לפני מאה ימים בדיוק, כשבנימין נתניהו הושבע לראשות הממשלה בפעם השישית, הוא פתח את נאומו בכנסת בהבטחה גדולה: "בארבע השנים הבאות נפעל שישראל תהיה מעצמה עולמית, משגשגת וחזקה, שקיומה לא מוטל עוד בספק". מאה ימים אחר כך, ההבטחה הזו נראית כמו בדיחה צינית עצובה: ישראל הידרדרה למצב המדיני, הביטחוני והחברתי הגרוע ביותר זה שנים. היא לא משגשגת - אלא חלשה מתמיד, וצבר האיומים הפנימיים והחיצוניים מסכן את יסודות קיומה. כל זאת תוך 100 ימים.
ממשלת נתניהו השישית: לפרויקט המיוחד בוואלה! - לחצו כאן
נתניהו הגדיר בנאום ההשבעה לממשלתו החדשה שלוש משימות מרכזיות: סיכול הגרעין האיראני, פיתוח תשתיות המדינה, והרחבת מעגל השלום עם מדינות ערב. בישיבת הממשלה הראשונה שהתכנסה אחר כך הוסיף משימה נוספת: חיזוק הביטחון האישי. 100 ימים אחר כך, ישראל נסוגה לאחור בכל המשימות: איראן, שממשיכה לדהור לפצצה, חיזקה את מעמדה הגיאואסטרטגי ומקרבת אליה גם את בעלות בריתנו המתונות באזור, בזמן שישראל מבודדת מתמיד: ראש הממשלה לא מוזמן לבית הלבן, וגם לא לאמירויות, והנורמליזציה עם סעודיה שהייתה על השולחן נכנסה לקיפאון עמוק.
ממשלת הימין מלא-מלא כושלת בינתיים גם בהבטחתה למשילות וביטחון: הטרור הפלסטיני התחדש במלוא עוזו וגבה את חייהם של 14 אזרחים ישראלים - תוך 100 יום, ירי הטילים מעזה התחדש, ובחיזבאללה חוגגים את המשבר הציוני. התחזיות הקודרות לכלכלה הישראלית, שמתריעות מהאטה בצמיחה וירידה בתוצר ובאיכות החיים, מטילות ספק גם על הבטחות יוקר המחיה וחיזוק התשתיות. נתניהו הבטיח שהממשלה שלו תפתח רכבת בזק, לא פחות, ותחבר את המדינה מקריית שמונה עד אילת. בינתיים מה שמחבר את המדינה זה הפגנות ומחאות, שמשבשות את הכבישים ואת ההמראות והנחיתות.
100 הימים הראשונים אמורים להיות ימים של חסד, אבל בממשלת נתניהו השישית הם יירשמו כ-100 ימי שפל. הממשלה הלכה אחורה בכל אחת מהמטרות שראש הממשלה הציג, פרט למשימה אחת - שאותה כלל לא הזכיר בנאום ההשבעה שלו, וגם לא הובלטה בקמפיין הבחירות של הליכוד שהביא לניצחונו: המהפכה המשפטית שהשיק שר המשפטים יריב לוין מיד אחרי הקמת הממשלה וקידומה המהיר והדורסני בכנסת, שהסיטה את כל האנרגיות של הממשלה החדשה לכיוון אחד - דהירה למשבר.
לוין, פוליטיקאי ותיק ועתיר ניסיון, נחפז לנצל את ימיה הראשונים של הממשלה בשביל להציג רפורמה קיצונית ומרחיקת לכת, שביקשה לשנות מהיסוד את היחסים בין הרשויות וסדרי המשטר בישראל. עם רוב מובהק של 64 מנדטים, הוא רצה להוכיח שהממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל באה לשנות ולמשול, אבל הוא לא חזה את ההתנגדות האזרחית האדירה שהוא יחולל ואת התעוררות המחנה הדמוקרטי. וגם כשזיהה - סירב בעיקשות לעצור, ועוד לפני שפרץ המשבר החוקתי שמחכה בסוף הדרך, ישראל נכנסה למשבר חברתי, כלכלי, ביטחוני ומדיני עמוק.
יריב לוין מודיע על המהפכה המשפטית
לא רק לוין הסתחרר מממשלת הימין מלא-מלא. השותפים של נתניהו לקו באותו היבריס ב-100 הימים הראשונים: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שביקר בהר הבית בשבוע הראשון בתפקיד והקים על הממשלה את כל הקהילה הבינלאומית, עוסק בפוליטיזציה של המשטרה ודה-לגיטימציה של ההפגנות במקום בביטחון שעליו הוא מופקד. יש גם את חברי מפלגתו הקיצונית, שמתעמתים עם צה"ל וכוחות הביטחון במאחזים ומשקיעים את מיטב מרצם בהגנה על טרוריסטים יהודים.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עורר את בירות התבל כשקרא למחוק את חווארה ויצר משבר מדיני עם ירדן כשהכליל את שטח הממלכה במפה של "ישראל הגדולה" באירוע בפריז. הסיעות החרדיות התעקשו לקדם את חוק החמץ, על אף שיש לו משמעות הצהרתית בלבד, ולבטל את המס על השתייה המתוקה, למרות שגם הם מודעים לנזק הבריאותי.
וכמובן גם ראש הממשלה, על שלל הוצאותיו, נסיעותיו וחוקיו הפרסונליים, או החלטתו המטורפת לפטר את שר הביטחון יואב גלנט בעיצומו של המשבר המשתולל. כולם תרמו את חלקם בתדלוק וליבוי המחאה, שכבר חורגת מגבולות המהפכה המשפטית בלבד, אלא נגד ממשלה קיצונית ושיכורת כוח שהלכה יותר מדי רחוק עם מה שהבטיחה.
כך מראים גם הסקרים. תוך פחות מ-100 ימים, הקואליציה איבדה בין 10-8 מנדטים מכוחה, ואם הבחירות היו מתקיימות היום - כבר לא הייתה לנתניהו ממשלה. לכן, בין השאר, הוא החליט בדקה ה-90 להשהות את המהפכה המשפטית ולסגת לאחור. אבל הדינמיקה של 100 הימים הראשונים, כמו גם של 58 ימי המשא ומתן הקואליציוני שקדם לו, של ממשלה שמנווטת על ידי כוחותיה הקיצוניים, לא צפויה להשתנות גם ב-100 הימים הבאים. כל עוד נתניהו לא משתלט על ההגה, הוא לא יצליח כנראה לממש אף אחת ממשימותיו.
ממשלת נתניהו השישית: לפרויקט המיוחד בוואלה! - לחצו כאן