הפיתוי להסתכל על הסקרים הארציים הוא רב. יש משהו פשוט ומובן בהתבוננות בשיעור התמיכה בכל אחד משני המועמדים, ובניסיון להסיק מהשיעור הזה את תוצאות הבחירות, למרות שבשלב הזה גם מי שאינו עוקב מקרוב אחר מערכת הבחירות בארצות הברית מבין שהמפתח הוא במניין האלקטורים ולא בספירה הארצית של הקולות. כדי להבין טוב יותר מה עומד לקרות באמריקה באמצע השבוע הבא, צריך להתבונן בסקרים כפי שמסתכלים עליהם במטות המועמדים. שם, הספירה הארצית היא אינדיקציה מענינת, אבל לא יותר מזה. מה שחשוב הוא כיצד יתנהגו הבוחרים במדינות המפתח, מה הם חושבים, ממה הם חוששים וכמה מהם כלל מתכוונים להצביע.
בחירות בארה"ב 2012 - סיקור מלא בוואלה! חדשות
האמריקנים, שמורגלים בשיטת הבחירות שלהם, מתקשים להבחין בעיוות הטמון במערכת. הרי מתוך חמישים מדינות, הבחירות מתנהלות בפועל בפחות מעשר מהן. מדינות ענק כמו קליפורניה, טקסס או ניו יורק נמצאות לגמרי מחוץ לתמונת הבחירות, מכיוון שהן בטוחות, או מובטחות למעשה. גם לברק אובמה וגם למיט רומני ברור שתושבי קליפורניה, למשל (כמו גם רוב המדינות שלאורך שני החופים) יצביעו לדמוקרטים, ולכן לא צריך להוציא שם כסף וזמן על תעמולה ושכנוע. טקסס, כמו רוב מדינות הדרום, מובטחת לרפובליקנים.
כבר לא נותר מקום לפרסומות
ההבדל בין מדינה מתנדנדת למדינה בטוחה הוא עצום. בסיור באוהיו החודש מצאתי אזרחים שהתפללו ליום שאחרי הבחירות, כי כבר לא יכלו לסבול את גודש תשדירי התעמולה ואת הטלפונים היומיים משתי המפלגות. באוהיו כבר לא נותר זמן-אוויר למכירה בטלוויזיה, והמפלגות נותרו עם עודף כספי מכיוון שכבר רכשו את כל המודעות האפשריות.
בווירג'יניה, גם היא מהמדינות המתנדנדות החשובות, לא ניתן לנסוע בכבישים מבלי להיתקל בשלטי חוצות על כל צעד ושעל. בדרומה של פלורידה, כל אזרח שבאמת מתעניין בפוליטיקה יכול לדלג בין כנסי הבחירות שעורכים המועמדים לנשיאות, סגניהם ותומכיהם המרכזיים כמעט בכל יום. הרי הם נמצאים שם כל הזמן.
לקריאה נוספת: כך מנסה מיט רומני לכבוש את פלורידה
במדינות הבטוחות התמונה הפוכה. קשה למצוא תשדירי תעמולה ברשתות הטלוויזיה המרכזיות בניו יורק, וגם נדיר לזכות לראות את המועמדים או מישהו בכיר מטעמם שבא לג'ורג'יה או קופץ לאורגון. חבל להם על הזמן להשקיע במדינות שהתוצאות בהן ברורות, ובעיקר חבל על הכסף.
שדה הקרב של אובמה
אז על מה בכל זאת צריך להסתכל בליל הבחירות, כדי לדעת מי יזכה ב-270 האלקטורים הנכספים? ראשית, חייבים לפקוח עין על שלוש המתנדנדנות המרכזיות: פלורידה, וירג'יניה ואוהיו. לפי רוב התרחישים, המפתח טמון באוהיו, מדינה שלה 18 קולות אלקטורלים. כרגע, הקולות שם נוטים באופן קל עד זעיר לכיוונו של אובמה. האמונה בפוליטיקה האמריקנית אומרת כי רפובליקני אינו יכול לזכות בנשיאות בלי לנצח באוהיו, אבל יש להזהר בקלישאות מהסוג הזה. המערכת הפוליטית האמריקנית, העתירה באינספור סטטיסטיקות ונתונים, שופעת אמיתות המתבססות לכאורה על נתונים היסטוריים, אבל למעשה, אין כל מניעה לכך שרומני יזכה בבחירות גם ללא אוהיו - זה רק יהיה הרבה יותר קשה עבורו.
