הדרך הבטוחה לתהום: פוליטיקת המגנומטרים של נתניהו ואבו מאזן

על אף שלרגע אחד היה נדמה שמשבר המגנומטרים הסתיים אתמול (שלישי) לפנות בוקר, עם סילוקם של שערי הבידוק האלקטרוניים והמצלמות מהכניסות למתחם הר הבית בעיר העתיקה בירושלים, אור ליום רביעי נראה שאנו רק בתחילתו של אירוע - שעלול להימשך עוד לא מעט זמן. בשלב הזה נדמה כי שני הצדדים, ובעיקר ההנהגה הן הישראלית והן הפלסטינית, מנסים להחריף את המצב וללכת לעימות, במקום לנסות ולהרגיע את הרוחות, כל אחד מסיבותיו הפוליטיות שלו.

מן הצד האחד, נמצא יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן - שהוא ואנשיו קראו אתמול במפורש להסלמה של המאבק ולהפגנות נרחבות ביום שישי הקרוב, במסגרת מה שנראה כניסיון לחלץ את אבו מאזן ממעמקי חוסר הרלבנטיות. בעבר השני, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסקר של חדשות 2 שפורסם אמש הצביע על חוסר שביעות רצון בציבור בישראל מתפקודו סביב המשבר.

עוד בוואלה! NEWS:
בג"ץ הורה להחזיר את גופות המחבלים מהר הבית לבני משפחותיהם
דיון באו"ם על המזה"ת: הפלסטינים קראו להשבת הסטטוס קוו בהר הבית
תכנית המשטרה והלחץ של עבדאללה: החבל שאפשר לנתניהו לרדת מהעץ

אותו סקר כנראה השפיע עמוקות על ראש הממשלה, שהכריז אמש כי הורה שלא לפנות את בית המכפלה בחברון, שאליו פלשו אתמול מתנחלים. במקביל, הוא הורה על ביצוע בדיקות ביטחוניות ידניות לכל מי שמבקש לעלות להר הבית. שתי ההחלטות האלה נתפסות בעיני הציבור הפלסטיני כהכרזת מלחמה.

וכך, שני הצדדים ממשיכים לדהור אל פתחו של עימות נרחב יותר, אלים, מדמם, ואין ממש מבוגר אחראי שיעצור את ההידרדרות. אם מישהו ציפה אולי משר הביטחון אביגדור ליברמן להתערב בנעשה כדי לעשות מעט סדר במאבקי המשטרה נגד השב"כ ואגף המודיעין של צה"ל, למשל, או אולי לחלוק על החלטותיו האחרונות והשנויות במחלוקת של ראש הממשלה - הרי שמדינת ישראל, שהתרגלה לתפקד ללא שר חוץ, עברה בשבועיים האחרונים לתפקד גם בלי שר ביטחון. האיש פשוט לא קיים.

האינדיקציות לכך שהמשבר רחוק מלהסתיים התקבלו אתמול בכמה מישורים. ראשית, הפגנות של מתפללים מוסלמים נמשכו כל היום וכללו עימותים אלימים, מחוץ לכניסות להר הבית. אלפי אנשים התגודדו בכניסות למסגד אל-אקצא כשהם נמנעים מלהיכנס להר, על אף שכל דרישותיהם למעשה נענו. כאשר נשאלו אותם אנשים על מה בדיוק הם מפגינים כעת, התשובות שלהם נשמעו כמעט כמו אותו מערכון של "הגשש החיוור" על "שירים ושערים", כאשר אוהד בית"ר נשאל מה הדרישות שלו.

הבעיה כאן היא שהאמירות של המפגינים, של אנשי הדת המוסלמים הפלסטינים ושל בכירים בהנהגה הפלסטינית, אינן מצחיקות. מי שנתן את הטון במישור הזה, הוא המופתי של ירושלים, שייח מוחמד חוסיין, שבתוך מארג הכוחות של הווקף הוא היחיד כמעט שאינו נחשב לפקיד ירדני. חוסיין מקבל את משכורתו מהרשות הפלסטינית, והוא קבע אתמול בשעות הצהריים המוקדמות שממשיכים להתפלל מחוץ להר.

כאשר נשאל מדוע, הסביר שרק כאשר ישוב המצב לקדמותו לפני 14 ביולי יחזרו המתפללים לתוך אל-חרם א-שריף. העובדה שאין שערי בדיקה או מצלמות מיוחדות לא הפריעה לו ולאנשיו לייצר רשימה דמיונית של דרישות חדשות: הסרה של "מצלמות בלתי נראות", של מצלמות הצופות להר הבית, ושל מחסומי ברזל שעדין מונחים ברחבי העיר העתיקה, שתילת עצים בתוך מתחם אל-אקצא, ועוד. נראה כאילו מישהו מנסה בכוח למצוא דרישות כדי להמשיך ולהלהיט את הרוחות, ולמרבה הצער מצליח בכך.

