"לא היתה אווירה של מלחמה", כך אמר מפקד חיל הים במלחמת יום כיפור, האלוף בנימין תלם, בעדותו בפני ועדת אגרנט ועדת החקירה הממלכתית שבחנה את כשלי מלחמת יום הכיפורים שנפתחה בשישי באוקטובר 1973. מפקד אוגדת "עוצבת הפלדה" במלחמה, האלוף אברהם אדן (ברן), הסביר כי הכישלונות של צה"ל במלחמה לא נבעו משאננות, אלא מזלזול ביכולת של צבאות ערב. עדויותיהם של השניים בפני הוועדה, ושל מפקד חיל האוויר ושל ראש אגף כוח אדם במלחמה, שהותרו היום (ראשון) לפרסום, 40 שנים לאחר המלחמה, מציגים מפקדים שלא העריכו נכונה את שעתיד להתרחש, צבא הלוקה במשמעת, קיצוצי תקציב, ויכוחים פנימיים וציוד לקוי. ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חשף את העדויות החדשות במסגרת פעילות ועדת אנגלרד האמונה על חשיפת עדויות אגרנט, בראשות שופט בית המשפט העליון, יצחק אנגלרד.
עדויות ועדת אגרנט - סיקור מיוחד:
קציני צה"ל באגרנט: "כשרוצים לחיות, נאחזים בציפורניים"
ה"פאנקיסט" שהתריע נגד הקונספציה, וכשל
"לא היתה סיבה להיות מודאגים"
עדותו של האלוף תלם ממחישה היטב את הכישלון של המודיעין ערב המלחמה. לדבריו, ראש מחלקת המודיעין בחיל הים, אלוף-משנה רמי לונץ, העביר לידיו סיכום הערכה, לפיו הצי המצרי נמצא בתהליך תמרון גדול, הכולל גיוס כלי שיט אזרחיים, מה שיאפשר מעבר מהיר מתרגיל למלחמה. "לא לקחתי זאת ברצינות יתר על המידה", אמר על תחושותיו ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה. עם זאת, הוא הורה על העלאת הכוננות בחיל הים.
תלם נפגש עם ראש אגף המודיעין דאז, האלוף אלי זעירא, שטען בפניו כי באופן חד-משמעי אין כל תהליך המוביל למלחמה בקרב חיל הים המצרי. בעקבות זאת הורה תלם על ביטול הכוננות הגבוהה, יומיים לפני המלחמה. האלוף תלם העיד עוד, כי עד יום לפני המלחמה לא היתה לו "הרגשה של סיבה להיות מודאג". התחושה השתנתה כאשר שמע שהיועצים הרוסים במצרים החלו לפנות את בני משפחותיהם.
השופט משה לנדוי, שהיה חבר בוועדה, תהה מדוע האלוף תלם לא ניסה לברר מהו המידע שעליו הסתמך זעירא. "אתה מתייחס לראש אמ"ן כאל כהן גדול ששומר על המסתורין. האם זה יוצא מגדר היחס הקולגיאלי לראש אמ"ן שהיית אומר לו - אני מודאג, תיתן לי פרטים. תשלח לי את החומר הגולמי שעליו אתה מתבסס? אתם חברים לעבודה". על כך השיב תלם: "זה לא נהוג". לדבריו, היחיד שהביע דאגה על כך שתפרוץ מלחמה היה אלוף פיקוד הצפון יצחק ("חקה") חופי. עוד אמר, כי שר הביטחון דאז, משה דיין, לקח את הדברים ברצינות.
מפקד חיל האוויר במלחמה, האלוף בני פלד, אמר לחברי הוועדה כי העריך שהתרגיל המצרי המתוכנן עלול להתפתח למתקפה נגד ישראל, אולם לא יצא באופן מובהק נגד ההערכות של אמ"ן. "אמרתי שאני רוצה להעמיד 'און דה רקורד' שההנחה של סבירות נמוכה היא לא נכונה", אמר. כשנשאל לגבי מידע שמסר "מקור מפורסם", ככל הנראה מידע שהעביר סוכן הצמרת המצרי אשרף מרוואן לראש המוסד דאז צבי זמיר, השיב כי במבט לאחור, אם היה מודע לכל הפרטים ומעריך שמדובר במקור טוב, לא היה יושב בשקט.
הוא הסביר כי מערך חיל האוויר הסורי היה בכוננות גבוהה מספטמבר, בעקבות קרב אווירי בין חיל האוויר הישראלי לסורי, במהלכו הופלו 13 מטוסים סוריים. אולם, בצה"ל סברו שמדובר בהערכות הגנתית. עוד הוסיף, כי הורגשה דריכות רבה בקרב המצרים, ולכן בצה"ל נמנעו מלבצע גיחות מודיעין במצרים. "מאחר וההערכה הכללית היתה שהכוננות והחששות של המצרים הם כל כך גבוהים, שכדי למנוע תקרית ולמנוע הגברת הגירוי רצוי לא להרגיז אותם. לתת להם מנוחה". אמר.
