התייקרויות, יריקות, חיסולים ומסיונריות - קיצור תולדות השעמום של חול המועד

בחול המועד בד"כ לא קורה הרבה. משעמם. הכנסת עוד בחופש, החגים עוד כאן ובחוץ עוד חם. אז הנה סקירה קצרה של מה שבכל זאת קרה השבוע:

הדולר שבר את השיא ודוהר לאזור 3.90. ה-OECD הזהיר שממשלת ישראל עושה הכל הפוך. האוצר פרסם שהגירעון יהיה כפול מהמתוכנן. מתברר שהוצאות הממשלה גדלו, ההכנסות קטנו, השקל קרס והבורסה צונחת. אחרי החגים צפויות גזירות. בתגובה, אמר יו"ר ועדת הכספים משה גפני שהכלכלה בסדר, ההייטק בסדר, גם ההכנסות וההוצאות בסדר. בשבועות האחרונים גפני כינס את ועדת הכספים כל שבוע כדי להעביר מיליארדים לציבור הלא יצרני שהוא מייצג ולסקטורים נוספים. עוד אמר גפני, שאזהרות ה-OECD לא רציניות, כי "מישהו מכאן אמר להם להגיד את זה".

אני מעריך ש"מישהו מכאן" אמר לגפני שה-OECD הוא ועד רבני הקהילות באירופה. או ועד הרבנים של הסלולרי הכשר. או שטעטל כלשהו. כזכור, לפני כמה חודשים כינס גפני את ועדת הכספים והעלה להצבעה את הקביעה ש"הרפורמה לא תשפיע על הכלכלה". ההצבעה הצליחה, הקביעה אושרה. הכלכלה לא עודכנה, וחבל. כלכלנים חישבו כי כל 100 מיליון שקל שמועברים לסקטורים לא יצרניים במסגרת הכספים הקואליציוניים, עולים לנו בהתייקרות המשכנתא בסך 10 שקלים. עד היום הועברו 15 מיליארד. המשכנתא התייקרה ב-1,500 שקל בממוצע. אותו כנ"ל לגבי חופשות בחו"ל, בגלל עליית הדולר. אותו כנ"ל בעניין עליית מחירים באופן כללי. הכל עולה.

לא רק את התשלומים לחרדים ולסקטורים הגדילה הממשלה הנוכחית. היא הגדילה גם את התשלומים לרשות הפלסטינים ביו"ש, ולחמאס בעזה. אלה שמכנים את אבו-מאזן "תומך טרור" וצלבו את בני גנץ על שפגש אותו (לחזק את השת"פ הבטחוני), העלו (פרסום ב"ישראל היום") את התמיכה ברשות בכ-350 מיליון שקל. כן כן, למרות ש"אבו מאזן משלם משכורת למחבלים!!!". במקביל, למרות חידוש בלוני התבערה וההתפרעויות על הגדר בעזה, הובטחו הטבות גם לחמאס: הוגדל טווח הדיג, יוגדל מספר הפועלים, יוגדל המענק החודשי של השליח הקטארי.

הממשלה הקודמת הפציצה את עזה על כל בלון תבערה. הממשלה הנוכחית מפציצה את עזה בכסף והטבות. אותו דבר ביו"ש. עוד, על פי הפרסומים, התחייבה ישראל "למנוע הסלמה באל-אקצא" ולא לפגוע בהבנות הכלכליות עם הרצועה. תמורת כל זה, קיבלנו ניסוי שיגור רקטות ענק של הג'יהאד האיסלמי השבוע. "ימין על מלא", אומרים לכם.

עם או בלי קשר, אושר הפטור מוויזה לישראלים הטסים לארה"ב. תמורת זה, הסכימה ישראל לכניסתם של עשרות אלפי פלסטינים מעזה ומהגדה המחזיקים גם באזרחות אמריקאית, באופן חופשי לישראל. שלשום התברר שגם הדרישה האחרונה של האמריקאים, שנתקלה בהתנגדות של גורמי הבטחון, לאפשר לפלסטינים הללו להיכנס לתחומי ישראל עם רכבם הפרטי, אושרה. הם בונים על זה ששכחנו שבתקופת הממשלה הקודמת טרפד הליכוד את החקיקה הנדרשת לצורך זה. עכשיו, אין מי שיטרפד, כי האופוזיציה הפופוליסטית והמופקרת של אז, הפכה לקואליציה הפופוליסטית והמופקרת של היום. תארו לעצמכם מה הם היו עושים לבנט או לפיד על הוויתורים האלה. וכל זה כדי לחסוך לנו תור לוויזה. "ימין על מלא".

