לכאורה, היינו אמורים למות ב-21 בדצמבר, ואם לא למות, אז לכל הפחות לחדול להתקיים באופן שהכרנו עד לאותו מועד. איש לא ידע במה כרוך יום הדין המסתורי, שכן הנבואה ניתנה לשוטים, ואילו החכמים טבעו במבול מפני שלא השכילו להאזין לנביאים. למרבה המזל, יחצניהם של בני המאיה אמרו כי נבואת החורבן כלל אינה אפוקליפטית כפי שהייתה יכולה להיות. ולמרות צפירת ההרגעה, בני המאיה נאלצו לעדכן את הנבואה שוב ושוב משום שהחורבן, על שלל מאפייניו, סירב להגיע, ואלה שהתכוננו לקראתו התאכזבו. אלה הם ה-Preppers (ובעברית: שורדנים), אנשים שעושים לילות כימים בהכנה ליום הדין.
לקראת 21 בדצמבר, תועדו השורדנים בנהירתם לסוחרים שזיהו את פוטנציאל החרדה, ואלה מכרו להם בונקרים ניידים, סכיני קומנדו ואבקות ביצים לקראת הרגעים הקשים (החל במלחמה גרעינית וכלה בשיטפון שילווה במגפה מסתורית). לצד הסיקור המשועשע של ההכנות למעבר לעולם הבא, הרי ש"תעשיית החורבן" גבתה גם קורבנות בעולם הזה. באנגליה, דווח כי נערה שהתאבדה קשרה את מותה לנבואת יום הדין, ובסין "אווירת סוף העולם" נוצלה על ידי המפלגה הקומוניסטית למעצר של מאות נוצרים בתואנה שהפיצו שמועות. סקר שנערך ב-21 מדינות דווח כי אחד מכל עשרה אנשים חווה חרדה לקראת "יום הדין".
"כולם יודעים שעלולה להתרחש הפתעה לפני 6 בנובמבר: סיפור חדשותי שסוף-סוף יגבש את דעתם של כל המצביעים המתלבטים במדינות המפתח, ויכריע את הכף בבחירות לנשיאות. לפי שעה, ברק אובמה בהחלט זקוק להפתעה כזו" כך כתב ההיסטוריון ניל פרגוסון בכתבה שהתפרסמה ב-29 באוקטובר במגזין "ניוזוויק". כשבוע לאחר מכן, אובמה ניצח בבחירות בפער עצום, מבלי להזדקק למלחמה באירן (מצד ישראל או מצדו). חיל האוויר הישראלי ממשיך להתאמן לקראת הלא-נודע, ושיחות הגרעין עם אירן ממשיכות להתנהל כמשחק של חתול ועכבר. את "ניוזוויק" מפסיקים להדפיס, ממחרתיים.
לחץ אטומי
זה כמה שנים שעומדות באוויר רמיזות לפיהן צה"ל עושה הכנות חשאיות להפציץ באירן, אך הרמיזות הללו התפוצצו, במלוא מובן המילה, בחודש אוקטובר של השנה שעברה. תחת הכותרת "רק על זה לא מדברים" (ובהפניה מעמוד השער - "לחץ אטומי"), תהה נחום ברנע במוסף השבת של "ידיעות אחרונות", האם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק "סגרו בארבע עיניים" לתקוף צבאית את מתקני הגרעין באירן. מאז ועד היום, שאלת מועד התקיפה העסיקה רבים, שניסו להבין האם באמת יגיע היום המיוחל, מתי וכיצד.
נקודת ההתייחסות הנוחה ביותר הייתה יום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, מתוך הנחה היפותטית שהנשיא המכהן מתנגד לתקיפה. לפי אותה נקודת מוצא, מי שהיה אמור להחליף את אובמה בבית הלבן יהיה מן הסתם תומך נלהב של תכנית התקיפה באירן, על כל השלכותיה (בימים ההם, לפני שצה"ל יצא למבצע "עמוד ענן", עדיין לא נשמעו אזעקות בתל אביב). מעטים הפרשנים שלא עסקו בנושא, ונדמה שאין מועד שכבר לא יועד לתקיפה שטרם התרחשה - האביב, הקיץ, הסתיו או החורף, לפני חג המולד או אחרי יום הכיפורים, עם הסייבר או בלעדיו, באמצעות טנקים שיגיעו מעירק או באמצעות מל"טים שיתדלקו באזרבייג'ן. היטיב לנבא ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, שב-2 באוגוסט אמר לניו יורק טיימס: "לו הייתי אירני, הייתי חושש מאוד ב-12 השבועות הקרובים".
