - שנעשתה בעזרת השכנוע של נתניהו את טראמפ להצטרף - לא חיסלה את התוכנית. אבל המלחמה הסתיימה בניצחון מזהיר של ישראל. האויבת הגדולה הורדה על ברכיה, וכל המזרח התיכון ראה את ישראל חוזרת למעמדה כמעצמה צבאית אדירה, החזקה ביותר באזור.
ומי כמו נתניהו - שבורח עד היום מכל אחריות לכישלון הענק של 7 באוקטובר - הסתער על כל בדל קרדיט. שרים וח"כים מהליכוד יצאו, מן הסתם בהנחיה מלמעלה, בשירי הלל למנהיג שהכריע את איראן. כל השופרות גויסו בצו 8 להלל את נתניהו: סרטונים ויראליים, ממים, שירים - הכול עלה לרשת תחת הכותרת: "נתניהו האריה ניצח לבד את איראן הגדולה. הסיר את האיום הקיומי מעלינו". והשופרות דרשו שכולם - כולל כולם, ובעיקר יריביו - יהללו את נתניהו על המלחמה המוצלחת. ואוי למי שלא הצטרף למקהלת "נתניהו הוא המלך". כי קרדיט על ניצחונות זה רק לנתניהו. כישלונות? לכו לצה"ל, לשב"כ, לאמ"ן, למי שאתם רוצים - רק לא לנתניהו. מה הוא קשור לכישלונות?
אדם שעבד עם נתניהו במשך שנים מספר על עניין הקרדיטים: "זו ממש מחלה אצלו. הוא נהיה חולה כשמישהו אחר מקבל קרדיט - ממש כך. זה מוציא אותו מהדעת. דבר כזה יכול לחסל את אותו אדם שלוקח קרדיט שנתניהו חושב ששייך רק לו. הוא בורח כמו מאש מכישלונות, כי לפי תפיסתו אסור להיות מזוהה עם כישלון - זה ידבק בך. במבצעים מוצלחים הוא ראש וראשון להסתער. הוא נכנס לאנרגיות שאי אפשר לתאר: דורש לפרסם מיד הודעות, סרטונים, סינקים, והכי טוב להגיע לשטח כדי שכולם ידעו שזה שלו. וזה מצליח לו. ככה הוא עובד שנים - וזה עובד. ואם זה עובד, אז למה להפסיק? אבל מעבר לכך, זה פשוט בוער בו ברמה האישית לקחת כל קרדיט. עולה לו בבריאות לפרגן למישהו ששמו אינו בנימין נתניהו".
ואדם אחר שעבד עם נתניהו מוסיף: "אם שר או פקיד בכיר מעז לקחת לו קרדיט - הוא מסומן באותו רגע. הקרדיטים, הצורך שיאדירו אותו ויהללו אותו - זה אולי הדבר החשוב ביותר עבורו. לכן הוא בטירוף על התקשורת כבר מימיו הראשונים כראש ממשלה. הוא רוצה רק מחמאות ושירי הלל. אם השמעת עליו ביקורת - אתה מיד הופך לשמאלני ושונא את מחנה הימין".
והגענו למבצע החיסול הכושל בשלישי שעבר בקטאר. מיד לאחר היוודע דבר ניסיון החיסול, כשכולם היו בטוחים שהצליח ובאופן יוצא מן הכלל - פרסם נתניהו הודעה רשמית כי ישראל אחראית לחיסול. האופוריה הייתה בשיאה. כולם בישראל היו משוכנעים שכל צמרת הטרור של חמאס - אנשים שעל ידיהם גלונים של דם יהודים - חוסלה. השמחה פרצה מיד. הנה נתניהו שחיסל את נסראללה, את האחים יחיא ומוחמד סינוואר, את איסמעיל הנייה, את סלאח על־ערורי - עשה זאת שוב והוריד את כל צמרת חמאס. נתניהו לא הסתפק בהודעה בעברית ובאנגלית שישראל והוא עומדים מאחורי החיסול.
בערב הוא הופיע בטקס יום העצמאות האמריקאי במוזיאון הסובלנות בירושלים ולקח אחריות על המבצע. הוא, כאמור, היה משוכנע שהצליח. וכך אמר נתניהו בערב ניסיון החיסול: "רבי המרצחים חגגו את הטבח באותו מקום שפגשנו אותם היום. אמרתי בתחילת המלחמה שאיש ממבצעי הטבח לא ינקה, וכראש ממשלת ישראל אני פועל לקיים את ההבטחה הזאת. אני עושה הכול כדי לבוא חשבון עם המרצחים ולהבטיח את ביטחונם של הדורות הבאים. אנחנו בשיטתיות משיגים את רבי המרצחים". כמה שעות לאחר מכן החלו הספקות לנקר לגבי הצלחת המבצע. כמה ימים לאחר מכן כבר היה ברור שהמבצע נכשל. נתניהו, אמש, בהודעה באנגלית - ולא בעברית - כמעט הודה שהמבצע נכשל.
ומכאן למופע המגוחך של שרים, ח"כים בליכוד ושאר שופרות, שלאחר המבצע שוב העלו את נתניהו לדרגת אל, שיבחו והיללו אותו ולעגו ליריביו. הם, כמובן, לא סתמו את הפה גם לאחר הכישלון. הם לא שאלו מדוע, כעת, לאחר שהתברר שהרמטכ"ל וראש המוסד התנגדו לפעולה. השניים סברו שאותם ארכי־מחבלים אכן צריכים להיות מחוסלים - אבל לא כעת, לא בשלב קריטי של המו"מ על שחרור החטופים. ולמרות הכישלון, למרות הזעם של כל העולם הערבי נגדנו, ולמרות שניסיון החיסול חיזק דרמטית את היחסים בין ארה"ב לקטאר - היה לשופרות שיפור־נרטיב חדש: "למרות שהמבצע נכשל, הוא למעשה הצלחה אדירה. ראשי חמאס ושאר ארגוני הטרור יידעו מעתה כי אין להם עוד מקום בטוח בעולם". כי כפי שכבר ידוע - נתניהו מבחינתם צודק תמיד, גם אם הוא גורם נזק גדול לישראל.