כל צמרת הליכוד התכנסה בסוכתו של רפי קדושים, המתמודד בבחירות המקומיות בהרצליה. את השיירה הוביל שר המשפטים של מדינת ישראל. קדושים הוא עבריין כבד לשעבר. הורשע בעבר בחטיפה, סחיטה, מעשי אלימות, ניכיון צ'קים לא חוקי וכו'. במקביל, ביטל בית הדין העליון של התנועה את הרחקתם ממנה של טיפוסים כרמי בן יהודה ואיציק זרקא (שהתגולל על היטלר שלא "השלים את העבודה" בשואה). עיון ברשימת הח"כים והשרים של הליכוד מעורר תהיה: על פי הקריטריונים הנהוגים במפלגה, הרקורד הפלילי של קדושים אמור היה להקפיץ אותו לצמרת הרשימה לכנסת, ולא לירכתי הבחירות המוניציפליות. אין ספק, הולך ופוחת הדור.

המועצה הדתית בת"א פרסמה דו"ח עמוס שקרים ופייק ניוז על שורה ארוכה של תקיפות נגד תפילות ביום כיפור. עבודה עיתונאית של בר שם אור הוכיחה שלא דובים ולא תוקפים. בתגובה, טענו במועצה הדתית שמדובר בטיוטה. בתגובה, אני טוען שגם בטיוטה אפשר לשקר. במקביל, צץ בכיכר דיזנגוף רב בשם ליאו די, שהודיע ש"על אפם וחמתם של עיריית ת"א ובת המשפט, אגיע להתפלל בהפרדה בדיזנגוף". האיש בעצם מודיע מראש על זה שהוא עומד להפר את החוק, ואף מתפאר בכך. כמה ימים קודם הוא שיגר מסרון בווטסאפ למקורביו בו כתב ש" פנה אלי מישהו שרוצה לארגן שחרית ביום חמישי בחול המועד בכיכר דיזנגוף, עם שלושה מקטעים, נשים, גברים ומעורבים. מישהו יכול לסייע? יש סיכון שיעצרו אותי אבל יהיה כיף".

התופעה הזו, של יום כיף בת"א לפרובוקטורים שלא באים להתפלל אלא לתקוע אצבע בעין של העיר הליברלית בישראל, הולכת ומתפשטת. יש בת"א מאות בתי כנסת בהן מתפללים, כנהוג, בהפרדה. המרחב הציבורי בת"א לא חוקי להפריד בין גברים לנשים. מכיוון שהדבר היחיד שמעניין את ה"יהודים" האלה זה להמשיך להשתלט על חייהם של יהודים אחרים (טובים מהם בהרבה, אגב), אין לנו ברירה אלא להילחם חזרה. כי אי אפשר לחמוק מהאמת הפשוטה הזו: דתי יכול לחיות בשקט במדינה ליברלית, ליברל לא יכול לחיות בשקט במדינה דתית.

נסיים את הפרק הזה בציטוט מתוך דבריו של הגורו בכבודו ובעצמו, ישראל זעירא מ"ראש יהודי": "אנחנו עכשיו בשלב שבן אדם, כשאתה רואה עולם חילוני אתה צריך לחשוב איך אתה משנה אותו, איך אתה מתקן אותו. איך אתה מתיידד איתו לא רק לשם ידידות, אלא לשם השפעה". מכובדי מר זעירא: לפני שאתה משנה אותנו, יש לך הרבה עבודה בצד שלך: חבריך למגזר תוקפים באופן קבוע נוצרים הבאים להתפלל בארץ הקודש. תופעת היריקות על צליינים וכנסיות הולכת ומתפשטת. מתברר שמרוב שאתם באים באהבה, יש לכם מלאי אינסופי של שנאה נגד כל מי שאינו אתם.

