אחרי יותר מתשעה חודשי מלחמה, היה ברור ששאלת גיוס החרדים שוב תעמוד על הפרק. אבל היא לא ניצבת לבדה; האדוות של המהלך הזה - שצפוי להגיע לשיא חדש השבוע עם הוצאת צווי גיוס לאלפי צעירים חרדים הרשומים בישיבות, אך לא בהכרח נוכחים בהן פיזית - גוברות והולכות עם הזמן. כמו בכל "סערה מושלמת" בענייני מדיניות, גם האפקט של גיוס החרדים רחב יותר מהמקרה הספציפי.
דוגמה אחת לכך היא העובדה שמפלגת ש"ס מצאה את עצמה בימים האחרונים משמשת כקטר הקואליציוני בכל הנוגע לתמיכה בעסקת החטופים המסתמנת. הרב הראשי (עד לא מזמן) יצחק יוסף, שמיועד לתפקיד נשיא מועצת חכמי התורה של המפלגה, נשא נאום שבו קרא לבצע את העסקה במהירות ("שיגמרו כבר את העסקאות... זה פיקוח נפש"). הנאום הצטרף למכתב של חברי הסיעה, שבו הדגישו את החשיבות מצוות פדיון שבויים. אין ספק שהקו של המפלגה תמיד היה פרגמטי יותר משל רוב השותפות הקואלציוניות בנושאים המדיניים; אלא שהקו הנוכחי מקורו בעיקר בצורך להגיע להישגים בחוק הגיוס. המכתב מטעם חברי הסיעה פורסם בסמיכות לקריאה הגורפת של חברי מועצת חכמי התורה לא להתייצב בלשכות הגיוס, ולא לחינם. אפשר למצוא כאן שתי תחושות מנוגדות: מצד אחד, חשש מכך שצווי הגיוס יופנו קודם כל אל האברכים הספרדים, שמשתתפים יותר בשוק העבודה; ומצד אחר - תקווה שקו מתון בנושא טעון וקריטי, דוגמת החטופים בעזה, יוכל להקהות את הביקורת הציבורית בעניין הגיוס.
השפעה נוספת של חוק הגיוס נוגעת להטבות הכלכליות המגיעות למי שעד לא מזמן נחשב כמי ששירותו נדחה כדין. הטבה אחת כזו היא הסבסוד המשמעותי למשפחות אברכים במעונות יום. חוות דעת של היועץ המשפטי של משרד העבודה קבעה שבהתאם לפסיקת בג"ץ, מי שדחיית שירותו פקעה והוא חייב בגיוס, לא עומד יותר בתנאים לקבל את ההטבה. על כך התרעם בשבוע שעבר שר העבודה יואב בן צור (ש"ס): הוא מחה על כך שהבשורה נוחתת כעת על משפחות שנרשמו לשנת הלימודים הבאה במעונות מפוקחים מטעם המשרד שעליו הוא מופקד, וכעת יצטרכו לבחור בין נשיאה בעלויות המלאות של המעונות (הדומות לסכומים הממוצעים במעונות יום פרטיים) לבין מציאת פתרונות אחרים, ובהם הישארות בבית עם הפעוטות. לטענתו, מדובר בפגיעה כפולה - הן באם שאולי תיאלץ למצוא את עצמה בבית עם העולל, והן בילדים הרכים שיישארו ללא מסגרת. על כך אמר בראיון לאתר "כיכר השבת": "ילד חרדי - דמו לא סמוק יותר מילד אחר".
בחירת המילים של השר בן צור מקוממת; אי אפשר, במצב העניינים הנוכחי, לדבר על דמו של מי סמוק יותר. מה גם שבן צור עצמו הוא חלק מאותה ממשלה שלא חוקקה חוק גיוס חדש והביאה את כל זאת על עצמה. ובכל זאת, בימים אחרים היה אפשר להבין אותו. הצעד הדראסטי של גיוס פתאומי לא צריך להפוך לאבן נגף ביכולת לסייע למעוטי יכולת שהסתמכו על קצבאות עד כה; אפשר למצוא, לכל הפחות, מנגנון הדרגתי יותר.
נראה כי באיחור של כמה חודשים, גם ראשי המפלגות החרדיות מתחילים להרגיש על בשר הציבור שלהם את מצב החירום. אי אפשר להשוות בין מי שנותן את חייו וכל זמנו עבור המדינה בשירות הצבאי ובסיוע האזרחי, אך ניכר כי אם עד עתה החרדים הצליחו בכל פעם לשלוף שפן אחר מן הכובע ולהמשיך להתנתק מהאירוע באופן קהילתי, חוק הגיוס מביא איתו שורה של אתגרים שאיתם הם נאלצים להתמודד במקביל. ואולי טוב שאין שפנים לשלוף, שכן כך - כמו נושאי מדיניות אחרים שהוזנחו במשך שנים - גם סוגיית השותפות בנטל הביטחוני תזכה לטיפול בקרוב.
הכותב הוא מנהל מרכז יהדות ומדינה במכון הרטמן. בחמישי הקרוב יתקיים במכון כנס שיעסוק בדיון הציבורי סביב גיוס חרדים לצבא, תחת הכותרת "מחנה משותף: ציונות בשעת משבר"