פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדינה עם מפתח: מי יקבע את זהות הנשיא בארה"ב?

      בארה"ב, המועמד שזוכה ברוב הקולות אינו בהכרח מתמנה לנשיא. מהם אלקטורים, מהי החשיבות הרבה שיש לאוהיו, ומדוע פלורידה נחשבת למדינה שתכריע את גורל הבחירות?

      מדינה עם מפתח: מי יקבע את זהות הנשיא בארה"ב?
      צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל

      בעוד קצת יותר מחודש, ב-6 בנובמבר 2012, ייערכו הבחירות לנשיאות ארצות הברית, והמועמדים - ברק אובמה ומיט רומני, פועלים במרץ כדי להבטיח לעצמם קולות, במרוץ שנחשב לצמוד במיוחד. במדינות כמו טקסס וניו יורק, בקושי ניתן להרגיש בבחירות הקרבות, ובאחרות לא ניתן שלא להיתקל בפניהם של שני המועמדים. רומני טוען ש"צריך תכנית הבראה אמיתית", והנשיא אובמה מבקש להזכיר פעם אחר פעם את הערת יריבו לפיה 47% מהציבור הם "קורבנות". השניים מככבים לא רק בשלטי חוצות ובתחנות הטלוויזיה, אלא גם ובאירועים ההמוניים שמארגנות המפלגות כמעט על בסיס יום-יומי.

      בחירות בארצות הברית 2012 - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות

      קלפי בווטרלו, אוהיו. 29 בספטמבר 2012 (אתר יצרן , Scott Olson)
      ההצבעה המוקדמת כבר החלה. קלפי בווטרלו, אוהיו, בסוף השבוע (צילום: gettyimages)

      שיטת הבחירות בארצות הברית אינה ישירה, ולכל מדינה יש מספר מסוים של אלקטורים - מעין נבחרי ציבור - שמייצגים אותה, בהתבסס על מספר אזרחיה. מספר האלקטורים משתנה מפעם לפעם, אך בתוספת שני אלקטורים נוספים לכל מדינה, זאת כדי שלא להפלות מדינות נידחות וקטנות. לאחר שנספרו הקולות הכשרים בכל מדינה, האלקטורים מתכנסים, וקובעים למי להעניק את קולותיהם. פרט למדינות מיין ונברסקה, בהן שיטת חלוקה ייחודית, מדובר בשיטת "המנצח לוקח הכל".

      לקליפורניה יש את מספר האלקטורים הגבוה ביותר – 55, אך היא נוטה באופן מובהק לאובמה. לכן, אובמה העדיף כמעט שלא לסייר בה, והשקיע את מרצו בכמה מדינות אחרות, שיש בהן פחות אלקטורים, אך שיריבו, מיט רומני, עשוי לגרוף אותם. כדי לנצח בבחירות, על המועמד לזכות בקולותיהם של 270 אלקטורים לפחות. לפי הסקרים האחרונים, לאובמה מובטחים לפחות 237 אלקטורים (לפי אחדים מהם אף יותר), ולרומני מובטחים 191 בלבד.

      חבר האלקטורים של מדינת וירג'יניה מתכנס בבירה ריצ'מונד אחרי הבחירות לנשיאות. דצמבר 2008 (AP)
      חבר האלקטורים של ווירג'יניה מתכנס אחרי הבחירות לנשיאות ב-2008 (צילום: AP)

      המדינות שאינן נוטות באופן מובהק לכיוונו של אובמה או רומני או לכיוון מועמד אחר (בבחירות מתמודדים עוד כמה מועמדים שוליים) מכונות "המדינות המתנדנדות", והן צפויות להכריע את גורל הבחירות.