כדי להקדיח את התבשיל, צץ בחיינו השבוע גם "הרב הראשי" הספרדי, יצחק יוסף, עם התופינים האלה: "אני רואה כל מה שקורה בציבור החילוני, הם מסכנים, אין להם סיפוק בחיים. הכל למען תאוות העולם הזה. אדם שאוכל לא כשר המוח שלו נהיה מטומטם. ארגונים שמחזירים אותם בתשובה זה מה שצריך לעשות. הם מקנאים בנו".

אחד המטומטמים האלה (לפחות על פי הרב יוסף), בנימין נתניהו, פרסם השבוע, סוף סוף, הודעה תקיפה נגד התופעה המחליאה הזו של יריקות על צליינים נוצרים. כשיתפנה משלל חופשותיו, אני מקווה שנתניהו יעשה חשבון נפש. באמת, איך יכול להיות שזה קורה? אתה שותל במרכז הבמה ובטבורו של השלטון את איתמר בן-גביר, זה שבקולו אמר שלירוק על נוצרים זה מנהג יהודי קדום, מערבב אותו בסמוטריץ' עם ה"רגע היהודי" שלו, מוסיף לתבשיל את גופשטיין, שהכריז פעם שצריך לשרוף כנסיות, מערבב עם קצת צבי סוכות, שנחקר בזמנו בחשד להצתת מסגד והורחק מיו"ש ל-9 חודשים, ומעל הכל מפזר קורט של חנמאל דורפמן, חתנו של גופשטיין מ"חתונת השנאה" או "חתונת הדמים", אני מתבלבל בין שני האירועים האלה. מה כבר יכול להשתבש?

ואם כבר דיברנו על חנמאל, הרי שהאתנחתא הקומית שהטיפוס הזה סידר לנו לחג שברה את כל השיאים. ג'וש בריינר פרסם סרטון שהיה צורך לצפות בו 5 פעמים, ועדיין אי אפשר היה להאמין. ראש המטה הכל-יכול של השר לביטחון לאומי מחלטר מהצד בדוכן למכירת ארבעת המינים בסוכות. זה נראה כמו סרט של מונטי פייטון, עד השלב שבו מעביר אותו דורפמן את האקדח האישי (הממשלתי) שלו לידיו של לקוח סקרן. כנראה לא היה לולב פנוי. בשלב הזה, כבר אי אפשר היה להשוות את הסצנה לשום דבר אחר שידוע לנו. כדי לשמור על המתח הבריא גם למחרת, עלה השר האחראי בן-גביר עצמו והודה שגם הוא קנה אתרוג, או לולב, אצל דורפמן. נקווה שאת הראיונות לתפקיד המפכ"ל הבא, הם יערכו בדוכן אחר.

ומה עם הפשיעה? אה, זה יטופל אחרי החגים. בינתיים, במגזר הערבי מתקרבים ל-200 נרצחים, עוד מעט אפשר יהיה להכריז על נכבה. בניגוד למה שנתניהו הצהיר השבוע, גם המגזר שלנו חוגג. שרשרת ארוכה של רציחות וחיסולים אירעה גם אצל היהודים, לשם עקרון השוויון. הפרוטקשן מתפשט במהירות, גל של הצתת מכוניות בצפון ובשרון, דייגים השתלטו על חלק מחוף זיקים ומתבן הועלה באש בקיבוץ נצר סירני. שכונת חליסה בחיפה שוקלת להכריז על עצמאות לאחר שהוטל עליה סגר (זה סיפור אמיתי) בגלל כמות בלתי נסבלת של רציחות וסכסוכי דמים במגזר. בתי הספר סגורים, התלמידים לומדים ב"זום" כי בחוץ מסוכן.

קרנף השבוע הוא מפקד מחוז המרכז של המשטרה, ניצב אבי ביטון, שאמר ש"המחאה מונעת מהמשטרה לטפל באלימות בחברה הערבית". באותו ראיון הוא הציג את מועמדותו לתפקיד המפכ"ל. כל מי שמנסה לקשור בין שתי האמירות האלה, שם את כספו על קרן הדורפמן. אמירת השבוע שייכת לשר מיקי זוהר. אחרי שגמר לסכסך את אוהדי הכדורגל עם עצמם אמר זוהר השבוע בראיון לגלי צה"ל את המשפט המדהים הבא: "הרפורמה במערכת המשפט לא מעניינת את רוב הציבור. זה מעניין רק חלק קטן מהציבור. רוב גדול של הציבור היה מעדיף שנתעסק ביוקר המחיה, בביטחון"... כשהמראיין ההמום שאל את זה שוב, חזר זוהר על הדברים: "לא, רוב הציבור לא מתעניין בשאלה אם תהיה רפורמה או לא".

