אתמול (ראשון) נכנס לתוקף חרם הנפט של האיחוד האירופי על אירן. זהו הצעד מרחיק הלכת ביותר שנקטה עד כה הקהילה הבינלאומית נגד אירן, בניסיון לשכנעה להיענות להחלטות מועצת הביטחון ולחדול מלהעשיר אורניום. החלטה זו עולה בקנה אחד עם דרישות ממשלות ישראל זה שנים, להטיל על אירן עיצומים תקיפים שיפגעו במקור ההכנסה העיקרי שלה.
ואולם, נראה כי לפחות כלפי חוץ, דוברים רשמיים ומנהיגים בכירים באירן אינם מתרגשים מההחלטה, ומפגינים כלפיה שאננות וזלזול. הם מציגים חזית אחידה, לפיה אירן לא תשנה את מדיניותה ולא תפסיק להעשיר אורניום, כפי שגם התברר בסיבוב השיחות האחרון הרביעי במספר, שהתקיים במוסקבה לפני כשבועיים, עם נציגי קבוצת ה"5+1" (ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה). שגריר אירן לארגון המדינות המייצאות נפט (אופ"ק), מוחמד עלי חטיבי, הזהיר כי מדינות אירופה "יישאו באחריות" למה שהגדיר "פוליטיזציה של השוק", אך לא פירט. שר הנפט האירני אמר כי אירן לא תיכנע לתכתיב, והזכיר כי ארצו מצויה כבר כמה שנים תחת משטר של עיצומים, והדבר לא פגע בה.
לדבריו, אירן תמצא מהר מאוד שווקים חלופיים בהן תוכל למכור את הנפט שאירופה מסרבת עתה לרכוש. ואילו נגיד הבנק המרכזי של אירן, מחמוד בחמני, הדגיש כי לארצו יש יתרות מטבע של 150 מיליארד דולרים, והיא תדע להשתמש בהם כדי למנוע את הפגיעה בכלכלתה. "נדע לאתגר את משטר העיצומים ואת המדיניות העוינת כלפינו", ציין. איראן דורשת, עם זאת, כינוס חירום של אופ"ק, אך ספק אם בקשתה תענה, זאת בשל התנגדות יריבותיה, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.
בטווח הבינוני - אירן תצטרך לצמצם את תפוקת הנפט בכשליש
מומחים למשק האנרגיה העולמי צופים כי בתקופה הקרובה, יביא משטר העיצומים לעלייה במחירי הנפט מ-90 דולרים לחבית למחיר הקרוב ל-100 דולרים. זאת, לא רק בשל העיצומים על אירן, אלא גם בשל שביתה של עובדי תעשיית הנפט בנורבגיה.
בטווח הבינוני, הערכת המומחים היא כי אירן, מפיקת הנפט השנייה בגדולה בקרב מדינות אופ"ק, תיאלץ לצמצם את תפוקת הנפט שלה בכשליש - משלושה מיליון חביות ליום לשני מיליון. צמצום זה צפוי לא רק בשל אובדן השווקים האירופיים, אלא גם משום שהירידה בהזמנות מאירן, שהחלה כבר לפני כחצי שנה, גרמה לה לאחסן את הנפט שאין לו ביקוש במכליות ענק שעוגנות בנמליה. בשבועות האחרונים, מתקשה אירן להשיג מכליות אחסון חדשות.
השאלה הגדולה היא לגבי השלכות העיצומים בטווח הארוך בעוד כחצי שנה. בעניין זה, ישנה מחלוקת בין המומחים והפרשנים, והם מתקשים לגבש הערכה ברורה. חלקם סבור כי העיצומים סופם לפגוע בכלכלת אירן, כך שכל אזרח אירני יתחיל לחוש אותם בכיסו, משום שהמשטר יאלץ לקצץ בתקציב, לצמצם בסובסידיות, ולהעלות מיסים דבר שעלול לעורר את זעם הרחוב כלפי המשטר. כבר עתה, יש לכך סימנים, אם כי הם קטנים ברשתות חברתיות הופצה קריאה מצד אימהות למחאה על מחירי החלב והלחם המאמירים, והוצע להטיל חרם צרכים למשך שלושה ימים על מוצרים אלה. זמן קצר לאחר שהופצה הקריאה, יד נעלמה, כנראה המודיעין האירני, מיהר להסירה מהרשת.
יצירת מחאה היא ככלות הכול תכלית העיצומים לחולל תגובת שרשרת שתאלץ את המשטר להגיע למסקנה כי המשך תכנית הגרעין מסכן את קיומו. לחלופין, אם המשטר לא ינקוט אמצעי חירום פיסקליים, צפויה האצת האינפלציה, שכבר היום מגיעה לשיעור של כ-30%, להגדיל את שיעור האבטלה, להקטין את ערכו של המטבע המקומי, ולדלל את יתרות המטבע של המדינה. גם תהליך זה יכול לסכן את יציבות המשטר.
"הפצצה או פצצה"
עם זאת, יש הסבורים - וזה כולל גם את הערכת המודיעין הישראלי כי המנהיג העליון, עלי חמינאי, ויועציו, אינם חוששים מפני פגיעה בכלכלת המדינה. זאת, מתוך תחושה שהדבר רק יגביר את אהדת ההמונים גם המתנגדים לשלטון.
דוגמאות מההיסטוריה, כמו דרום אפריקה תחת אפרטהייד, חמאס תחת המצור הישראלי ולוב בזמן שלטונו של מועמר קדאפי, מוכיחות כי משטרים אינם נכנעים לעיצומים בינלאומיים, ומעדיפים שהעם יסבול מאשר לעשות ויתורים ופשרות, שמתפרשים בעיניהם כחולשה וכפגיעה בכבוד הלאומי. לכן, אם העיצומים לא ישפיעו על הנהגת אירן, יצטמצם מרחב הפעולה של ארצות הברית, של ישראל ושל מדינות המערב. אם יתברר כי לחץ דיפלומטי - העיצומים הכלכליים על מה שנחשב ל"בטן הרכה" של אירן - אינם מועילים, האמצעי היחיד והאחרון שיוותר הוא תקיפה צבאית, שלה יש לא מעט מתנגדים, ובהם ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן.
בישראל, בארצות הברית ובבירות אירופה ברור כי העיצומים של רכישת נפט מאירן הם ה"תקווה" האחרונה. אם הם לא יעבדו, יהיה צורך בהחלטה שעניינה "הפצצה או פצצה". האם לתקוף את אירן, או להניח לה להמשיך בדרך להשגת נשק גרעיני? אין ספק כי הולך ומתקרב רגע האמת. שנת 2013 אכן תהיה, על פי כל ההערכות, שנת ההכרעה.