פלד הוסיף כי הוא העריך שאם המצרים יודעים שישראל לא תירתע להמשיך את הלחימה עוד מספר ימים כדי לבטל הישג צבאי זמני של המצרים, הם צריכים ללכת "ALL OUT". "אני הצטרפתי להערכה שבלי אמצעים מספיקים בעיניהם לנטרל ואפילו לשבש בצורה קלה את חיל האוויר בבסיסיו הם לא יעשו התקפה רבתי.... ההערכה היתה שהמצרים לא יסתכנו בהישג מוגבל שכעבור 24 שעות יימחק".
אולם, הכשלים לא היו רק בתחום המודיעין. אדן, שלפני המלחמה היה מפקד גייסות השריון ובמהלכה מפקד האוגדה שהובילה את מתקפת הנגד הכושלת בסיני שנפתחה בשמיני באוקטובר, טען בעדותו כי הבעיה העיקרית של צה"ל היתה שבניגוד לסיסמא שישמיע מספר שנים לאחר מכן הרמטכ"ל לעתיד אהוד ברק על "צבא קטן וחכם", צה"ל היה באותה תקופה צבא קטן, אבל מפגר. "אם אנחנו רוצים להיות צבא קטן ואמיץ, אנחנו חייבים להיות מצוידים במערכות נשק טובות. אנחנו חייבים שהנשק האוטומטי של החיילים יהיה יותר טוב משל המצרים, ולא יותר גרוע", אמר לחברי הוועדה.
לדבריו, הבעיה התפישתית החלה לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. בעקבותיה סבר הפיקוד הבכיר בצה"ל כי הצבא מסוגל להתמודד כנגד כוחות עדיפים בכל מצב. "מבחינה זו מלחמת ששת הימים היתה גרועה בשבילנו", אמר בעדותו. צה"ל, לדבריו, לא העריך נכונה את יכולת האויב וחשב שיוכל לגבור עליו גם באמצעות כוחות מצומצמים. "אני יכול לומר שלא הייתי שותף לשאננות, אבל בהחלט מאשים את עצמי בזלזול. זלזולו ביכולות הלחימה של האויב".
חיל השריון, סיפר, עבר שינויים רבים בעקבות מלחמת ששת הימים, ומתוך מחשבה שהחיל יהיה הגורם המרכזי בכל מערכה. לצה"ל היו למעלה מ-2,100 טנקים במלחמה, כפליים ממספרם בששת הימים, ו-20 גדודים לעומת 9, אולם בפועל לא היה יכול להפעיל את כולם בשל מחסור בכוח אדם ובציוד. בשיא המלחמה לחמו בו זמנית 1,200 טנקים בלבד, כ-800 בדרום ו-400 בצפון. "התקבצות הכוח היתה אטית, שלבי הלחימה היו מהרגע הראשון בלתי מוצלחים מבחינה זו", הודה אדן.
האלוף אדן טען עוד בעדותו, כי ויכוחים על אופי החיל, בעיקר בינו לבין סגן הרמטכ"ל ישראל טל, וקשיים תקציביים, הובילו לכך שהטנקים שעמדו לרשות צה"ל לא היו ברמה הגבוהה ביותר וסבלו ממחסור בציוד ראיית לילה. "כשצועקים על המהנדסים שימצאו משהו יותר זול, בסופו של דבר הטנקים במלחמה היו כמעט נטולי יכולת לחימה בלילה. הסורים פרצו עם טנקים כשכל טנק מצויד באינפרא אדום, עם זרקורים, עם הכל, והטנקים שלנו עמדו וירו עליהם בכל מיני אימפרוביזציות שעשו אותם בלילה", אמר. ברמת הגולן, סיפר, נגמרו פצצות התאורה כעבור ארבע שעות, והשריונרים נאלצו לכבות את מנועי הטנקים על מנת שישמעו היטב את האויב כשהוא מתקרב, ואז לירות עליהם מטווח קרוב.
"נשק אוטומטי מיושן"
בעיה נוספת היתה המחסור בחי"ר ממוכן, שיסייע לשריון. "מצאנו את עצמנו הרבה מאוד פעמים נגד אלפי חיילים, חיל רגלים מצרים, מצוידים במיטב הנשק האוטומטי ונשק נגד טנקים. פה עמדנו במצב מטופש: הזחל"מים לא הגיעו עם הטנקים, ואז הטנקים היו ללא חיל רגלים, והנשק האוטומטי בתוך הטנקים היה מהמיושנים, הוא אפריורי לא יכול היה לבדו לענות על הבעיה הזו". לאחר המלחמה, סיפר, החליטו בצה"ל להזמין אלפי נגמ"שים כדי שניתן יהיה להסיע בהם חי"ר, "זהו מצרך החודש". גם בחיל האוויר היה מחסור גדול של טילים, ושל מודיעין בנוגע לאילו מטרות לתקוף.