      חלק מהמדינות המתנדנדות זכו למעמד מיתולוגי במערכת הבחירות. תוצאות הבחירות באוהיו, למשל, ניבאו נכונה את תוצאות ההצבעה כולה מאז 1960. עם זאת, המוניטין של מדינה כמדינה מתנדנדת יכול להשתנות, והיא יכולה לאבד את יוקרתה, ולשוב לרשימת המדינות ה"לא-חשובות". פנסילבניה, למשל, כבר נוטה באופן מובהק לכיוון אובמה, ואם אכן תצביע עבורו ביום הבחירות, יישלל ממנה המעמד המיוחד שהיה לה במערכות הבחירות האחרונות, וב-2016 שני המועמדים עשוים לדלג עליה במסעותיהם.

      מיט רומני וסגנו פול ראיין אחרי עצרת בחירות באוהיו. 25 בספטמבר 2012 (AP)
      מיט רומני וסגנו פול ראיין, אחרי עצרת באוהיו, בשבוע שעבר (צילום: AP)

      פרט לאוהיו ולפלורידה, מדינות נוספות שסומנו כמדינות מפתח במערכת הבחירות הנוכחית הן וירג'יניה, ויסקונסין, נוואדה, ניו המפשייר, קרולינה הצפונית, איווה וקולורדו. חשיבותן של מדינות אלה עבור המועמדים נקבעת במידה רבה לפי מספר האלקטורים שלהן, ולכן פלורידה ו-29 האלקטורים שלה נחשבת למדינה גורלית ביותר.

      בשנת 2000, תוצאות הבחירות בפלורידה הכריעו את הכף לטובת הנשיא ג'ורג' בוש הבן, גם אם באופן שנוי במחלוקת. בוש זכה ברוב של 271 אלקטורים ברחבי ארה"ב, ויריבו, מועמד המפלגה הדמוקרטית, אל גור, גרף 266 אלקטורים בלבד. בוש קיבל רק 47.87% מקולות הבוחרים, ואילו גור קיבל 48.38% מהם. כלומר, בשיטת הבחירות האמריקאית יכול להיווצר מצב בו המועמד שקיבל את רוב קולות הבוחרים אינו זוכה בנשיאות. מקרה בוש לא היה הפעם הראשונה שבה מועמד שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר מפסיד את הנשיאות. בשנת 1876, המועמד הרפובליקני רוטרפורד הייז ניצח בבחירות והושבע כנשיאה ה-19 של ארצות הברית, למרות העובדה שהמועמד הדמוקרטי זכה ברוב הקולות. שיטת הבחירה נחשבת בעיני רבים כשיטה בעייתית, אולם מקורה במסורת ארוכת שנים וקשה עד בלתי אפשרי לערוך בה שינויים.

      נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מגיע לעצרת בחירות באוהיו. 26 בספטמבר 2012 (רויטרס)
      הנשיא ברק אובמה בעצרת בחירות באוהיו, בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      בתחילת דרכה של ארצות הברית, טענו האבות המייסדים כי הדמוקרטיה האמריקאית אינה בשלה דיה כדי לאפשר בחירה ישירה. ב-1787 כונסה "ועידת החוקה", ובה הוחלט על שיטת הבחירות שתונהג בארצות הברית, שהיא השיטה הנהוגה עד היום. בכל עשר שנים נערך מפקד אוכלוסין, ולפיו נקבע מספר החברים של כל מדינה בבית הנבחרים. למספר זה מוסיפים 2 - כמספר הסנאטורים של כל מדינה - ומקבלים את מספר האלקטורים של המדינה. בסך הכל, מתחלקים בין המדינות 538 אלקטורים, באופן שנועד לוודא שגם המדינות בעלות האוכלוסיה הקטנה לא יוזנחו לעומת המדינות האחרות, ונקבע שלכל מדינה יהיו שלושה אלקטורים לפחות. זהו גם מספרם הקבוע של האלקטורים ממחוז קולומביה, המייצג את וושינגטון הבירה.

      לקריאה נוספת
      סדרת העימותים: הסיכוי האחרון של רומני לשוב למרוץ
      סקרים עדכניים: אובמה פותח פער – איפה שחשוב
      רומני: "הנשיא אובמה הפחית ממעמדה של ישראל"
      הכוכב של קמפיין הבחירות בארה"ב: נתניהו