אוהיו היא מקרה מעניין במיוחד. מצד אחד, המשבר הכלכלי פגע בה קשה כמו בכל מדינות האזור, אך מנגד היא גם נהנתה מהתאוששות הודות לסיוע שקיבלה תעשיית הרכב, שמהווה מקור תעסוקה חשוב לתושבי המדינה. עבור אובמה, אוהיו היא שדה הקרב המרכזי. אם ינצח בה, הוא יוכל להסתפק בשתי מדינות קטנות נוספות, כמו וויסקונסין, איווה או קולורדו, שיאפשרו לו להישאר בבית הלבן.
לקריאה נוספת: למה מיליוני שחורים בארה"ב לא יכולים להצביע?
ויסקונסין היא כבר מקרה שונה. זו מדינת צווארון כחול ובה איגודי עובדים חזקים ונטייה דמוקרטית ברורה, אך הציבור בה ספג מכה קשה במשבר הכלכלי. תושביה נושאים עיניים גאות אל בן המדינה, פול ראיין, שרץ כעת כסגנו המיועד של מיט רומני. גם את איווה אובמה לא ישיג ללא מאבק. בבחירות הקודמות, בחרו תושבי המדינה בברק אובמה, אבל מאז התהפכה הכלכלה והבוחרים גם הם חזרו להתלבט. הרבה מאד זמן וכסף מושקע על ידי הדמוקרטים באיווה הקטנה בניסיון להגדיל את הפער לטובת אובמה. כרגע, היתרון שלו שם נמצא עדיין בתוך טווח טעות הדגימה.
אצל רומני, המסע חייב להתחיל בפלורידה
בקולורדו, לאובמה יהיה קצת קל יותר, בעיקר בזכות האוכלוסיה ההיספנית הגדולה שנוטה בבחירות אלה לכיוונם של הדמוקרטים, בין היתר בגלל עמדותיו הנוקשות של מיט רומני בנוגע לרפורמת ההגירה. לאובמה יש עוד כמה מדינות מתנדנדות שנוטות לכיוונו, בהן פנסילבניה, שלפי רוב ההערכות כבר נמצאת בכיסו בבטחה, ונוואדה ומישיגן.
רומני בונה על ניצחון בשתי מדינות גדולות. ראשית, פלורידה, מדינת המפתח האולטימטיבית, זו ששלחה את ג'ורג' וו. בוש לבית הלבן בשנת 2000, ומאז נתונה לתשומת לב אינסופית. פלורידה, על 29 האלקטורים שלה, נוטה קלות לכיוון הרפובליקני כרגע, אבל הדמוקרטים מאמינים שהקרב שם עדין לא הסתיים. זו מדינה מגוונת, בעלת אוכלוסיה יהודית מבוגרת בדרום והרבה מעמד בינוני ולבן במרכז. ועדיין, משבר הדיור הנחית מכה אנושה על פלורידה, ועשוי לגרום לרבים לבקש להחליף את מקבלי ההחלטות בוושינגטון. האוכלוסיה ההיספנית שם גדולה יחסית, אבל מדובר בעיקר במהגרים מקובה, שנחשבים קרובים יותר לרפובליקנים.
היעד השני של רומני היא מדינת וירג'יניה, אף היא מורכבת מטלאים-טלאים של אוכלוסיות שונות. צפון המדינה הוא בפועל פרבר של וושינגטון הבירה, ולפיכך מחזיק אוכלוסיה דמוקרטית שתומכת באובמה, אבל שאר המדינה נוטה לדפוסי הצבעה דרומיים, ויש בו העדפה רפובליקנית. רומני מאמין גם שהבטחתו להגדיל את תקציב הביטחון תשחק היטב במדינה, שמארחת בסיסים צבאיים גדולים.
ולמרות הכל, המרוץ צמוד יותר מאי פעם
המועמד הרפובליקני כבר הבטיח לעצמו את קרולינה הצפונית, שבחרה באובמה ב-2008 אבל שבה לשורשיה הרפובליקנים. הוא גם מקווה להישג בניו-המפשייר הקטנה, בין היתר בזכות שכנותה למסצ'וסטס, שם כיהן כמושל.
כל החישובים האלה מובילים למסקנה שהדרך ל-270 אלקטורים פשוטה יותר עבור אובמה, ועדיין קשה יותר עבור רומני. עשרה ימים לבחירות, לנשיא המכהן יש יותר אפשרויות להגיע ליעד, ואילו רומני עדיין צריך להקפיד שהכל ילך לטובתו בלי אף פספוס. חשוב לזכור, כמובן, שכמעט כל הנתונים על מדינות המפתח עדיין נמצאים במרווח הטעות של הסקרים, כלומר, הם בפועל נעדרים כל חשיבות ממשית.