כחודש אחרי שנערך הסיבוב המכריע בבחירות לנשיאות צרפת, יתקיים מחר (ראשון) הסיבוב הראשון בבחירות לאסיפה הלאומית - הבית התחתון של הפרלמנט בפריז. 6,611 חברים מ-44 מפלגות מתמודדים על קולותיהם של 44 מיליון בעלי זכות בחירה, בקרב על 577 המושבים באסיפה.
רק 2,641 מהמועמדים הם נשים, ומפלגות רבות העדיפו לשלם קנס בגין אפליה מאשר להציב ברשימתן מספר שווה של מועמדות ומועמדים. הסיבוב השני ייערך בעוד שבוע. חלק מהצרפתים המתגוררים בחו"ל, שהורשו לראשונה להצביע בבחירות לפרלמנט, כבר הצביעו.
נשיא המדינה, פרנסואה הולנד, מגיע לבחירות כשהוא נהנה מפופולריות גבוהה. ניתן לזקוף זאת גם ואולי, בעיקר לזכות העובדה שהוא הסתפק עד כה בהצהרות ובמלים שלא הכעיסו איש. הולנד, המכונה "הנורמלי", מתועד לרוב כשהוא מצטנע בנסיעה במכונית, במקום לעופף במסוק כפי שעשה קודמו בתפקיד. בת זוגו, ואלרי טרירוויילר, המשיכה לעבוד כעיתונאית, וסירבה להפוך לעקרת בית בארמון האליזה.
אך כעת, על הולנד לעבור ממלים למעשים. הוא מקווה שסיעתו, המפלגה הסוציאליסטית, תזכה ברוב המושבים באסיפה הלאומית - 289 לפחות - ונשען על סקרים החוזים לה רוב של בין 290 ל-320 מושבים, למרות ירידה קטנה באחוז התמיכה בה בסוף השבוע. "הסיוט הגדול ביותר של הולנד", לדברי אחד מיועציו, הוא שבתום שני סיבובי הבחירות, יהיה עליו לבקש את עזרת השמאל הקיצוני. הקומוניסטים יתמכו בתכנית הכלכלית והאנטי-גרמנית של הנשיא, שבבסיסה האימרה "צנע אינו גזירת גורל", אך יסרבו להעלאה קטנה מדי בשכר המינימום ולקיצוץ בתקציב, הדרושים להקטנת הגירעון. במצב כזה, אומרים במפלגה הסוציאליסטית, עדיף כבר לחבור אל הימין.
החשש הגדול של הולנד הוא שאם ניצחון מפלגתו לא יהיה סוחף, יהיה עליו להקים ממשלה חדשה, שבה יהיו חברים שלל פלגים מהשמאל, בהם הירוקים, ולכל אחד דרישות משלו. מטרתו היא אחת - להימנע מלהיקלע למצב נדיר אך אפשרי, המכונה קוהביטסיון. במצב זה, שהתרחש עד כה שלוש פעמים, הנשיא נאלץ למנות ראש ממשלה מבין חברי המפלגה היריבה. אולם, אם יזכה הולנד ברוב מוחלט בפרלמנט, תוענק לנשיא הטרי יד חופשית להוציא לפועל את המדיניות שקידם במצע הבחירות שלו. ראשית, ינסה לאשר את הצו שנתן להורדת גיל הפרישה ל-60 מ-62. מבחנו הגדול לאחר מכן יהיה להיאבק באבטלה הגואה, שהאמירה החודש לעשרה אחוזים, באמצעות תכניתו להוסיף עשרות אלפי תקנים למגזר הציבורי.
מפלגת הימין-מרכז UMP, שבראשה עמד עד לאחרונה ניקולא סרקוזי, צפויה לקבל בין 200 ל-250 מושבים בלבד באסיפה הלאומית. אחרי שהפסיד להולנד בבחירות לנשיאות, סרקוזי התפטר ומיהר לחופשה במרוקו, והותיר את המפלגה משוסעת ומבולבלת. מי שנכפה עליהם להוביל את הסיעה המפולגת לבחירות הם מזכ"ל המפלגה, ז'אן פרנסואה קופ, ופרנסואה פיון, שהיה ראש הממשלה של סרקוזי. ואמנם, השניים לוקחים בחשבון שהמפלגה תובס שנית: בסוף השנה שעברה, המפלגה הסוציאליסטית השיגה את רוב המושבים בסנאט, הבית העליון של הפרלמנט בפריז, אחרי שנים ששלט בו רוב ימני.
