פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רומני בירושלים: לא על הכסף לבדו, אבל בעיקר

      בניגוד למה שהצטייר השבוע, לא הקול היהודי יכריע את הבחירות בארה"ב. אז מה חיפש פה המועמד הרפובליקני? בעיקר את הכיס של אדלסון, ואולי הכשר אוונגליסטי. פרשן וואלה! מנתח

      יועציו של הנשיא ברק אובמה שהתקבצו השבוע על קו הטלפון היו במצב רוח מרומם. רוברט גיבס, היועץ הבכיר לקמפיין, הרבה להתבדח באזני העיתונאים על הפאשלות שהלך וצבר היריב מיט רומני בסיורו הבינלאומי השבוע – והן רדפו זו את זו: העימות עם ראש העיר לונדון בוריס ג'ונסון בשאלת המוכנות הבריטית למשחקים האולימפיים; חוסר יכולתו לזכור את שמו של יו"ר האופוזיציה אד מיליבנד (והפתרון המביך בו בחר, "מיסטר לידר"); ההסתבכות עם שלי יחימוביץ' בישראל; העלבונות כלפי הפלסטינים; ולבסוף – לשונו משולחת הרסן של יועצו, ניק גורקה, שבמהלך הביקור בפולין המליץ לעיתונאים "לנשק לו בתחת". קולין קאהל, בכיר לשעבר בפנטגון, חזר שוב ושוב על המנטרה: "מיט רומני יצא לאודישן הראשון שלו בזירה הבינלאומית – וחזר עם כישלון".

      שלושה חודשים לפני הבחירות שייערכו ב-6 בנובמבר, הדמוקרטים אולי מחככים ידיהם בהנאה למראה המעידות החוזרות ונשנות של רומני – אבל לפחות בינתיים, הקמפיין של המועמד הרפובליקני אינו משדר דאגה. הוא אמנם הסתבך קצת עם הבריטים והפלסטינים, אבל חלק הארי של המסע הזה נועד לקהל אחר – הבוחרים היהודים. אצלם, התמונה שונה.

      יועצו של רומני לעיתונאים בפולין: "תראו קצת כבוד - ושקו לי בתחת"

      רומני עזב את ישראל לא רק עם עוד מיליון דולר בקופה, באדיבות פטרונו שלדון אדלסון והיהודים הרפובליקנים האחרים שהתקבצו לארוחת בוקר במחיר של 50 אלף דולרים לזוג במלון קינג דייוויד. הוא גם הוסיף לאלבום שלו הזדמנויות צילום יפות בכותל המערבי וחיבוק חם מראש הממשלה נתניהו. מעתה, כשרומני יגיד לבוחרים היהודים שהוא ידיד גדול של ישראל, הם יריצו בראש את התמונות הללו.

      אבל האם המאמץ הזה באמת מוצדק?

      ובכל זאת, פלורידה

      היהודים מהווים כ-2.5% מכלל הבוחרים בארצות הברית. נשמע הרבה, אבל למעשה רובם מרוכזים במדינות שבהן ממילא נצחונו של אובמה ידוע מראש – ניו יורק וקליפורניה. במדינות ה"מתנדנדות", ניתן למצוא כמות משמעותית של יהודים רק בפנסילבניה ובאוהיו, בהן הם מהווים כ-2% מהאוכלוסיה, ובעיקר בפלורידה, שם שם שיעורים הוא כ-4%. בשלוש המדינות הללו, אגב, התפרסמו השבוע סקרים מבשרי טובות עבור אובמה, שמוביל בהן בפער יציב.

      ספירה חוזרת של קולות בבחירות לנשיאות ארה"ב, פלורידה, נובמבר 2000 (AP)
      יהיה שחזור? ספירת הקולות החוזרת בפלורידה, נובמבר 2000 (צילום ארכיון: AP)

      אבל כשבוחנים את המספרים מקרוב – ויש הרבה מאוד אנשים בוושינגטון שמקבלים בימים אלה כסף רב כדי לעשות זאת – מגלים שגם במדינות אלה, השפעת הקול היהודי היא זניחה. למשל, כדי להזיז את התוצאה באחוז אחד בפלורידה, צריך שכמעט מחצית מהיהודים שהצביעו עבור אובמה לפני ארבע שנים יעברו לרומני. זה, מסכימים הכול, לא הולך לקרות.