אדן התלונן גם על כך שרק לקראת סיום המלחמה קיבל סיוע מחיל האוויר. פלד הסביר זאת בהוראה מהדרג המדיני. "אנחנו הערכנו עם פתיחת המתקפה שהמצב החמור יותר הוא בתעלה, ביודענו שאין שם כוחות. לעומת זאת ברמת הגולן יש", העיד. "לכן עשינו 200 גיחות במצרים ביום שבת ורק מעט גיחות בסוריה. לעומת זאת, בלילה שבין שבת לראשון הרמטכ"ל ושר הביטחון אמרו לי במפורש: בני, עזוב את מצרים, לא חשוב, בגולן המצב קריטי. את כל הכוח שלך - לעצירת הסורים בגולן, מאחר ומדובר פה בבית השלישי, זה לב המדינה".
בעיה נוספת היתה עם איכות החיילים והמשמעת שלהם. "צה"ל במרבית שנותיו לא היה קפדן בתופעות המשמעת החיצונית שלה, בגינונים החיצוניים שלה. המוטו היה שחשובה המשמעת המבצעית, הבושליט פחות חשוב", אמר אז ראש אגף כוח אדם האלוף הרצל שפיר לחברי הוועדה. לדברים היו גם השפעה על המשמעת המבצעית של הצבא, אולם האלוף שפיר נזהר מלהצהיר על כך באופן מפורש. "אני אומר את זה בדרך השלילה: האם זה היה תורם יותר לו כן היו מטפלים- כן", קבע.
שפיר ביקר כשנה לפני המלחמה בתעלה, וראה שם בעיות משמעת ובעיות מבצעיות. "האם המשמעת המבצעית בתקופות מסוימות לקתה? התשובה היא כן... היא נבעה, מכך שהתעסוקה הייתה חד-גונית וממושכת, הסכנה לא נראתה בעין, והבעיה האמיתית של מפקד צעיר הייתה להוכיח את עצמו לא נוכח אויב ולא נוכח אש אלא בטיפול באיש במעין משמעת שגרתית, מבצעית. ופה היה מונח הקושי".
גם האלוף פלד סבר כי חלה ירידה באיכות החיילים. "אני יכול להגיד שחלה ירידה מהותית באיכות האנשים שצה"ל מפעיל, יחסית לציוד שהוא קונה", אמר. "קל לנו לקנות ציוד טוב, אין לנו שום אפשרות לקנות אנשים טובים". הוא הוסיף כי יש יחידות בצה"ל ש"מתחתיהן אין שום משמעת אמיתית".
עם זאת, פלד הציג דוגמה בעיניו לכך שמשמעת חיצונית אינה בהכרח פוגעת במשמעת מבצעית - סיירת מטכ"ל. "יחידה מיוחדת במינה. אין בה גינוני משמעת בכלל, אפס מאופס, הם כולם נראים כמו היפים?", אמר פלד. "ביחידה הזאת המשמעת המבצעית היא הקיצונית ביותר שאני מכיר בצה"ל. יותר כמעט, מאשר אצל הטייסים". אולם שפיר דווקא התנגד לכך. "יש לנו מהתקופה האחרונה כמה דוגמאות, שכאשר הטילו על היחידה הזאת משימות צה"ליות, או משימות יוצאות דופן, היו בעיות בביצוע", אמר. "הראיה שזוהי יחידה שמבחינה מבצעית עושה כל דבר הרבה מעבר לממוצע היא איננה נכונה. היא עושה הרבה הרבה מעבר לממוצע, בצורה מעולה, בתחום מסוים, מוגדר". לדבריו, משמעת חיצונית בסיירת מטכ"ל היתה משפרת את התוצאות גם שם.
לדברי שפיר, גם עם בעיית המשמעת, צה"ל היה יכול לצאת אחרת מהמלחמה. "בגלל התוצאה שנוצרה אתה מחפש את מוקדי החולשה, ובצדק אתה עולה על מוקד חולשה ששמו משמעת. לא היית עולה על זה לו המצב היה אחרת", אמר. שפיר סבר כי הבעיה הגדולה של צה"ל היתה חוסר הגמישות לאחר שנפתחה המלחמה. "לפי דעתי, המשגה הבסיסי, ביום פתיחת המלחמה, שהביאה לאחר מכן להשתלשלות חמורה מאוד, היא בכך שאיש לא עצר ואמר, רגע אחד, האם התכנון שאותו תכננו ללוח זמנים מסוים, יהיה נכון גם כשאנחנו מופתעים בלוח זמנים זה?".