האינדיקציה השנייה קשורה כמובן לראשונה: יו"ר הרשות הפלסטינית. אבו מאזן כינס אתמול בצהריים בלשכתו במוקטעה את הנהגת תנזים פתח מירושלים. גם הוא הבין שישראל משכה מתחתיו את השטיח כאשר הסירה את השערים והמצלמות, אלא שאבו מאזן ופתח במצוקה פוליטית יוצאת דופן - אם בעבר עוד נחשב יו"ר הרשות לחלש, הרי שכעת רבים בציבור הפלסטיני מחשיבים אותו ללא רלוונטי.

הוא לא היה חלק במשבר בהר הבית ואף לא בפתרונו. הירדנים, כפי שאמר גורם פלסטיני בכיר לוואלה! NEWS, לא עדכנו את הנהגת הרשות באשר להסדר מול ישראל על הסרת השערים והחזרת המאבטח. נדמה שהחלטת ההנהגה הפלסטינית להסלים את המאבק נועדה להעביר מסר לא רק לישראל, אלא גם לירדן. כלומר, מי שמנסה להתעלם מאתנו בכל הקשור להר הבית ולמחוק את תפקידנו, יקבל אינתיפאדה במזרח ירושלים ובגדה המערבית.

מה שאנו רואים כעת הוא מלחמת ההישרדות של אבו מאזן, שמבקש לחזור יחד עם פתח לתמונה הפוליטית, המדינית והביטחונית. הבעיה היא שכאשר צמרת פתח נותנת אור ירוק לתנזים לארגן הפגנות ועצרות ביום שישי הקרוב, אף אחד לא יודע איך זה יסתיים. די בקלות, זה עלול להוביל לקרבות ירי עם חיילי צה"ל, לנפגעים ולהרוגים, ואפילו למה שהוזכר יותר מפעם אחת בשנים האחרונות כתרחיש של "תבהלנים" מקצועיים - באינתיפאדה. כמו שאומרים, זה ייגמר בבכי.

כאן, כמובן, נכנס ראש הממשלה לסיפור. קשה להבין את החלטתו מאמש. רק שלשום בלילה החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על הסרת השערים האלקטרוניים, כדי להרגיע את הרוחות, ואתמול בלילה נתניהו הודיע כי הורה על בדיקות ידניות לכל המתפללים. אם היה חסר דלק או ניצוץ, הרי שנתניהו כעת מספק אותו.

הכותרת הראשית הבוקר ב"ישראל היום", עיתון הבית לשעבר של נתניהו, מבהירה כבר מה חושב עליו פטרונו שלדון אדלסון, וראש הממשלה כבר מרגיש מאוים פוליטית. יחד עם הסקר של חדשות 2, לפיו יותר מ-70% מהציבור סבור כי תפקודו במשבר לא היה טוב, נתניהו הבין לאן נושבות הרוחות והנה נולדה לה החלטת הבדיקה הידנית. האם ההחלטה הזו של ראש הממשלה התקבלה על דעת השב"כ או צה"ל ובידיעתם? מסופקני. אבל הם, כפי שהיה באירוע השגרירות בירדן, יידרשו לכבות את השריפות שנתניהו ייצר לנו.

בנוגע לציבור הפלסטיני, גורם חשוב במשבר הנוכחי שכמעט ולא עוסקים בו, רבים בצד הישראלי טוענים כעת כי "זה לא המגנומטרים", והצדק עמם. שערי הבדיקה היו התירוץ, הניצוץ בלבד, שהוציא את השד הדתי והלאומי שבמשך כל כך הרבה זמן חוששים ממנו במערכת הביטחון בישראל. עכשיו, לכו תחזירו את השד הזה לבקבוק, לכו תרגיעו את הציבור הפלסטיני, בגדה ובמזרח ירושלים, שהיה מתוסכל כל כך במשך תקופה ארוכה מהמצב, שהסתכל עד זה לא מכבר למעלה, להנהגה, ולא מצא שם אוזן קשבת.

אכן, הרשות הפלסטינית הייתה המעצור המרכזי בכל אותם שנים מפני הידרדרות רבתי ומפני התפרצות אלימה ונרחבת הרבה יותר. הם אלה שמנעו הפגנות נרחבות במהלך שביתת האסירים והם אלה שעצרו מאות חשודים בכוונות לעשות פיגועים בשנים האחרונות. כעת, הציבור הפלסטיני שומע את הנהגתו מדברת בקול אחר, של הסלמה ושל עימות. ומכאן הסכנה הגדולה. אם משהו דרמטי חיובי לא יקרה בימים הקרובים, אנו עלולים למצוא עצמנו צועדים בבטחה לעבר תהום.