כמות דומה של סם אמת בלע, כנראה, אחד בשם אראל סג"ל, מהמשיחיים בשדרני ערוץ 14, שפלט בשידור את הדבר הבא: "מדינת ישראל לא מנוהלת. כל תחום ותחום לא מנוהל". חברו, דר' גדי טאוב, אמר בשידור רדיו ש"ממוצע ההשכלה של מצביעי הליכוד והימין נמוך יותר". עוד גילינו שג'ידא רינאווי זועבי, אחת הנשים הערביות המשפיעות ביותר בהיסטוריה (היא חתומה, בין היתר, על מינויו של בן-גביר לשר לביטחון לאומי), קיבלה ג'וב במשרד הפנים. אה, השר עמיחי אליהו כינה את ציבור המפגינים בכינוי "תנזים". שרת ההסברה לא הצליחה למנות מנכ"ל גם בניסיון השלישי שלה, אבל כן הצליחה לפרסם פוסט בן 600 מילה לטובת רפי קדושים. 11 בתי החולים הממשלתיים נקלעו למשבר תקציבי חמור שכולל פיטורי עובדים, צמצום פעילות קלינית ועצירת התמחויות. זה מה שאנחנו צריכים בזמן שבו מאות רופאים שוקלים רילוקיישן. לפני שבועיים קוצץ תקציב משרד הבריאות בעשרות מיליוני שקלים כדי שגפני יוכל להמשיך להעביר כסף למצביעיו. אה, והיה גם שר ישראלי בכנס בינלאומי של דואר בסעודיה. נציג של הדואר, לא היה. זה הכל. שבוע שקט.

עכשיו תכירו את י'. חרדי בן 32, נשוי פלוס 3, ירושלמי. מדובר בחרדי אמיתי, הארדקור. לא שבאבניק, לא מישהו במסלול יציאה בשאלה. חרדי-חרדי. כל המסלול: תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, חתונה, כולל. הוא מאלה שנחשבים עילויים. למדן מצטיין. ועכשיו, תחזיקו חזק: י' הוא שב"כניק. כן, הוא עובד בשב"כ. "אני שייך לחטיבה סיכולית שאחראית על מרחב יהודה, ירושלים ובנימין. אוסף מודיעין באמצעות כלים טכנולוגיים ומנתח אותם. זה מרתק. צריך ראש גדול, חשיבה מעמיקה, יכולת ניתוח. אני חושב שלימוד הגמרא כל השנים הכין אותי לזה. שני דברים שעשיתי כל החיים הכינו אותי לתפקיד הזה: יכולת הפלפול והניתוח של תלמידי ישיבה, כולל האיפכא מסתברא, ויכולת השקידה. כשלמדתי גמרא, הייתי יושב לפעמים שבע שעות רצוף על סוגיה. מנתח לעומק, מנסה לראות רבדים חדשים. זה דומה. אנחנו רואים בשקידה ערך בפני עצמו. הפענוח של סוגיות הגמרא הכין אותי לסוגיות המודיעיניות של היום".

"הייתי מעורב בפענוח של כמה אירועים", מספר י', רובם הגדול לא פורסמו, חלקם עוד מתנהלים. דוגמה? למשל, חוליה מהכפר מרייר בצפון בנימין שהייתה מבצעת ירי לכיוון התנחלות סמוכה, אני, בכלים שלי, איתרתי אותם, שלושה מהם, אחר כך הרחבתי והבאתי עוד שלושה שהם חלק מהחולייה. הם נעצרו והודו שהיה להם תכנון ממש להוציא בימים הקרובים פיגוע, להרוג מישהו ספציפי, הם אפילו נתנו שם. הרגשתי שהצלתי חיים. זה סיפוק מדהים, שאין בשום מקום אחר. שלחתי לאשתי את הקטע מאתר חדשות, אחרי שפורסם. היא לא יודעת מה אני עושה. היא שאלה אם זה אני. לא עניתי לה עד היום".

