מה שקרה בוושינגטון יכול לקרות גם בישראל. כאן זה עלול להיות אפילו גרוע יותר

התהייה המנומסת המושמעת הבוקר בשאלה "האם מה שקרה בגבעת הקפיטול יכול לקרות גם כאן?", נראית לי מעט כמו מערכון סאטירי על קבוצת מנותקים, מעשני מקטרות, שדנה על מהות החיים בזמן שמעל ראשם נורות יריות. אתם באמת שואלים את זה?

אז כדאי שנזכיר שוב: חוץ מהטיפול במשבר הקורונה, ממשלי טראמפ ונתניהו התנהגו בקדנציה האחרונה כתאומים סיאמיים בהכול - ביחס לשלטון החוק, בשנאה ל"דיפ סטייט", בהסתה הפרועה נגד כל מי שאינו במחנה שלהם, בהסתה הפרועה נגד התקשורת החופשית, בהפצת קונספירציות מתועבות ברשתות החברתיות ובריסוק טוטאלי של ערך האמת.

בדיוק לפני שנתיים, ערב הכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יצא השר דוד אמסלם, אז יו"ר הקואליציה, באיום פומבי שאם מנדלבליט אכן יעמיד לדין את נתניהו - אנשים ייצאו לרחובות ו"מיליונים לא יקבלו זאת". כן, מדובר באותו אמסלם שמתפקד כמוציא ומביא של נתניהו בענייני הסתה, זה שעל בימת הכנסת מגדף דרך קבע את התובע הכללי של מדינת ישראל.

אמסלם שבר את השיא כמובן ב"נאום המניאק" המפורסם. את המופע הדוחה, הבהמי והמסית שלו על בימת הכנסת הצדיק השבוע באולפן חדשות 13 כשאמר שהיועץ בעצמו הוקלט אומר "מניאק". כן, נו, הוא אמר את זה בשיחה פרטית לחבר. הריני להצהיר שגם אני אמרתי לא פעם בשיחות עם חבריי את המלה "מניאק", ואפילו תוך התייחסות לצדדים שלישיים. האיש, בשליחותו של נתניהו, בז לאינטליגנציה של כולנו.

באמת כבר שכחתם שיו"ר הקואליציה הנוכחי, מיקי זוהר, איים בשידור חי על היועץ המשפטי לממשלה? ככה, כי חשב שמותר לו? כי נתניהו מעוניין בהפגנות נאמנות מעין אלה? ואחרי זה כבונוס, עוד הסתובב זוהר באולפנים כדי לספר על שהפרקליטות והמשטרה רודפות אותו משום שהעזו לזמן אותו לחקירה? הרי כך בדיוק עובדת השיטה, גם של ממשל טראמפ - התנהגות עבריינית בחסות הצגת חזות קורבנית.

באמת זה נראה לכם סיפור אמריקני שלא יכול לקרות פה? מה עם שרת התחבורה מירי רגב, המבקשת לצבור אהדה בקרב קבוצות אלימות, ומצטלמת עם אנשי ארגון אלים, שאנשיו הסתובבו ברחובות עם אלות כדי להכות מפגינים נגד השלטון. מה עם השר לביטחון נתניהו, אמיר אוחנה, ששלח אגרות ברכה פומביות בווידאו לאדם שבהפגנה קרא ליאיר נתניהו לדפוק את הקטינות בשמאל, ועוד אין סוף קריאות ברורות לאלימות כלפי מפגינים.

במשך השנים האחרונות מופעלים אנשי תקשורת מטעם השלטון שאיבדו כל עניין באמת. הם פועלים, כבר אמרנו כאן, כמו שלוחי "QAnon" האמריקאית - רשת של ימין קיצוני שמאשימה את ה"דיפסטייט" בפדופיליה ובניסיון הפיכה. זה שונה רעיונית ממה שקורה פה? האזינו בוקר אחד ל"גלי ישראל" ותשאלו את עצמכם שוב את השאלה הזאת. או קחו לדוגמה את יאיר נתניהו, שלמעשה כבר קבע כי בוגרי קרן וקסנר - קרן שמימנה לימודים אקדמיים לעובדי מדינה בכירים בארצות הברית - הם חברים בכת של פדופילים. יאיר נתניהו, למי ששכח, הוא בנו של ראש הממשלה.

לא יכול לקרות פה? באמת שאלה מצחיקה, זה כבר כמעט קרה. יאיר נתניהו ומחזיק המיקרופון, יעקב ברדוגו, כבר ניסו להפיץ שוועדת הבחירות גונבת את הבחירות. אם מישהו גונב את הבחירות, אז צריך לעצור את זה, לא? הפצת שקרים ללא ביסוס, הפצת קונספירציות מסיתות, הכול כבר פה בענק, הכול כבר פה מזמן.

מעל כל זה, איפה בדיוק אתם חושבים שאתם חיים? באיזה אי שלום פסטורלי? המדינה הזאת כבר רשמה לעצמה פרקים מפוארים של אלימות פנימית קשה. במדינה הזאת כבר רצחו ראש ממשלה, תחת אווירת הסתה שהונהגה על ידי ראש הממשלה הנוכחי; במדינה הזאת כבר פעלה מחתרת יהודית שרצתה לפוצץ את מסגד אל-אקצא על הר הבית, אך רק הספיקה לבצע פעולות אלימות אחרות, ביניהן התנקשות בראש עיר בשטחים שהביאה לקטיעת רגלו ולעיוורונו של חבלן משמר הגבול שנשלח לנטרל את המטען. במדינה הזאת נרצח מפגין בזריקת רימון; במדינה הזאת, ממש בימים אלה, מותקפים מפגינים ברחובות באלימות פיזית ומילולית.

במדינה הזאת ראש הממשלה הנאשם בפלילים עושה הכול כדי להחליש את מערכת השלטון החוק, כשהוא מסרב כבר יותר משנה למנות פרקליט מדינה, ולאחר שעיכב במשך שנתיים מינוי מפכ"ל; והכול בשל תיקיו האישיים. במדינה הזאת הממשלה הפקירה את ערכיה רק בשל ענייניו האישיים של אדם אחד - המנהיג העליון, ראש הממשלה.

במדינה הזאת מלעיג השלטון אנשי רוח שלא מתיישרים עמו, בעיקר אם הם באים לו בהפוכה. כך, למשל, השלטון נעלב כשאיש רוח, כמו אלי עמיר, יוצא עיראק שנלחם במשך שנים כנגד אפליה וקיפוח, לא מתיישר לתאוריית ההסתה "ישראל השנייה", שנראה לעתים כי הומצאה עבור ולמען נתניהו. לכן, השבוע הפך יעד להפצת שקרים וביזוי מצד סריסי נתניהו בתקשורת.

אז בהתחשב בהיסטוריה שכבר צברה לה לא מעט פרקים אלימים, ובהתחשב בהווה האלים שמתרחש לנגד עינינו, אתם באמת שואלים אם מה שקרה בגבעת הקפיטול יכול לקראות כאן? התשובה היא שיכול לקרות הרבה יותר גרוע.

נתניהו נעלב כשמשווים אותו לנשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, או לדיקטטורים אחרים, אבל הוא מחייך מאוזן לאוזן כשמשווים אותו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. אז הנה, כבוד ראש הממשלה, במאמר הזה, בבוקר החשוב הזה, עמדתי שוב על קווי הדמיון. תמשיך לחייך. אנחנו, ברשותך, נחייך קצת פחות.

ברוך קרא הוא הפרשן המשפטי של חדשות 13