הבוקר, כשהצבא הפרטי של יבגני פריגוז'ין השתלט על מפקדת צבא רוסיה ברוסטוב על הגבול עם אוקראינה, ראו ברחבי העולם בשידור חי כיצד הגולם עולה על יוצרו. מי שהיה השף הפרטי של ולדימיר פוטין הפך לאיום הגדול ביותר על שלטונו מאז נכנס ללשכה בקרמלין בשנת 2000.
שלטונו של ולדימיר פוטין לא נפל בסוף השבוע, אך ספג מכה קשה - ההרתעה נשחקה ומה שהיה אינו מה שיהיה. כמו בכל בירות העולם, גם בירושלים צפו בתמונות שהגיעו מרוסיה, אך לא ברור האם הן יגרמו לבכירי הדרג המדיני ומערכת הביטחון לנצל את הטלטלה במוסקבה כדי לבחון מחדש את הקונספציה שבהתאם לה מנהלת ישראל את מדיניותה כלפי המלחמה באוקראינה.
הקונספציה נולדה בתקופת הממשלה הקודמת. מי שהוביל את הקונספציה מהיום הראשון היו צה"ל ומשרד הביטחון, שהאדירו את הצבא הרוסי וחששו שכל צעד תמיכה ישראלי באוקראינה, ולו הקטן ביותר, יוביל לפגיעה רוסית בחופש הפעולה של חיל האוויר נגד מטרות איראניות ברוסיה או לסיוע רוסי לאיראן.
ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט אימץ את הקונספציה. גם אחרי שיוזמת התיווך שלו בין פוטין לזלנסקי נכשלה, המשיך להיזהר בכבודו של הנשיא הרוסי ולא גינה את הפלישה ואת פשעי המלחמה שביצע הצבא הרוסי. שר החוץ לשעבר יאיר לפיד ניסה להוביל קו יותר פרו-מערבי ואף ביקש בדיונים אחרי הפלישה הרוסית כי צה"ל יציג תכנית להמשך התקיפות בסוריה גם ללא תיאום עם הרוסים (צה"ל מסמס את הבקשה). אלא כשלפיד הגיע ללשכת ראש הממשלה, הוא לא שינה באופן משמעותי את המדיניות הישראלית.
מאז תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, ישראל לא הסכימה לספק נשק לאוקראינה ונמנעה כמעט לחלוטין מאספקה של ציוד הגנתי, ובמיוחד מערכות הגנה מטילים ומל"טים. ישראל הסתפקה בהקמת בית חולים שדה במזרח אוקראינה, בהעברת סיוע הומניטארי מפעם לפעם ובהצהרות פושרות של הבעת סימפטיה עם העם האוקראיני.
כשבנימין נתניהו ניצח בבחירות הוא שקל ברצינות לשנות כיוון. הוא אף רמז על כך ערב חזרתו ללשכת ראש הממשלה. אך בסופו של דבר נתניהו החליט לקבל את עמדת מערכת הביטחון ולהמשיך באותה קונספציה. למעשה, המדיניות כלפי המלחמה באוקראינה הייתה אולי הנושא היחיד שבו נתניהו שיבח את הממשלה הקודמת.
למרות שנתניהו דבק בקונספציה, בחצי השנה האחרונה נוצרו בה כמה בקיעים. ראש המוסד דדי ברנע ואנשיו היו הראשונים בתוך קהילת המודיעין שטענו כי על ישראל לשנות את המדיניות. מה שגרם לכך הוא הסיוע הצבאי האיראני המאסיבי לרוסיה וההבנה שמדובר רק בעניין של זמן עד שרוסיה תספק לאיראנים תמורה שקרוב לוודאי תפגע בביטחון ישראל.
המוסד מילא בשנה האחרונה תפקיד מרכזי בחשיפת הקשרים בין איראן לבין רוסיה בפני העולם כולו. אבל בעוד שפעילות המוסד סייעה להגברת הלחץ הבינלאומי על איראן, המלצותיו לא הביאו לשינוי של המדיניות הישראלית כלפי המלחמה באוקראינה.
גם משרד החוץ רצו לשנות מדיניות. ביקורו של שר החוץ אלי כהן באוקראינה היה מהלך חשוב. מנכ"ל משרד החוץ רונן לוי ניסה גם הוא לקדם הגדלה משמעותית של הסיוע לאוקראינה, כולל בתחומי ההגנה. עם זאת, מערכת הביטחון הטילה וטו או מסמסה חלק גדול מהמהלכים.
גם בדרג המדיני היו בקיעים משמעותיים. יו"ר ועדת החוץ והביטחון וח"כ יולי אדלשטיין וח"כ זאב אלקין קוראים כבר כמה חודשים לממשלה לשנות מדיניות כולל אספקת מערכות הגנה מטילים ומל"טים. אצל אלקין, שנחשב למומחה מספר 1 בפוליטיקה הישראלית לענייני פוטין, חלה התמורה המשמעותית ביותר. הוא סבור שכל יום בו ממשלת ישראל דבקה בקונספציה גורם נזק מדיני ובינלאומי כבד וארוך טווח.
האירועים הדרמטיים אותם חוותה רוסיה במהלך סוף השבוע צפויים להחריף עוד יותר את המשבר בו נמצא הצבא הרוסי שאחרי שנה וחצי של לחימה באוקראינה מוצא עצמו מותש וכתוש. מתקפת הנגד האוקראינים שהחלה בשבועות האחרונים זכתה לרוח גבית משמעותית. תבוסה רוסית כבר לא נראית כשאלה של האם אלא רק כשאלה של מתי. זו הזדמנות עבור ישראל לעיין מחדש במדיניותה. זה יהיה פספוס אם הדבר לא יקרה.
לפחות שלושה בכירים אירופים ואמריקנים שביקרו בישראל בשנה האחרונה סיפרו לי כיצד הם חזרו והזכירו לבני שיחם כי ביום שאחרי המלחמה באוקראינה מדינות המערב לא ישכח את מה שנתפס כ"ניטרליות" ישראלית ואי ההתייצבות ברורה נגד פוטין ולצד אוקראינה, ארצות הברית ומעצמות אירופה. המרד של פריגוז'ין מצביע על כך שייתכן בהחלט שהיום הזה מתקרב.