י' הגיע לשב"כ דרך פרויקט קטן ומדהים, הנמצא עדיין בחיתוליו, בשם "פרדס". בוגרי הפרויקט עובדים היום בשב"כ, במוסד, במערך הסייבר, ברפא"ל ובמשטרה. הייחודיות של הפרויקט היא שהוא לא מגייס חרדים לייט, שמשוטטים באזור הדמדומים שבין קהילתם לחיים החילוניים, רגל פה ורגל שם. פרדס מכוון לחרדים מלא-מלא, כאלה שלומדים בישיבות, אפילו עילויים. אין שם כוונה להוציא אותם בשאלה. להיפך. הכוונה היא לספק להם קריירה מרתקת, מכניסה, מעניינת, שתדור בכפיפה אחת עם אורח חייהם החרדי. לגרום להם להיות מנהיגים שיביאו ציבור נוסף בעקבותיהם.

"מגיל 27 התחלתי לחשוב שאולי אני רוצה לעשות עוד משהו מעבר ללימוד תורה", מספר י', "משהו שיביא לידי ביטוי את הכישרונות שלי ויעניק לי סיפוק ומשמעות. כשאתה בא מעולם התורה, ומחנכים אותך שאתה עושה מעשים נשגבים בלימוד, קשה להמיר את זה בסתם עבודה רגילה. הייתה לי פנטזיה להגיע למערכת הבטחון, אבל לא האמנתי שזה אפשרי. עד שאיזה חבר סיפר לי על תכנית פרדס. קפצתי על המציאה. עברתי את תהליך המיון ,שלא היה פשוט. הם מסננים סינון קשה מאוד, כי הם מכוונים לקחת את השפיצים של עולם הישיבות, את הסולת של הסולת. אני באתי בלי לימודי ליבה. הלכתי למכינה, למדנו מאוד קשה. הפערים גדולים. מתמטיקה ואנגלית, בעיקר. עברנו אין סוף ראיונות, מבדקים ודינמיקה קבוצתית. חודשים ארוכים מתשע בבוקר עד 5 וחצי. אחר-כך, יחד עם החברים, היינו לומדים תורה עד 2 בלילה. ככה כל יום".

שאלתי את י' איך היה להשלים פערים של השכלה וכישורים של חיים שלמים. "ילד חרדי לא יודע את האיי-בי-סי. פשוט לא יודע. באנגלית, אתה לא יכול לקפוץ מאפס למאה תוך חודשיים. אלה פערים משמעותיים מאוד. היתרון שלנו הוא שאנחנו באים רעבים, אנחנו באים לטרוף ידע. וזה עובד".

שאלתי את י' מה סוד ההצלחה של פרדס. "לפרויקט הזה מגיעה העידית של החברה החרדית. זה שונה מהגיוס החרדי לנח"ל וכאלה, לשם באים צעירים, לפני שמקימים משפחה, לפני שהם יודעים מה הם רוצים מהחיים. אלה בד"כ חבר'ה שנמצאים בתהליך נשירה. אנחנו אחרים. כשאתה בן 28 עם אישה וילדים, אתה מקבל החלטה אחרי שיקול דעת והתייעצות. גם לתלמידי חכמים יש שיקולים. יש כאלה שעושים את זה משיקול כלכלי, יש משיקול ערכי או של עניין בחיים. אני, בכולל, הייתי אחד הלומדים המוכשרים. לקח לי שנה להחליט".

שאלתי אותו אם גם במקרה הזה, יש סביבה שמתקוממת, ניתוק קשרים, איומים וכו'. "ממש לא", אמר י', "כי אצלנו זו אינה נשירה. זו החלטת קריירה. נכון שההורים שלי היו רוצים שאהיה תלמיד חכם גדול ורק אלמד תורה. ניהלתי איתם שיחות ארוכות. היום הם מבינים את זה וגם מעריכים. אל תשכח שאנחנו לא לובשים מדים. חוץ מהמעגל המצומצם של המשפחה והחברים הקרובים, בשכונה החרדית שלי לא יודעים מה אני עושה. כשאני רושם את הילד במוסד חינוכי, אני בא כאברך. אני לומד תורה כל לילה, יש לי חברותא קבועה, בבית המדרש המרכזי בשכונה. כלפי חוץ, הכל רגיל".

