השבוע, בדיוק חצי שנה אחרי שהושקה לראשונה, המהפכה המשפטית יצאה רשמית שוב לדרך והוכיחה למספידיה המוקדמים שהיא עוד חיה ובועטת. יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ויתר הפעם על הכותרת "ציון במשפט תפדה", שהוחלפה בסלוגן הממלכתי של שר המשפטים יריב לוין "מתקנים באחריות", ודפי המסרים שוגרו לאולפנים להמעיט בחשיבות ובבקיאות בענייני סבירות.
אבל למעשה, זו אותה גברת בשינוי אדרת. החוק שאושר השבוע לקריאה ראשונה בוועדת החוקה ישנה את האיזון בין הרשויות, יחליש את בית המשפט, וייתן כוח מופרז לממשלה ולשלטון לעשות, ובעיקר לפטר ולמנות, ככל העולה על רוחם.
"חור שחור", במילותיו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, גיל לימון, שהזהיר בוועדה מפגיעה אנושה במינהל התקין, בטוהר המידות, ובדמוקרטיה. גם פרופ' יואב דותן, משפטן שמרן בולט שבימים כתיקונם תומך בצמצום עילת הסבירות, הבהיר שהוא מתנגד לחוק בנוסחו הנוכחי ואמר לרוטמן שהיא גם לא משקפת את עמדת שופט העליון נועם סולברג, שאותו הוא ולוין כל הזמן מצטטים כאסמכתא משפטית.
כמו בסיבוב הראשון, עם החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בקואליציה מבטיחים ריכוכים ושינויים לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אבל זה עשוי להיות מעט מדי ומאוחר מדי אל מול המחאה נגד הממשלה, שהוכיחה גם היא השבוע שהיא חיה ונושמת במלוא עוזה וכוחה, ובוודאי רחוקה מלהיות גוססת, כפי שבקואליציה היו רוצים להאמין.
החל מיום השיבוש בנתב"ג, דרך "ליל עמי אשד" אחרי נאום ההתפטרות של מפקד מחוז תל אביב, ועד "ליל המשתפים" מול בתי השרים והחכים אמש, מפגן הכוח נועד להעיר את המחנה הליברלי מתנומת ההידברות בבית הנשיא ולהוציא אותו מצינת המזגנים להילחם נגד הסבירות.
בקואליציה מזלזלים בסבירות כעילה למלחמה על הדמוקרטיה, אבל עליית המדרגה בעצימות ההפגנות, שמגבירה את החיכוכים עם המשטרה ומובילה למעצרים והפגנות המשך בדרישה לשחרורם, הופכת את הסיפור להרבה יותר גדול מעילת הסבירות בלבד. הנאום הדרמטי של מפקד מחוז תל אביב המודח אשד, על הלחצים למלא את איכילוב בפצועים מאיילון ולהפעיל כוח לא סביר ובניגוד לחוק, סימן את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לא פחות מנתניהו, לוין ורוטמן, כסמל וקטליזטור מרכזי בגל המחאה הקרוב.
בן גביר, מצדו, ממלא בקלות את התפקיד שמייעדים לו בדרישותיו להחמיר את האכיפה, הענישה והמתקפות החוזרות ונשנות על היועמ"שית. בהרב מיארה זומנה במיוחד לישיבת הממשלה ביום ראשון, כדי שכל שרי הממשלה יוכלו להטיח בה את טרוניותיהם על שגרת יומם הקשה עם המחאות הבלתי פוסקות, להאשים אותה באכיפה בררנית ולרוץ להדליף את הציטוטים לתקשורת, ובמיוחד לערוץ 14 חביב הבוס והבייס.
היועמ"שית הודיעה מראש אתמול במכתב למזכיר הממשלה שעצם הדיון בנושא בעיצומה של המחאה "מעורר קושי רב", ולוין ובן גביר השיבו לה במתקפה מקדימה כמשת"פית של אשד והפריבילגים. רק שעצם העיסוק שלהם בהגבלות על המחאה, כמו גם העימותים החוזרים עם בהרב, רק יעוררו אותה יותר.
זה לא רק בן גביר נגד אשד או לוין נגד בהרב מיארה. זה גם דודי אמסלם שמנסה להדיח את ראש רשות החברות הממשלתיות, ושר התקשורת שלמה קרעי שמפטר את יו"ר הדואר, השרה מאי גולן שהדיחה את ראש הרשות למעמד האישה, סגן יו"ר הכנסת נסים וטורי שסילק את יועמ"שית הכנסת מהדוכן, המתקפות החוזרות ונשנות על נגיד בנק ישראל והרמטכ"ל והמפכ"ל ועוד ועוד.
אם וכאשר עילת הסבירות תבוטל, הממשלה תוכל בנקל לפטר את כל שומרי הסף ולמנות את אנשי אמונה, מבלי שבג"ץ יוכל להתערב. עד אז, המתקפות עליהם וחגיגות המינויים וההדחות מספקים למחאה עוד עילות להוציא אנשים מהבית. רק השבוע, הקואליציה אישרה שני חוקים מושחתים ופרסונליים, ולדרישתו של יו"ר ש"ס אריה דרעי שינתה את כללי המשחק של הבחירות המוניציפליות בטבריה לטובת המועמד שלו ודחתה את הבחירות לרבנות הראשית למועד נוח יותר עבורו. במקביל, היא העבירה בקריאה טרומית את החוק לפירוק לשכת עורכי הדין, שאותו החלה לקדם אחרי ההפסד המוחץ בבחירות בחודש שעבר.
ועדיין, בקואליציה לא מתרשמים במיוחד מליל עמי אשד וסבורים שבקהל הביתי הימני הם ביתרון ושהלחץ של תומכי הרפורמה על נתניהו יגבר על הרעש של מתנגדי המהפכה. חוק הסבירות יגיע ביום שני למליאה לקריאה ראשונה, ולוין ורוטמן נחושים להעביר אותו תוך שבועיים וחצי, עד סוף המושב. יומיים אחר כך יתקיימו בחירות חוזרות לוועדה לבחירת שופטים. אם וכאשר ייבחר נציג קואליציה כמתוכנן, יאיר לפיד ובני גנץ יוכלו רשמית וסופית להפשיר את ההקפאה במו"מ בבית הנשיא, וללחוץ לחידוש השיחות בתמורה להקפאה של המשך החקיקה החד צדדית.
רק שבשלב זה, כך לפי מקורביו, אין לנתניהו כוונה לעצור או להקפיא שוב שום דבר, והוא רוצה פשוט להעביר את סיפור הסבירות מהר ככל האפשר כדי לפייס את לוין ולייצב את בעלי בריתו בקואליציה ובליכוד. אבל לא מן הנמנע שהוא שוב לוקה בהערכת חסר של המחאה, ושהוא שוב ימצא את עצמו לכוד בינה לבין תומכי הרפורמה, מחפש אחר עץ לרדת בו שיאפשר לו לשנות את דעתו ברגע האחרון.