ככלל, הנטייה לתחום נבואות בטווח של שבועות ספורים היא סימפטום מוכר במחוזותינו. שר הביטחון, אהוד ברק, שטבע בלקסיקון המקומי את המונח "מרחב החסינות", אמר בחודש פברואר, בטוקיו, כי "נפילתו של אסד צפויה תוך כמה שבועות". דברים דומים אמר ברק כמה שבועות קודם לכן בכנס בווינה, וגם בשיחה עם הוושינגטון פוסט, שם הוסיף כי "משפחת אסד איבדה את הרלוונטיות שלה".בחודש אפריל עקץ ראש השב"כ לשעבר את שר הביטחון על האמירות הללו. "ברק צפה שתוך שבועיים או שלושה יסתיים עידן אסד בסוריה", אמר יובל דיסקין בפורום מג'די המפורסם, "לדעתי, אם המערב לא יתערב, אסד ישרוד גם אחרי הבחירות בישראל - וגם אחרי מפלגת העצמאות".
בכל הנוגע לקריסתה של מפלגת העצמאות, צדק דיסקין בנבואתו, אך לא מן הנמנע שבשאר אסד יחזיק מעמד בשלטון גם אחרי 22 בינואר 2013. הנשיא הסורי מפגין יכולת-עמידה עקשנית ומתסכלת במלחמת ההתשה הפנימית הנמשכת בסוריה מאז חודש מרץ 2011. סוללות הפטריוט בדרך, אך המערב עדיין לא מוכן להתקרב לסוריה באופן אקטיבי יותר. ועדיין, קשה לבוא בטענות דווקא לשר הביטחון הפורש על נבואתו שהתעכבה, בעוד שדיפלומטים רבים בעולם התבטאו בגמגום בנושא הסורי ונמנעו מלעסוק בו ישירות, מתוך הנחה שהבעיה הסורית תפתור את עצמה.
ויש גם מי שחזר בו מנבואתו האופטימית."הנשיא אסד אינו צפוי לשרוד את השנה בתפקיד, משום שהרוב הסוני, שעמו נמנים הקצינים הבכירים ואנשי העסקים, החליט להפסיק את שלטונו של המיעוט העלאווי, המרכיב כעשירית מגודלה של האוכלוסייה" - פסקו עורכי המגזין "אקונומיסט" בתחזית שהניחו למזרח התיכון לקראת שנת 2012 בסוף השנה שעברה. "ייתכן שהמרי נגד הנשיא בשאר אסד יוכרע במהלך 2013 - אבל יותר סביר שאסד ומשפחתו - ששלטו בסוריה מאז שאביו המנוח חאפז ביסס את הדיקטטורה שלו בשנות ה-70 - יודחו", קבע המגזין בנבואה זהירה-יותר, שפורסמה בתחילת השבוע.
הנשיא שבא הוא זה שהיה
כמעט חודשיים חלפו מאז הבחירות לנשיאות ארצות הברית. רק בעל טור אחד, נייט סילבר מהניו-יורק טיימס, חזה במדויק את תוצאות הבחירות ב-50 מדינות. הפעם, הוא גם שיפר מעט את השיא שקבע בבחירות הקודמות, אז צדק רק ב-49 מתוך 50 מדינות. פרשנים רבים, ובוודאי תורמים רבים, היו בטוחים שהניצחון מובטח לרומני, איש עסקים שהיה מושל מסצ'וסטס ועשה את הונו מפירוק חברות שנקלעו לקשיים.
אחרי העימות הראשון, שבו צלף רומני ביריבו, היו מי שהכתירו את אובמה כנשיא של כהונה אחת, ובירושלים גירדו את הראש ותהו: כיצד יטפל הנשיא מיט רומני בפצצה האירנית? (כלומר, אם חיל האוויר לא יטפל בה בעצמו, קודם לכן). למרות התיאוריה שהבחירות יוכרעו לטובת הרפובליקנים, ולו בגלל הכלכלה המקרטעת, דו"חות התעסוקה במשק התעקשו להציג מגמה של שיפור, והמרוץ נותר צמוד רק בתיאוריה.
בלט בביטחונו העצמי פרשן רשת פוקס, דיק מוריס, שהעריך ב-2011 שהנשיא אובמה כלל לא יתמודד לכהונה נוספת, מתוך חשש שמועמד כבד-משקל כמיט רומני יביס אותו בקלות. ב-5 בנובמבר 2012, הציג מוריס מפה תיאורטית, לפיה רומני צפוי לנצח בבחירות בפער עצום, ולקבל 325 אלקטורים. למחרת זכה אובמה ב-332 אלקטורים. רומני הסתפק ב-206 אלקטורים בלבד ומיהר לבטל את כרטיסי האשראי של אנשי המטה שלו.
אדם נוסף שככל הנראה העדיף לשקוע בתחזיות האופטימיות היה איל ההון שלדון אדלסון, שתרם למפלגה הרפובליקנית כ-150 מיליון דולרים. אחרי פרסום מרבית המדגמים, ובזמן שאובמה התכונן לנאום הניצחון, הבחין שליח רשת ב' צ'יקו מנשה באדלסון חולף במסדרון מטה המפלגה הרפובליקנית. "אני לא מדבר עם העיתונות, אתה יודע", אמר אדלסון, "אבל אני צופה בחדשות. ולפי מה שאני רואה ב'חדשות פוקס', התוצאות עדיין לא סופיות".