41 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, נחשפת עדותו של ראש מחלקת המודיעין של חיל הים דאז, אלוף-משנה אברהם לונץ בפני ועדת אגרנט. חיל הים התנהל בצורה שונה מרוב החילות לפני המלחמה: בעקבות הערכותיו של לונץ כי המצרים נערכים למלחמה הכוחות היו מוכנים מבעוד מועד ולא הופתעו כשאר חילות צה"ל. בפני ועדת אגרנט, הסביר לונץ כי על אף שביסס את הערכתו על "פיסת מידע קטנה יחסית", שלא "נחשבת" באמ"ן, הצליח לגרום לחיל להיערך באופן מלא לאפשרות שתנועת המצרים לא הייתה תמימה.
ועדת אגרנט || עדויות חדשות נחשפות:
סא"ל יונה בנדמן - ראש ענף מצרים בחטיבת המחקר של אגף המודיעין
אלוף-משנה יואל פורת - מפקד יחידת 848 באגף המודיעין
אלוף שמואל (גורודיש) גונן אלוף פיקוד דרום בזמן המלחמה
תת-אלוף שלמה ענבל - קצין קשר ראשי בתקופת המלחמה
סגן-אלוף יוסף זעירא - ראש מדור הפעלת סוכנים דאז
בעדותו הסביר כי במהלך השנתיים שלפני המלחמה עסק בנושא המוכנות של המצרים ליכולת ההתקפה כאשר הערכה הכללית הייתה "שהאויב חייב להשלים מספר פונקציות אצלו לפני שהוא יכול לתקוף", אם כי לא פירט מה הן. לדבריו, ההערכה הייתה שבכוונתם לפגוע בכוח האווירי של ישראל על ידי תקיפת שדות התעופה. בעקבות הפונקציה החסרה העריך לונץ כי "סמוך ל-1975 תהיה בידי הצבא המצרי האופציה לתקיפה בעומק". ההערכה הזו ניתנה כחודש לפני פרוץ המלחמה כך ציין.
ב-24 בספטמבר, הגיעה הידיעה הראשונה על תרגיל של המצרים. לדבריו, כל הידיעות מלבד אחת השתלבו היטב עם המחשבה שאכן מדובר בתרגיל של צבא מצרים. הוא הוסיף כי היו גם ידיעות שהשלימו את התמונה גם בנוגע לחיל הים של מצרים - כך לדוגמה הצי היה צריך לשוט ל"שיפוץ בפקיסטן". עם זאת, פרט אחד, שלא ניתן לפרסמו, העלה בו חשד. "הפרט הקטן וחסר הערך הזה, לא השתלב עם התמונה הכללית כבר אז", אמר. "אם זו יציאה מתוכננת לשיפוץ, אין צורך להזעיק את האנשים בלילה. הם יודעים מתי לחזור. אם זה תרגיל מתוכנן שמדברים עליו כבר שבועיים, גם כן אין טעם להזעיק. לכן, זה היה חשוד בעיניי", הסביר.
"נכנסנו למלחמה במצב כשירות"
לונץ תיאר בעדותו בוועדה כי הוא "עשה שני דברים עם החשד הזה". ראשית, הוא העלה אותו בדיונים. "הבאתי את זה באמצעות סגני, אשר השתתף בדיונים באמ"ן, עם ההערכה שזה לא כשר", סיפר. "הידיעה הזאת נפלה בדיונים הערכות כבדות-ערך שהיו. בתמונה הכוללת, היא הייתה ידיעה שולית". הצעד השני, היה לחלוק את המידע הזה גם עם ראש להק מודיעין בחיל האוויר דאז, אלוף-משנה רפי הר-לב. עם זאת, לדברי עמיתו מחיל האוויר, לא היה לו כלום בנושא. לונץ הדגיש כי שיחתם התקיימה ב-28 בספטמבר, כשבוע וחצי לפני פרוץ המלחמה, ומאז הוא העלה את המידע בלקטים שהוצגו מידי יום. כמו כן, הוא העלה זאת בדיון אצל מפקד חיל הים דאז, אלוף בנימין תלם, מדי ערב מאז ה-30 בספטמבר, שמולו הוא הבהיר כי על אף שההבנה היא שמדובר בתרגיל של המצרים, ההערכה שלו היא שזאת מלחמה.
לדברי לונץ, מפקד חיל הים דווקא קיבל את דעתו. "הוא האמין לי. אנחנו נכנסנו למלחמה במצב כשירות", אמר. "נכנסנו עם 13 סטי"לים כשירים מתוך 14 שיש לנו. זה מצב הרבה מעל לנורמלי". הוא הוסיף כי על אף שההערכה שלו הייתה מבוססת על פי הרגשה, כהגדרתו, ושהיא הייתה חלשה מאד ביחס לשאר המערכת, הוא הצליח לשוחח במסדרון עם ראש אמ"ן דאז, אלוף אלי זעירא, ולהעביר לו את הערכת המצב שלו. בהערכת מצב שחיבר לונץ ב-29 בספטמבר כתב כי "כוננות חיל הים בזירת ים סוף הועלתה ב-28 בערב, כנראה למוגברת, במסגרת כוננות מקומית של פיקוד ים סוף".
לונץ טען שמכיוון שהסיכום הרשמי היה שלא מדובר במלחמה אלא בתרגיל, הוא ניסה להעביר ליחידות כי מדובר במלחמה ללא שימוש במילה זו כבר ב-1 באוקטובר כשכתב לכוחות: "יצוין כי שינוי פריסת הכוננות העליונה, הפעלת המערך הלוגיסטי והמילואים, מביאים את הצי למצב המאפשר מעבר מהיר לפעילות מבצעית" כשכוונתו היא לצי המצרי שנראה כמי שמתכונן ללחימה.
40 שנה למלחמה ששינתה אותנו - פרויקט מיוחד
מדבריו של לונץ בפני הוועדה עולה כי תכנית הפעולה של החיל לקראת תקיפה בגבול מצרים לא השתנתה עם פרוץ המלחמה, כיוון שתוכנית התקיפה של המצרים הייתה ידועה להם ההיערכות של החיל סייעה למוכנותו ללחימה. זאת, בעקבות הפרט הקטן שלונץ הצליח לשים לב אליו וכינה אותו "הרגשה" בלבד, והתעקשותו להעלותו שוב ושוב, גם אם דבריו נפלו לא פעם על אוזניים ערלות.