אחרי תהליך הסינון והמיון המפרכים, באים הלימודים. "זה קשה", מודה י', "אנחנו עושים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, הם מקבלים אותנו בלי בגרות רשמית ופסיכומטרי. אחר-כך אנחנו מתמיינים. כשהתקבלתי לשב"כ וראיתי את הסמל, מגן ולא ייראה, התרגשתי מאוד. בכל שלב הייתי בטוח שכאן ינפו אותי. שכאן אני אפול. כשאתה מגיע למקומות כאלה, בלי שום הכנה, יש לך רגשי נחיתות. כשאתה מצליח ומתקבל, זה מטורף. זו הרגשה שדומה לחתונה שלך, או להולדת הילדים. ואז אתה פוגש את העולם שמחוץ לכולל ולחברותא. פתאום אתה מכיר קיבוצניקים, תל אביבים. אנשים שקושי ידעת שקיימים".

נו, ומה אתה חושב עליהם היום, שאלתי. "התחברנו במהירות. זה היה פשוט תהליך מופלא. אני בחור חברותי ופתאום הכרתי את ערך הרעות. למרות הרקע השונה, עובדים יחד, מסתכלים אחד לשני בעיניים. הייתה איתי בקורס בחורה חילונית. היא הייתה בהלם. אמרה לי וואו, חשבתי שאתם אחרים לגמרי. פעם ניגשה אלי ואמרה לי שמע, החלטתי שהשבת אני מדליקה נרות שבת. אמרתי לה מה קרה לך, אני לא אמנון יצחק, הכל בסדר. אחר-כך סיפרה לי שראתה חרדים עוצרים טרמפים עם חולצות לבנות, ועצרה להם. תשמע, אם זה לא קירוב לבבות, אז אין קירוב לבבות".

התעניינתי אם השב"כ מייצר עבור י' סביבה סטרילית. "ממש לא", ענה, "אנחנו לא הילדים בני ה-18, אנחנו אנשים מיושבים, סומכים עלינו. אנחנו עובדים בסביבה רגילה לגמרי. זה ההבדל בין נערים בני 18 שמתגייסים, לבין בוגרים ובעלי משפחה. אז יש הקפדה על כשרות באוכל במשרד, וזה בסדר, ויש התחשבות בכוננויות בשבתות. כן, אני עושה כוננויות בשבתות כי זה פיקוח נפש, אבל אם יש הקפצה ממשך סמוכה לצאת השבת, אז חבר יקפוץ במקומי. אנחנו עוזרים אחד לשני. המנהלת שלי עד לא מזמן היא קיבוצניקית, רחוקה מאורח החיים שלי מרחק רב. חשבתי על זה, שאם לא היינו נפגשים בעבודה, היינו בטח עוינים זה את זו. ואחרי זמן קצר, התחברנו. שנינו מתגמשים זה מול זו".

שאלתי אותו על העגלה הריקה של חבריו בשב"כ. "שמע, כשאתה גדל בעולם החרדי, אתה בטוח שהעולם החילוני ריק מתוכן. כשאתה מגיע לשירות, אתה פוגש אנשים שכל חייהם זה שליחות, ערכים, עם ישראל. אנשים שהיו יכולים לעשות טונות של כסף בחוץ עם הכישורים שלהם, והם יושבים ומצילים חיים כל יום. גם עכשיו, כשאני מדבר איתך, לידי יושבת מישהי שהצילה חיים ואף אחד לא יודע את זה".

כמה יו"דים עובדים היום בשירות? לא הרבה. "עוד מעט מגיעים עוד שני חרדים לכאן", סיפר י', יש מגמה להביא עוד. אני קורא מכאן לכל צעיר חרדי שמרגיש שהוא רוצה משהו עם תחושת שליחות בחוץ, ורוצה לחזור הביתה כל יום עם סיפוק, להגיע. השירות גם מכניס עכשיו נשים חרדיות בתפקידים מאוד משמעותיים. אחת מכן קיבלה את פרס ראש הממשלה והפרס לביטחון ישראל. המגמה הזו הולכת ומתרחבת".

