אולי בכל זאת הממשלה לא כל כך רעה לחרדים

ח"כ משה גפני, יו"ר יהדות התורה, ישב בשבוע שעבר ושפשף את עיניו כשעקב אחרי הדיווחים על הפגישה של ח"כ ג'ידא רינוואי זועבי ממרצ עם ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד. "תאר לך, ראש הממשלה הוא נתניהו, הממשלה היא ממשלת ימין חרדים ואני, ח"כ מיהדות התורה, מאיים בפרישה מהקואליציה על רקע הקיפוח ההולך ונמשך של הציבור החרדי", הוא אמר.

"מתקשר אליי נתניהו ומבקש להיפגש", סיפר, "בפגישה אני דורש מיליארד שקל לצמצום פערים בחברה החרדית, ועוד 200 מיליון שקל לטובת אחת הרשויות המקומיות החרדיות. איזה זעקה הייתה קמה? כל כותרות העיתונים ומהדורות החדשות היו על הסחיטה של גפני, טורי דעה ארוכים ופובליציסטים עם הכותרת 'לסגור לגפני את השיבר', 'נתניהו משחד את החרדים', היועצת המשפטית לממשלה הייתה מוציאה חוות דעת חמורה, ובתי המשפט היו מתכנסים לדיונים דחופים", טען, "הצביעות הזאת זועקת לשמיים".

שנה לממשלת בנט - פרויקט מיוחד

שנה לאחר הקמת הממשלה - הפוליטיקאים החרדים מתקשים עם הישיבה באופוזיציה. התסריט הדמיוני שהציג השבוע גפני טומן ביקורת מוצדקת אבל הוא גם הוכחה לתסכול ולזעם שלו ושל שאר חברים. אחרי שנים ארוכות בשלטון, הפעם ראשי ש"ס ויהדות התורה מנותקים מעמדות כוח והשפעה ונטולי תקציבים. מאז פרישת ח"כ עידית סילמן מהקואליציה הם מדברים יותר ויותר על היום שאחרי ממשלת בנט-לפיד אבל אחרי ארבע מערכות בחירות שבהן נתניהו לא הצליח להשיג הכרעה, הם אינם בטוחים שהפעם זה יקרה.

למרות זאת, הם לא ממהרים לחשב מסלול מחדש. "אנחנו לא בברית עם נתניהו", אמרו. "הברית שלנו היא עם הציבור המסורתי. רוב רובו של הציבור הזה נמצא היום בליכוד ובראש המפלגה עומד נתניהו. אם הציבור המסורתי יהיה ברובו במרצ, נלך עם מרצ".

עם הקמת הממשלה, חברי הכנסת החרדים קראו את סעיף 24 בהסכם הקואליציוני של ימינה ויש עתיד ונשמו מעט לרווחה. "יישמר הסטטוס קוו בסוגיות בעלות זיקה לענייני דת ומדינה, לרבות בענייני מעמד אישי, גיור, תלמידי ישיבות, שבת, כשרות, רבנות, נישואין וגירושין", נכתב בו. "מלבד בנושאים בהם יוחלט לקדם שינויים, בין אם במסגרת הסכם או בהסכמת כל סיעות הקואליציה". הרצון של ימינה להוכיח שהממשלה אינה כזו רעה, הם חשבו, תגרום לחבריה לבלום את כל השינויים שירצו להוביל ליברמן, לפיד ומרצ.

רק כעבור חודשיים הבינו שמה שהיה לא מה שיהיה, והנושא היחיד שמאחד את חברי הממשלה החדשה הוא השינויים בדת ומדינה. מתן כהנא נכנס למשרד לשירותי דת במהירות של 200 קמ"ש. "באתי לעבוד", אמר אז לאנשיו, "זעקות השבר לא ישפיעו עליי". העימותים שלו מול המפלגות החרדיות הפכו לעניין שבשגרה במליאת הכנסת. הם צעקו עליו, הוא צעק עליהם וכך שני הצדדים התפרנסו פוליטית האחד מהשני. כהנא בינתיים העביר את חוק הכשרות ששבר את מונופול הרבנות, השתלט על המועצות הדתיות ולקח לש"ס עשרות ג'ובים שהחזיקו במשך שנים והפך להיות "הסדין האדום" של המפלגות החרדיות. לא עוד לפיד אויב החרדים. כהנא וליברמן הוזכרו כמעט בכל הזדמנות בנשימה אחת.

גם לליברמן יש תרומה משמעותית לאיבה שהפגינו ש"ס ויהדות התורה נגד הממשלה. מי שהיה השותף הבכיר שלהן במשך שנים, הטיל עליהן חרם, קבע מס על החד פעמי ועל השתייה המתוקה והחליט לבטל את סבסוד מעונות יום לאברכים. המטרה הייתה ברורה - מהלכים נגד החרדים.

אבל אולי בכל זאת לא מדובר בממשלה כזאת רעה לחרדים. מאז איבדה את הרוב בכנסת, רוב הרפורמות בדת ומדינה נתקעו, ההחלטה על סבסוד מעונות היום הוקפאה ואולי אף נקברה ובמצב הנוכחי בכנסת אין כמעט סיכוי לקדם מהלכים דומים. הוותיקים ביותר במשכן הכנסת לא זוכרים מתי ש"ס ויהדות התורה ישבו באופוזיציה אבל קיבלו תקציב לישיבות בדומה ממש לתקופות הכי יפות בממשלות נתניהו.

זה בדיוק מה שקורה בממשלת בנט-לפיד. אפשר לבוא בביקורת חריפה על התוכניות של הממשלה הנוכחית, "מטרתה לקעקע את זהותה היהודית של המדינה", הם אמרו. אבל אם באמת זמנה של הממשלה עד לפירוקה הוא קצר, החרדים יוכלו להביט למציאות בעיניים ולחשוב שלא היה פה כזה גרוע. "ממשלת שמד" כפי שכינו אותה לא מעט אינה הופכת לכזאת רק בגלל איבוד של כמה עשרות ג'ובים במועצות הדתיות.