תם עידן סרקוזי: המקרה העגום של הנשיא הנוצץ

(צילום: רויטרס; עריכה: טל רזניק)

ניקולא סרקוזי העביר חמש שנים בארמון האליזה, ארבע מהן בתקופת המשבר הכלכלי העמוק שפקד את אירופה. תחילתן במשבר הסאבפריים בארצות הברית, וסופן במרד המתעורר בתכנית הצנע באירופה. סרקוזי הודח אמש מתפקידו בתום כהונה אחת בלבד, אך לא בהכרח בשל מי שהוא או בשל המצע שהציע יריבו: הוא אינו אלא קורבן נוסף בשורה של מנהיגים במדינות שממשלותיהן קרסו בשל המשבר: איטליה, יוון, אירלנד, פורטוגל, הולנד וספרד.

המקרה העגום של סרקוזי מזכיר במידה מסוימת את נפילתו של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני. המנהיג הססגוני-מדי, הפה-גדול שהסתבך בסקנדלים והעדיף את חברת העשירים, נאלץ להתפטר בבושת פנים לפני כמה חודשים. המפגינים ברומא קיבלו בברכה את הדחתו, שלוותה בהחלטת הפרלמנט לאשר את הרפורמה שכפה על רומא האיחוד האירופי, שנועדה להשיב את האמון של גוש האירו בכלכלה השוקעת של איטליה.

אלא שיש הבדל ניכר בין איטליה לצרפת. תחת ברלוסקוני מונה כלכלן מבריק, מריו מונטי, שהיה נציב ההגבלים העסקיים של האיחוד האירופי, "יורוקרט" שהפך את השוק המשותף של אירופה לגוף יעיל. בצרפת, הציבור העלה לשלטון את מי שהיה זמין: האנטיתזה לסרקוזי, הסוציאליסט פרנסואה הולנד, הפקיד המסתורי שבמשך 30 שנה לא הצליח להתמנות לתפקיד שר, ושכעת, תכניתו הכלכלית-חברתית השאפתנית-מדי מעוררת חרדה, וכבר גרמה לקנצלרית מרקל לשגר אליו "חצי אזהרה".

סרקוזי מונה לנשיא ב-2007. את חגיגת הניצחון ערך במסעדה יוקרתית בפריז בחברת ידידים קרובים ואנשי עסקים. לאחר מכן הפליג ביאכטה למלטה. שנה לאחר מכן הכריז על גירושין מאשתו ססיליה אטיאס, ועל נישואיו לקרלה ברוני. סרקוזי, עם משקפי הטייסים והאופי האמריקני, הדהים את הצרפתים. הוא היה הנשיא הראשון באליזה שהתגרש והתחתן באותה הכהונה; ריצות הבוקר היומיות שלו הפכו למפגן של כושר למפגן של אופנת ספורט; והתפרצות אלימה לעבר עובר אורח תמים עוררה עליו עם זעם הציבור. הקלטות שפורסמו, בהן לעג למנהיגים זרים, בהם ראש הממשלה נתניהו, לא תרמו לתדמיתו. כשסיפר בגאווה על ביקור שערך בפוקושימה החרבה, נתפס בשקר; כשסיפר על חוויות מנפילת ברלין, התגלה כי בדה הכל מלבו. בכל פעם התנצל בגמגום, אך אמינותו של סרקוזי התפוררה עד שלא נותר בה ולו כלום. מי שהוכתר כנשיא הפופולרי ביותר בצרפת מאז שארל דה גול, עוזב כעת את התפקיד מותש, מובס וממורמר.

סרקוזי, בעברו עורך דין מצליח, ראש המועצה בפרבר הפריזאי האמיד ניי-סיר-סן ושר במשרדי האוצר והפנים, הכריז על מועמדותו לבחירה חוזרת רק באמצע חודש פברואר השנה. הקמפיין שלו הוזנק מאוחר, והמצע היה מבולבל. הוא לא הציע דבר מלבד ההבטחה להחזיק את ראשה של צרפת מעל המים הסוערים עד שתשכך הסופה; הוא ניצל את הטבח בבית הספר היהודי בטולוז, ואת רצח שלושת החיילים הצרפתים בדרום צרפת, כדי לצאת נגד המוסלמים, ופעמים רבות נסחף בחיזוריו אחר הימין הקיצוני, אך הקיצונים בגדו בו ברגע האמת.

למרות ביקורת קשה שהוטחה בו על מדיניותו הכלכלית, סרקוזי הצליח, במובנים רבים, למנוע מצרפת להדרדר למשבר כלכלי עמוק, וסייע לשמור על מעמדה - לצד גרמניה - כעמוד התווך של גוש האירו, מעמד שכעת נמצא בסיכון. אך סרקוזי גם נאבק בחורמה באיגודי העובדים כדי להאריך את שבוע העבודה וכדי להעלות את גיל הפרישה. האבטלה בימיו הגיעה לשיא של כמעט עשרה אחוזים, ושיעור החוב של צרפת זינק ל-84%. דירוג האשראי המושלם של המדינה נחתך בדרגה אחת.

סרקוזי, שהודיע כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים, אמר כי בכוונתו "להישאר בחיים הציבוריים ולהיות צרפתי ככל הצרפתים". לא ברור מה יעשה כעת, וייתכן כי ינסה לשוב לעסקים, כפי שאמר בעבר שיעשה אם יאלץ לפרוש.

סרקוזי צפוי להיחקר חקירה פלילית זמן קצר אחרי שתוסר חסינותו הנשיאותית. הוא יאלץ להעיד בשבועה בפני שופט בנוגע להאשמות על מימון לא-חוקי שקיבל למסע הבחירות הקודם שלו. בין היתר, הוא חשוד כי קיבל מעטפות מלאות בכסף מזומן מהמיליארדרית ליליאן בטנקור, בעלת השליטה בענקית הקוסמטיקה לוריאל. כמו כן, סרקוזי חשוד כי תיווך לפני 12 שנים בהעברת שוחד למסע הבחירות הכושל של פטרונו, אדוארד בלאדור, שהיה ראש הממשלה בצרפת וניסה לרוץ לנשיאות. הוא הואשם גם בעסקה לא חוקית למכירת כלי נשק וצוללות לפקיסטן.