מה אומרים בשב"כ? שמדובר בתהליך מבורך, שראש השב"כ רונן בר מחויב אליו בכל הכוח ועושה הכל כדי להרחיב את השורות ולהגדיל את המספרים. "בתהליך המיון", אומרים בשב"כ, "לא עושים לחבר'ה האלה שום הנחות. הם צריכים לעמוד בכל הדרישות בהן עומדים כל האחרים. והם פשוט אנשים מוכשרים ואיכותיים. כרגע יש בשב"כ 7 בוגרי פרדס, בקרוב יהיו יותר. הכוונה היא להגיע לכמה עשרות. אם יהיו מספרים גדולים יותר, לא מן הנמנע שנפתח להם מתקן שיעבדו ממנו ביחד, קרוב למקום המגורים". בשלב הזה של השיחה, בעוד נציג השב"כ מדבר, התערב י': "אני דווקא לא חושב שכדאי להפריד אותנו", אמר, "דווקא צריך לערבב אותנו. הביחד הזה כאן נותן לנו משהו. המשרד הוא המיקרו קוסמוס של החברה הישראלית, יש כאן חילונים ודתיים לאומיים ועכשיו גם חרדים. זה כל היופי".

אחרי י', שוחחתי גם עם פ'. חרדי הארדקור, מאחת החסידויות הגדולות, בן 32, נשוי פלוס 4, מאשדוד. אותו סיפור: מסלול חרדי מלא, כולל, הצטיינות, בעיות כלכליות, הרהורים על עבודה והגעה לפרדס. פ' עובד במערך הסייבר הלאומי. "הסביבה לא סטרילית", הוא מודה, "אבל מכבדים זה את זה ומסתדרים. מערך הסייבר הלאומי זה מקום נהדר. הסביבה הטכנולוגית הכי חדשה, הכי מאתגרת, קיבלו אותי מצוין, שילבו אותי הכי טוב שאפשר, אני מרגיש שווה בין שווים. אני בא עם הלבוש החסידי שלי, אז אנשים מסתכלים קצת. לא נורא. בהתחלה היו מתייגים אותי, היום כבר לא. למדו להכיר אותי ואת מי שאני".

פ' מתכנן ומתכנת כלי הגנת סייבר. הגנה על תשתיות לאומיות קריטיות. היום במחלקה שלו, מתוך 10 עובדים, שלושה חרדים. "כדי שזה יתרחב ויצליח, המפתח הוא שזה יבוא מתוך הקהילה. לא כהנחתה מבחוץ. וזה בדיוק מה שקורה". אחד מהקולגות של פ' מספר עליו: "לפ' ולחברים שלו יש יכולות מיוחדות, למצוא כל מיני נקודות בתוך טקסטים מאוד ארוכים, יכולת לעבד המון מידע, זה מצוין למפתחי כלי סייבר. הם מביאים את זה מלימודי הגמרא. הקטע של חפירה בטקסט, איפכא מסתברא, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, להתווכח, לחפש דברים חדשים. זה עוזר גם כאן".

עכשיו, קבלו את משה קאהן. חרדי ליטאי נאמן. בוגר ישיבת מיר. בן 49, נשוי פלוס 5 (ושתי נכדות). פרדס זו יצירת מופת שלו. "אני בוגר ספינות הדגל של הציבור החרדי, הייתי ראש חבורה בישיבת מיר. מתישהו עברתי לעולם האקדמי, עשיתי דוקטורט בלשון עברית ולשונות שמיות, לימדתי קוראן, ערבית קלאסית, שירה ערבית, שירה עברית, שירה ערבית בימי הביניים. מתישהו עשיתי זום אין לתוך הקהילה שלי. שאלתי את עצמי מה אני יכול לתרום. אני מכיר את היכולות המצוינות של הציבור שלי, את השוקת השבורה שלפעמים אדם מוכשר, עילוי, נתקל בה כשהוא רוצה לצאת לשוק העבודה".