כולם אוהבים מזימות
בעוד שהנשיא הולנד שיגר קריאה נלהבת לתומכיו לבוא לקלפיות כדי "להשלים את השינוי", הרי שראש הממשלה, ז'אן מארק אירו, איים כי שרים שיאבדו את מושבם בפרלמנט, עלולים למצוא את עצמם גם מחוץ לקבינט. השר הבכיר ביותר שנאבק על עתידו בשתי החזיתות הוא שר האוצר, פייר מוסקוביסי; בבחירות הקודמות לפרלמנט ניצח את מועמד הימין בהפרש זעיר, וכעת הוא מנסה להיבחר שוב, במחוז דו? שבחבל פראנש-קונטה.
במפלגה אומרים כי הימין הקיצוני, ובמיוחד מפלגת "החזית הלאומית" של מארין לה פן, קשרו קשר עם מפלגתו של סרקוזי, כדי לחסל את הקריירה של השר הטרי והפוליטיקאי הוותיק. ואולם, טענה זו אינה בהכרח מצוצה מהאצבע, וההסבר לה טמון בשיטת הבחירות הסבוכה בצרפת, לפיה כל מועמד שזוכה ביותר מ-12.5% מהקולות עולה לסיבוב השני, בו מתמודדים לעתים זה מול זה ארבעה מועמדים. הזוכה הוא מי שמקבל את מרב הקולות הכשרים - ולרוב, הוא אינו מי שזכה ברוב המוחלט שלהם. לכן, מפלגות יריבות נוטות לחבור זו לזו ולחתום על הסכמי קיזוז, כדי להדיח מהסיבוב השני מועמדים מסוימים. באותה שיטה, אגב, נוקטת גם המפלגה הסוציאליסטית, כשהחליטה לבסוף לשתף פעולה עם מפלגת השמאל הקיצוני, אחרי חודשים של משא ומתן עצל והכפשות הדדיות.
הבחירות לפרלמנט נערכות זמן קצר אחרי שהתקיימו שני סיבובים בבחירות לנשיאות, ולכן קשה להגיד אם 44 מיליון המצביעים יגררו לקלפי באותה ההתלהבות. בשתי מערכות הבחירות הקודמות לפרלמנט, עמד שיעור ההצבעה על כ-60% בלבד בשני הסיבובים.
ובצפון, מלחמה לשעה קלה
למרות שמרבית הסוקרים חוששים להתחייב לתוצאות בטרם יתפרסמו מדגמי הסיבוב הראשון, הרי שההערכה הרווחת כי "החזית הלאומית", מפלגת הימין הקיצוני, תשוב לפרלמנט עם כמה מושבים, אולי שניים, לראשונה מאז אמצע שנות השמונים. התקשורת הצרפתית מתרכזת בשבועות האחרונים באזור פה דה קאלה שבצפון המדינה, שם מנהיגת הימין הקיצוני, לה פן, מתמודדת על המושב המייצג את המחוז ה-11. על אותו מושב מתמודד מולה ז'אן-לוק מלנשון, מנהיג השמאל הקיצוני, שהתמודד מול לה פן גם בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות.
בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, השניים אמנם השיגו יחד רוב של כמעט 30% מהקולות, אך הפעם הם מתחרים על מושב מטעם הנין-בומון, ריכוז זניח ומוזנח של כורי פחם ומובטלים. השניים - המגיעים מהקצוות השונים ביותר של המפה הפוליטית - מבקשים לזכות באהדתם של אותם מצביעים, ואינם חוסכים בהשמצות הדדיות. כל אחד מהם מלווה בעשרות עיתונאים, שמתעדים את התחרות משל היה זה מאבק על עתיד הפרלמנט כולו. לפי כמה סקרים, לה פן, שזה מחוז הבית שלה, עשויה לנצח את מלנשון בסיבוב הראשון, אך בהיעדר הפתעות, ובשל שיטת הבחירות הסבוכה, שניהם עלולים בכלל להפסיד בסיבוב השני למועמד הסוציאליסטי. "כך או כך", הבטיחה השבוע לה פן, "דבר לא ישוב לקדמותו".