בישראל, הקביעה לפיה ארצות הברית מתנגדת לתקיפה ישראלית באירן, כבר הפכה למוסכמה. הפרשנים, כמו גם האיש ברחוב, משוכנעים כולם שהמניע המרכזי מאחורי ההתעקשות האמריקנית לעכב את מועד התקיפה, טמון ברצונה של וושינגטון לעבור בשלום את הבחירות. כלומר: ברצונו של ברק אובמה לשרוד בשלום את הבחירות.
בחירות בארה"ב 2012 - סיקור מלא בוואלה! חדשות
ואולם, אם מגרדים קצת לעומק, מגלים תמונה מעט שונה. ההנחה לפיה מלחמה תהיה טובה למיט רומני - ורעה לברק אובמה - אינה רק צינית וקרה אלא גם בלתי-מבוססת. יציאה לתקיפה באירן, אם תתרחש טרם מועד הבחירות ב-6 בנובמבר, עשויה להשפיע על המערכת הפוליטית האמריקנית בדרכים שונות, שהן לאו דווקא בעיתיות מבחינתו של הנשיא.
אין חולק על כך שישנה חזית אחת שתושפע לרעה מהתלקחות צבאית, שבתורה תשפיע לרעה על מצבו של הנשיא אובמה: מחירי הדלק יזנקו, בין אם תהיה זו ישראל שתפציץ באירן, ובין אם ארה"ב - לצורך העניין - תהיה זו שתישא בעול התקיפה. התנועה הסדירה של המכליות השטות במפרץ תופרע, וגם הפקת הנפט האירני תיפגע אנושות (ויש עדיין מדינות שרוכשות נפט מאירן, חרף העיצומים). פרט לכך, ההיסטריה תוביל את הספקולנטים לרכוש ביוקר נפט עתידי.
מאגרי הנפט העולמי אמנם מלאים דיים, וארה"ב תמיד תוכל להבטיח חופש תנועה ימי למכליות, אך הגורם האנושי חזק מכל. כשקולות המלחמה נשמעים, מחירי החביות עולים. רק השבוע, היה די בכמה כותרות בעיתונים בישראל כדי להקפיץ את מחירי הנפט הגולמי, וכשהנפט במפרץ מתייקר, הצרכן באמריקה מרגיש זאת בכיסו תוך כמה ימים. הזינוק במחיר, מעריכים מומחים, עלול להיות משמעותי, ומחירו של גלון דלק עשוי להאמיר בדולר שלם. התלות של האמריקנים ברכבם הפרטי היא כמעט מוחלטת, והתייקרות נוספת במחירי הדלק שממילא קרובים לשיא - תרגיז הרבה מאוד בוחרים. ג'ימי קרטר, לדוגמה, יכול לספר לאובמה מה קורה לנשיא שרץ לכהונה נוספת בזמן שמחירי הדלק בשמיים: הציבור לא סולח.
המילה שלאיש אין פנאי להזכיר אותה
ובכל זאת, הדלק הוא רק צד אחד במשוואה. התחממות הזירה האירנית יפנו בהכרח את תשומת הלב בעולם כולו - וגם בארה"ב - למזרח התיכון. כתבי רשתות הטלוויזיה יפתחו את המהדורות בדיווחים נרגשים מהמפרץ ומתל אביב, הפרשנים הצבאיים ישתלטו על המרקע. השיח הפוליטי ישתנה.
כיום, איש בארה"ב אינו מדבר על אירן. אפילו בשבוע האחרון, שבו ישראל סוערת וגועשת, הנושא האירני בקושי עולה בשיח המקומי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק, אולי עוסקים בתוכניות התקיפה, אבל אובמה עסוק בביקורים באיווה ומדבר שם על סיוע לחוואים, שנפגעו מהבצורת הקשה ביותר שידעה ארצות הברית זה עשרות שנים. סגן הנשיא, ג'ו ביידן, מקדיש שעות לשיחות על ביטוח רפואי עם בוחרים בווירג'יניה, והצמד הרפובליקני, מיט רומני ופול ראיין, מדלג בין כנסי בחירות, שבאף אחד מהם לא מוזכר הנושא האירני ולו במילה.
אם אכן ימריאו המטוסים לאוויר, או-אז ישתנה סדר היום, והכותרות יופקעו לטובת החוץ והביטחון. מדובר דווקא בחדשות טובות עבור אובמה, משום שהדיון התקשורתי יוסט מענייני הכלכלה, ומאי-היכולת של הנשיא האמריקני להילחם באבטלה הגואה. יתרה מזאת: הסקרים מראים כי שיעורי התמיכה באובמה בכל הנוגע ליחסי חוץ, ענייני בטחון ומלחמה בטרור, גבוהים בהרבה מאשר בשאר הנושאים. רוב האמריקנים רואים בו מפקד עליון מוצלח יותר מכפי שרומני עשוי להיות. אז מדוע לא לשנות את הפוקוס ולדבר על מלחמות וזירות בינלאומיות?
אדרבא, לדמוקרטים זה רק יעזור. עבור הרפובליקנים, הסטת הדיון עלולה להיות בעייתית. למיט רומני יש רקורד חלש בענייני חוץ, ואילו שותפו למרוץ- פול ראיין - מעולם לא עסק בנושא מטוב ועד רע. בשעה שהמזרח התיכון בוער, האם אמריקה תרצה לבחור צמד חסר-ניסיון בזירה הבינלאומית שינהיג אותה?
לצד כל אלה, נותרה ישראל והיחס אליה בארה"ב. מה יקרה אם ישראל אכן תצא לתקיפה ואמריקה תעמוד מנגד? מי ירוויח פוליטית? כנראה שאף אחד. אובמה יספוג מעט חצי ביקורת מישראל, אך האם מישהו מסוגל להעלות על הדעת מועמד רפובליקני שמתייצב בפני הבוחרים, חודש לפני הבחירות, ומצהיר: "אדוני הנשיא, אני דוחק בך לשלוח את בנינו למלחמה בארץ זרה כדי להגן על מדינה אחרת"? עבורו, תהיה זו התאבדות פוליטית.
ביום קרב, מה יעשה רומני?
באשר ל"קול היהודי", נכונה העובדה שבוחרים יהודים רבים יחושו מאוד לא בנוח אם ירגישו שהנשיא אינו מתייצב לצדה של ישראל בשעת משבר. אך גם אותו קומץ של בוחרים יהודים בפלורידה - ככל הנראה המדינה היחידה בה יהודים יכולים, איכשהו, להשפיע על תוצאות הבחירות - יצטרכו להחליט מה מפריע להם יותר: נשיא שאינו בהכרח מסכים עם עמדתה של ישראל, או מועמד לסגן נשיא כגון פול ראיין הרפובליקני, שהציע לקצץ להם בהטבות הביטוח הרפואי.
מובן שישנם עוד תרחישים רבים, אבל כולם נושאים מכנה משותף אחד בדמות החרפת המשבר הכלכלי, שיהווה מעמסה על גבו של אובמה. בשעת השין, האמריקנים כולם יזדקקו למפקד עליון מנוסה ומוערך, והדבר מפחית מסיכוייו של רומני לזכות. אם לסכם הכל במשפט אחד, איש אינו עומד לנצח או להפסיד את הבחירות הקרובות בגלל אירן וישראל.
טורי פרשנות קודמים:
הקיצוצים של פול ראיין הם המצע של מיט רומני
רומני בירושלים: לא על הכסף לבדו, אבל בעיקר
האם הניצחון כבר מונח בכיס של ברק אובמה?