איפה התחלת את המסע, שאלתי. "במוסד", אמר קאהן, "אצל יוסי כהן. הוא חיבק את הרעיון בחום וגייס את כל אגף משאבי אנוש בארגון. הם ראו אסטרטגית, למרחוק. לא באו לעשות טובה. לא גמ"ח". איך אתה מוכר ליוסי כהן, זה שמסתובב בטרקלינים בוושינגטון, ריאד, בייג'ינג וכל בירות העולם, תלמידי ישיבה? "אני אומר לו שאני יכול להתחייב לספק לו עילויים שיאתגרו את המחשבה בארגון בכל פינה ובכל שעה". איך יכולת להתחייב על זה? "כי אני מכיר את הציבור שלי. את השאגות בבית המדרש כשמישהו חולק על פרשנות או אקסיומה, כשמישהו אומר משהו הפוך מכולם ומתקילים אותו והוא מסתובב ומשכנע ובסוף פותרים את הפלונטר ביחד. היכולת הזו היא נכס. בדרך כלל מסתכלים על האריזה. במקרה הזה, אני מסתכל על התוכן".

קאהן התאהב ברעיון של עצמו, משך חוטים, הפעיל קשרים, וגייס את המוסד, השב"כ, מפא"ת, מערך הסייבר הלאומי והמשטרה. "גם דני גולד, אדם שעשה שני דוקטורטים, מדבר על העמיתים הנפלאים שיש לרפא"ל מפרדס. ואני חייב להגיד שהצוות פשוט נפלא. אין מילים אחרות. צריך לגשר כאן על המון פערים, ועושים את זה בהצלחה. רצינו לשמר את בית המדרש. והצלחנו. אני אומר לחבר'ה, אתם לא עושים עכשיו קאט למה שלמדתם 30 שנה. לא. אתם פשוט ממשיכים. לוקחים את המטען שלכם הלאה. כשאתה אומר להם שמה שהם למדו עד היום רלוונטי, זה מחולל פלאים".

קאהן, איש מיוחד במינו, מדבר על כל עמית ועמית בפרדס כעל בנו. "אתה רואה כאן דם חדש, מקורי, יש גם היבט ילדותי כזה. לחלק מהם יש חן של ילדים", הוא מתפייט, "אתה שומע את זה גם מהמפקדים שלהם. הם בפעם הראשונה באירוע כזה. הם מתרגשים מכל דבר. כמו תינוק שקיבל צעצוע. אנשים שלא היו בצורת חיים כזו ופתאום הם בלב העשייה המדהימה של מערכת הבטחון. תשווה את זה למה שהולך בבית המדרש. הרי שם זה ג'ונגל. כולם צועקים, מתווכחים, מוכיחים, הכל ביחד. יש שם את "מי שמך"?, כאילו, מי אתה שתגיד שהפרשנות הזו לא נכונה. ואתה בא להוכיח מי שמך. אז הם לוקחים את כל זה עכשיו לכאן וזה עובד".

פרדס מגייסים עכשיו את המחזור הרביעי שלהם. מחזור גדול מקודמיו, 65 מתגייסים. מתוך 3,500 פניות. עד היום בגרו את התכנית 150 חרדים. "כולם מועסקים במערכת", מתגאה קאהן, "אף אחד לא נשר מהחרדיות. אין אצלנו נשירה. אין שיימינג למתגייסים. כולם גאים בחרדיותם, באים בצניעות ויציבים מאוד. מה הפוטנציאל שלנו? מאות מתגייסים בשנה. לפחות".

שאלתי אותו מי מממן. "מחצית מממנת הממשלה, מחצית שניה מתרומות". למה צריך תרומות לפרויקט כזה, שאלתי את עצמי. האם יש למדינה אינטרס עליון יותר מהגדלת תכנית פרדס במאות, ואף אלפי אחוזים? "זה אירוע משוגע", אומר קאהן, "יש לו פוטנציאל אדיר. כשישמעו ויראו ויקראו את הטור שלך, אולי זה יעזור. מימון מלא זה אינטרס של המדינה, יש כאן יצירה של תשתית שתוכל להיות מופת ומגדלור. מתוך תחושת שייכות אמיתית למדינה, חברתית, גם מוטיבציונית, מכל ההיבטים. זה פשוט אש חדשה לגמרי. זה גחלים לוחשות שמתחילים עכשיו לבעור באש גדולה. מימוש כשרון, נפש, הכל ביחד".