      מדוע? כי ישראל אמנם חשובה ליהודים, אבל בסקרים הם מדרגים אותה אי שם במקום השישי או השביעי ברשימת הגורמים המשפיעים על ההחלטה שלהם עבור מי להצביע. בכל המישורים האחרים – כלכלה, חברה, זכויות נשים והגירה – היהודים קרובים הרבה יותר לאובמה מאשר לרומני.

      נותרה אם כן השאלה, מדוע הרפובליקנים בכל זאת משקיעים כל כך הרבה זמן וכסף בשכנוע היהודים. הרי גם הם קוראים את אותם סקרים. יועצים רפובליקניים מצביעים על כמה סיבות. ראשית, פלורידה. כן, הסיכוי קלוש, אבל בקרב צמוד, כל קול בפלורידה יכול להכריע, כפי שאל גור חווה על בשרו בבחירות בשנת 2000, אותן הפסיד לג'ורג' בוש על חודם של כמה מאות קולות מהמדינה הדרומית.

      בעקבות הכסף היהודי

      שנית, ואולי ראשית, ישנו עניין הכסף. היהודים הם תורמים גדולים, אולי המובילים מבין כל קבוצות האוכלוסיה בארה"ב. אם אפשר להעביר קצת כסף יהודי לצד הרפובליקני, הרי שכל דולר שהושקע במסע בישראל ובשכנוע היהודים היה כדאי.

      מעבר לכך, ישראל חשובה לא רק ליהודים. מי שעוקב מקרוב אחרי יחסו של רומני לישראל הם גם הנוצרים האוונגליסטים. יש לפחות 50 מיליון מהם, ורובם אוהבים את ישראל מהצד הימני של המפה. אמנם גם ללא קשר לישראל, קשה לראות מישהו מהם בוחר באובמה, הנשיא שהצהיר על תמיכה בנישואים חד-מיניים, אבל הם גם לא משתגעים על רומני, וחושדים בו בגלל מתינותו (היחסית) ובגלל דתו המורמונית. חיבוק עם נתניהו וצילום בכותל יכולים להרגיע הרבה חששות בכנסיות האוונגליסטיות ולהוציא אל הקלפי הרבה בוחרים דתיים שאחרת פשוט היו נשארים בבית.

      וכמובן, ישנה התחרות לשם התחרות. ארגוני יהודים רפובליקנים (ורומני עצמו הכריז השבוע על הקמת קבוצה של "יהודים למען רומני") רוצים לראות תזוזה של הקהילה לכיוונם. הם מצביעים על שיפור מתמשך בשיעור ההצבעה של יהודים למועמדים רפובליקנים, ורוצים שהמגמה תמשך. אם יצליחו לבסס את הרעיון שהם מפמפמים, שהרקורד של אובמה בנושא ישראל הוא "בעייתי", אולי השנה הם יראו עוד תזוזה קטנה.

      נשיא ארצות הברית ברק אובמה, יולי 2012 (AP)
      יירד לאזור ה-65% בקרב היהודים. אובמה (צילום: AP)

      בבחירות ב-2008 קיבל אובמה בין 74% ל-78% מקולות היהודים. השנה, מודים אפילו בתוך הקמפיין הדמוקרטי, הוא יקבל פחות. יהיו בוחרים יהודים, שכמו רבים אחרים באמריקה, התאכזבו מביצועי אובמה בתחום הכלכלה ויבקשו לנסות משהו אחר. יהיו גם כאלה שיעזבו את אובמה בגלל חיכוכיו עם ממשלת נתניהו. כמה מהם כבר מככבים בתשדיר שהפיקו היהודים הרפובליקנים, שאמור לשכנע יהודים אחרים לחצות את הקווים.

      אבל הירידה לא תהיה עצומה. הדמוקרטים מעריכים בשיחות סגורות שאובמה יירד לאזור ה-65%-70% מקולות היהודים. הרפובליקנים יחתמו על 65%. זה יהיה הישג מוראלי עבורם, זה ישמש כהוכחה לכך שהקהילה היהודית אכן משנה את פניה, גם אם לאט מאוד ובהדרגה – אבל זה לא ישנה את השורה התחתונה. היהודים, עם כל ההשפעה שיש להם על הפוליטיקה האמריקאית, לא יכריעו את בחירות 2012.