זו מערכת בחירות צמודה והכל עוד פתוח. זו ההתרשמות של כמעט הכל במערכת הפוליטית האמריקנית, וגם בקרב הציבור. אחוז לכאן, אחוז לשם, הכל עוד יכול להשתנות עד יום שלישי בלילה, כשיחלו לזרום התוצאות. אבל יש מי שמשוכנע שהתוצאה בידיו, ויש לו לא מעט מעריצים: זהו נייט סילבר, הסטטיסטיקאי שבגיל 34 הוא כבר גורו פוליטי, עם מיליוני אמריקנים מודאגים שמתחילים את הבוקר בקריאת הבלוג שלו, כדי לדעת מי ינצח.
סילבר, בעל הבלוג fivethirtyeight - כלומר 538, כמניין הקולות האלקטורלים - לא מתרגש מהסקרים הצמודים. אצלו, ברק אובמה הוא הנשיא הבא, בוודאות של 80.9%, נכון ליום שישי. אפילו ברגעי השפל של אובמה, הנשיא לא ירד אצל סילבר מתחת לרף ה-66% לכהונה נוספת בבית הלבן.
השכנוע של נייט סילבר הוא זה שמרגיע דמוקרטים רבים, וזה שגם מכעיס כל כך הרבה רפובליקנים. זו גם הסיבה שסילבר, בסך הכל בחור שמנתח סקרים, הפך לאחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת במערכת הבחירות הנוכחית.
המרוץ לבית הלבן - סיקור מלא בוואלה! חדשות
עבור סילבר, הכל מתחיל ונגמר במספרים. ילד פלא מתמטי ממישיגן, שכבר בשנותיו בקולג' החל לנבא תוצאות של בייסבול, הוא הפך את התחביב למקצוע, כשפיתח מערכת לניבוי ביצועים של שחקנים וקבוצות בליגה הלאומית. הוא אינו עורך סקרים משלו, אלא משתמש במידע הקיים כדי לחזות מסלולים אפשריים לעתיד. כבר כשהיה בן 22 התחיל לפרסם תחזיות בייסבול, אבל את לחמו הרוויח ממשחקי פוקר ברשת.
בטן שניזונה רק ממספרים
שיטת חיזוי הספורט שלו זכתה חיש קל בהתעניינות עצומה, מכיוון שהייתה הראשונה שבאמת הצליחה לנבא ביצועים. הסרט Moneyball והספר שעליו הוא מבוסס מתארים היטב את המהפכה שחוללו סילבר ואחרים שפעלו בניהול קבוצות הבייסבול, כשהפכו את משחק הכדור למודל מתמטי, והפקיעו את התחום המסורתי מהתבססות הקבועה על תחושות המאמנים וההתרשמויות האישיות של המנהלים.
הדרך מספורט לפוליטיקה הייתה קצרה. בבחירות 2008, נייט סילבר הוכתר כאחד ממאה האישים המשפיעים בפוליטיקה האמריקנית, אחרי שחזה בדייקנות מדהימה את תוצאות המערכה. הוא ניבא בהצלחה את אחד מ-35 ממרוצי הסנאט, ודייק בתוצאות הבחירות לנשיאות ב-49 מתוך חמישים המדינות. המסר שלו, בבלוג שהפעיל, בראיונות שהעניק ובספר שכתב, היה "אל תסמכו על תחושת הבטן שלכם". לטעמו, צריך להפריד בין העובדות לבין כל הרעש מסביב.
לשדרוג מסטטיסטיקאי למעמד של גורו נלוותה גם ביקורת. הודאתו הפומבית של סילבר כי הוא בעל דעות ליברליות, וההתעקשות שלו להעניק לאובמה אחוזי ניצחון גבוהים למרות מה שנראה לכל האחרים כמאבק צמוד, הובילו לגינוי מצד הרפובליקנים. הם טענו שסילבר מטעה את הציבור, ואמרו שתחזיותיו יוצרות מצג שווא שמשרת את הדמוקרטים.
ובכלל, עבור דור שלם של פרשנים פוליטיים, סילבר הפך לסיבה לדאגה. האם יתכן שפרשנויות והערכות, שנבנו במשך שנים של עמל והתבססו על קשרים עם פוליטיקאים, מטות-מפלגות ומומחים, יהפכו לבלתי רלוונטיים, ואת מקומם יתפוס מודל מתמטי?
הפובליציסט השמרני דייויד ברוקס, למשל, הזהיר שכל מי שמנסה לקחת סקרים, המציגים את המצב ברגע נתון ולהפוך אותם לתחזית לעתיד, נכנס לתוך "ארץ השטויות". אך יש גם פרשנים שאפילו נכנסו לעימות של ממש מול סילבר.
שלוש משרות על הכף
ג'ו סקארבורו, פוליטיקאי לשעבר שהפך מגיש ברשת הליברלית MSNBC, נכנס לעימות פומבי עם סילבר. בשידור לאחרונה, טען סקארבורו שסילבר - וכל אחד אחר שחושב שהקרב אינו צמוד - אינו מבין דבר. "מי שטוען כך אינו אלא אידיאולוג, ויש להרחיק אותו מהמקלדת עד אחרי הבחירות", אמר. הוויכוח הזה התגלגל לכדי חילופי האשמות בטוויטר, שבסיומן הציע סקארבורו התערבות על תוצאות הבחירות. סילבר הסכים לשים על השולחן 2000 דולרים אם אובמה יזכה בבחירות. ההתערבות הזו העניקה לסילבר נזיפה מהעורכת הממונה על האתיקה ב"ניו יורק טיימס", אותו עיתון שמארח את הבלוג שלו. בבלוג שלה, כתבה מרגרט סאליבן כי "התערבויות פוליטיות אינן הולמות את ערכי העיתון". לאחר מכן, כתבה, זכתה למבול של מכתבים בשבחו של סילבר ולביקורת אישית נגדה.
כך או כך, המוניטין של סילבר הוא שעומד כעת למבחן. בריאיונות הוא כבר הזהיר שההצלחה שלו בבחירות 2008 לא בהכרח מעידה שהוא יודע הכל ושהוא אדם שלעולם אינו מפספס. הוא גם ניסה לחדד את האבחנה שבין נבואה לתחזית פוליטית, וטרח להזכיר שתמיד יש מקום להפתעות, מה שכבר נשמע כמו הכנה לנפילה אפשרית. כמו מיט רומני וברק אובמה, גם נייט סילבר הצעיר יעקוב מקרוב אחרי התוצאות ביום שלישי בלילה, כדי לגלות מה יהיה גורל משרתו-שלו למחרת בבוקר.
