מלחמת יום הכיפורים חרוטה בתודעה הישראלית כטראומה לאומית - נקודת ציון היסטורית, שאחריה שום דבר כבר לא היה אותו דבר. השלכותיה, התהליכים שהיא התניעה או עודדה, ניכרים בנו עד היום בכל תחום של חיינו - הצבאי, החברתי, המדיני, התרבותי, הרוחני או המשפטי. איך היו נראים חיינו כאן, אם הדברים היו מתרחשים אחרת ב-1973? אילו המלחמה הייתה נמנעת, או אילו הייתה מסתיימת באופן שונה מכפי שהסתיימה? ביקשנו משורה של כותבים לקחת את השאלה הזו כנקודת מוצא למאמר דעה. התובנות שאליהן הגיעו, איש איש בתחומו, משתלבות לכדי סיפור אחד, שהוא סיפורה של ישראל ב-40 השנים האחרונות.
היום השביעי של מלחמת ששת הימים | אורי בר יוסף
איך הייתה מתפתחת ההיסטוריה, אילו ההתרעה ב-1973 הייתה עובדת? פרופ' אורי בר יוסף, שחקר את מלחמת יום הכיפורים וכתב את הספר "הצופה שנרדם" על כשלון ההתרעה, מצייר מציאות שבה היינו משיגים ניצחון מוחץ. הטראומה הייתה נחסכת, ישראל עדיין הייתה אימפריה, ואולי הייתם נופשים השנה במלון בימית - אבל האם המחיר היה שווה את זה? אולי דווקא טוב שלמדנו את הלקח הזה - וחבל שלא למדנו אותו מספיק טוב.
לקריאת המאמר
שירת הברבור של ישראל החילונית | אברום בורג
אלמלא המלחמה ב-1973, יום הכיפורים היה נותר כפי שהיה כל השנים, יום של חשבון נפש אישי, ולא יום התחשבנות של הקולקטיב הלאומי עם עצמו. אברום בורג, יו"ר הכנסת לשעבר, מנתח את תכניו הרוחניים של היום הזה, ומגיע למסקנה שאובססיית המלחמה ההיא אינה אלא מאמץ אחרון של הציונות של ימי בן גוריון לדחוק את היהדות הדתית, שהתבססה מאז כמרכיב המרכזי בזהות הלאומית. המאמץ הזה, הוא סבור, נידון לכישלון.
לקריאת המאמר
משפט סדק: 40 שנה אחרי אובדן ההרתעה | אריה רוטר
איך היינו מתמודדים עם האינתיפאדות ועם הבוץ הלבנוני, אם ב-1973 הדברים היו נגמרים אחרת? אריה רוטר, ששימש כיועץ המשפטי של השב"כ, מנתח כיצד ערערה מלחמת יום הכיפורים את תפיסת הביטחון מימי בן גוריון - שעיקרה התרעה, הכרעה, הרתעה - ופתחה פתח לזכויות אדם ולביקורת שיפוטית על המנהיגות. כך הובילה תחושת אובדן הבית השלישי, בחלוף עשורים בודדים, למדיניות שיפוטית שמבוססת דווקא על נטילת סיכונים.
לקריאת המאמר
40 שנה של הכנות למלחמה שהייתה | גבי סיבוני
מטנק המרכבה ופרויקט הלביא עד החץ וכיפת ברזל: איך היו נראים תהליכי בניין הכוח של צה"ל אלמלא הטראומה של 1973? ד"ר גבי סיבוני, ראש תכנית מלחמה ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי ואל"מ במיל', סבור שבמידה מסוימת רק כעת, אחרי 40 שנה של שבהן יושמו בהתמדה הלקחים ממלחמת יום הכיפורים וממחדליה, מתחילה מערכת הביטחון להיערך נכון לאיום האמיתי - שלבש צורה אחרת לגמרי.
לקריאת המאמר
ב-73 למדנו לשאול ולהטיל ספק | יעקב בורובסקי
ניצב בדימוס יעקב בורובסקי לחם שמונה חודשים בחזית רמת הגולן ואיבד חברים רבים במלחמת יום הכיפורים. המלחמה ששינתה את חייו הביאה לדבריו להתפכחות של דור שלם, לאובדן אמון במנהיגות ואפילו בחזון הציוני. ללא הצלקת הזו, הוא מעריך, היינו היום פחות חרדתיים ויותר שפויים. ביום הכיפורים הבית ניצל - אך ההרתעה נסדקה.
לקריאת המאמר
טרגדיה מזרח תיכונית | יובל בן עמי
עצרתם פעם לשאול איך היו נראות היום סוריה ומצרים אלמלא מלחמת 1973? פואד אל-אטרש עוד היה בחיים, לאחיו, כמאל, עוד היו שתי רגליו. הסופר יובל בן עמי מציע להסתכל לרגע על הכאב של הצד השני, ולזכור שגם שם חיים בני אדם, שלא באמת רצו לשמש בשר תותחים במלחמה הקרה בין המעצמות, וגם הם צמו ב-6 באקטובר. אפשר להסתכל על האחר באהדה, או לפחות בעניין? בסופו של דבר, גם גרמניה וצרפת לחמו זו בזו עד לא מזמן.
לקריאת המאמר
והרי החדשות, בלי חומץ | אבנר הופשטיין
מה היינו עושים בלי הצלקת של 1973? העיתונאי אבנר הופשטיין מדמיין מהדורת חדשות בעולם אלטרנטיבי שבו מלחמת יום הכיפורים לא התרחשה, ואנחנו עדיין סוגדים לתא"לים ואוהבים את הממסד. עולם בלי תרבות הקיטורים שכל כך התרגלנו אליה. בעולם כזה, אולי לו היינו עסוקים כבר 40 שנה בנהייה אחרי "פוליטיקה חדשה" ולא ממומשת.
לקריאת המאמר