בצרפת, הנקמה בסרקוזי מחברת בין השמאל והאיסלאם

    הם הודרו לפרברים וסבלו מחוקים גזעניים בניצוחו של הנשיא. כעת הם נקראים לזנוח את מנהגם להחרים את ההצבעה, ולבוא לקלפי ולהדיח אותו, בעזרת הקומוניסט ששואף גם לסיבוב הבא

    אוריה כנף
    AP undefined

    אם כ-23% מ-65 מיליון צרפתים עדיין לא הצליחו להכריע למי להצביע בסיבוב הראשון לנשיאות המתקיים היום (ראשון), נראה שבקרב שישה מיליון מוסלמים שחיים בצרפת שוררת תמימות דעים באשר לזהותו של המועמד המועדף לתפקיד.

    בקהילות המוסלמיות בפרברים מביעים זה זמן רב, ובפרט בשנתיים האחרונות, תסכול וייאוש מהתנהלותו של הנשיא ניקולא סרקוזי. ראשי הקהילות טוענים כי הנשיא רודף את המוסלמים בדרכים גלויות ונסתרות, מאשים אותם בחוסר-נאמנות לרפובליקה ומעודד שנאה כלפיהם.

    עוד בוואלה! NEWS

    צפו: ירדן ויזל ומיטל ברונר בשופינג כחול-לבן בתל אביב

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה
    הנאמנות לרפובליקה עוברת בשיכוני העוני. טולוז (צילום: רויטרס)

    זולת נושאי המחלוקת העיקריים שבין סרקוזי למוסלמים, בהם הדרישה לאסור על שחיטה כשרה ("חלאל") והמגבלות על לבושן של נשים מוסלמיות, הנשיא מנסה להצטייר מחדש כ"שוטר של צרפת", והדגיש במהלך הקמפיין את הנושא הביטחוני. בשבועות שחלפו מאז מעשי הרצח בטולוז, בפרבר העני שבו התגורר המחבל מוחמד מראח, סרקוזי קיבל מתנה של ממש – חלק חדש במצע להיתלות בו: הדרישה להגביל מאוד את כניסת המהגרים לצרפת. לגל המעצרים שהתלוו למצור על ביתו של מראח הוזמנו צלמים. מה פטריוטי יותר משוטרים במדים הדוקים פושטים על ביתו של "חשוד בפעילות איסלמית"?

    "הבן שלי מגדל זקן ולבוש בגלבייה. הוא מחבל?"

    מוחמד אבסול גר ברוביי, עיר בת מאה אלף תושבים הסמוכה לגבול הבלגי. באמצע הלילה, לפני כמה שבועות, פרצו שוטרים לביתו ועצרו את בנו הצעיר. הם הסכימו רק לומר כי הבן, סעיד, חשוד בעבירות של איסלם קיצוני. האב, בן 64, בא לצרפת מאלג'יריה כנער, ובמשך שנים עבד כרתך, הקפיד לשלם מסים, ומגדיר את עצמו כאזרח נאמן. "מדוע המדינה לא רואה בנו צרפתים מלאים?", שאל. "סרקוזי והמדינה ריסקו את הכבוד שלי. הוא יצר למוסלמים סטיגמה רק כדי למשוך קולות. נכון, הבן שלי מגדל זקן, לבוש בגלבייה והולך למסגד. זה מה שמוכיח שהוא מחבל?".

    בצרפת, מדינה המתגאה בערכי החילוניות שלה, סוגיית הדת תפסה מקום מרכזי יותר ויותר במערכת הבחירות. בחודשי בסתיו של השנה שעברה, סרקוזי אסר על תפילות המוניות בפומבי, ומאז, רבים ממנהיגי המוסלמים הצהירו כי הוא רואה בהם אויב.

    חוקי הבורקה והחיג'אב עברו בשלום, אך חוקי ההגירה לא יעברו בשתיקה (צילום: רויטרס)

    אם האיסור על לבישת כיסוי-בגד מלא היה אפליה שיוחדה נגד נשים, הרי שהאיסור שהטיל הנשיא על רחצה נפרדת בבריכות היווה נושא נוסף לחיכוך. בקהילות מסוימות, החוק המתיר לבנות רק מסגדים שאין בהם צריח התקבלה בתסכול, אך גם בהבנה, לפיה אין טעם להילחם ולמרוד. קריאתו של סרקוזי לבטל את השחיטה הכשרה הייתה איום שהמוסלמים היו יכולים, לכל הפחות, להתמודד עמו לצד יהודי צרפת; אך קריאתו להגביל את ההגירה לצרפת הייתה הקש ששבר את גב הגמל.

    לבחור בין נקניק טרי לשכר דירה

    "סרקוזי מדבר על המהגרים כעל אויבים, כעל מי שיחדרו לפריז בהמוניהם, ויתרבו בה כמו ארנבים במחילה. זה קשקוש", אמר מפגין שהזדהה כעוואד, בשיחה עם RTL. "סרקוזי לא מבין שהבעיה המרכזית שלנו היא חוסר היכולת להשיג משרות. הגזענות שהוא מעודד כלפינו היא זו שמדרדרת אותנו לעוני ומשם לפשע. אנחנו נאלצים להידחק לדירות צפופות, וכשאין לך כסף לקנות נקניק טרי לשלושה ילדים, היכן תשכן שלושה-עשר ילדים?".

    מוחמד מושמה, נשיא ארגון ACLeFeu, הפועל לשיפור תנאיהם של המהגרים בפרברים, אמר כי "המוסלמים המתגוררים מחוץ לערים "זקוקים בעיקר לחינוך טוב יותר ולמשרות, לא למאבק על הדת". לדבריו, "הרפובליקה מתנהגת בצורה שאינה הוגנת - היא הותירה מאחור כמה מילדיה". לפי נתוניו, שיעור האבטלה בקרב הצעירים בפרברים מגיע עד ל-45 אחוזים בשכונות העניות ביותר. בסוף השנה שעברה, השיק הארגון קמפיין, במסגרתו נקראו המועמדים לנשיאות להתייחס ברצינות למצב הכלכלי בפרברים.

    רוצים משרות, לא מאבקי דת (מתוך הסרטון "כושים בפריז")

    מנגד, "איגוד המשפחות המוסלמיות בשפך הרון", האזור שבו נמצאת מרסיי, ושבסך הכל מתגוררים בו כמעט שני מיליון בני אדם, שיגר איגרת לחבריו וביקש מהם "להעניש את מלבי האש, שבאופן מחושב ובתעלולים פוליטיים השליכו לאספסוף את המוסלמים - את העניים, את הצעירים, את המובטלים, את חסרי ההשכלה ואת המהגרים".

    הערבי עם הסכין

    ואכן, נדמה שהמוטיב הבולט בקרב המנהיגים הנחושים יותר בקרב המוסלמים הוא "להעניש" את סרקוזי בבחירות, גם אם אין כרגע מועמד שבידיו מצע מושלם. מנהיגים מוסלמים רבים אומרים שהמועמד המוביל בסקרים, הסוציאליסט פרנסואה הולנד, חושש להביע עמדה של ממש ולהסתבך כמי שנתפס כגזעני. ומנגד, לפי קריקטורה בענייני תרבות האיסלם, ציירה את הולנד - שאינו בעל ניסיון וכמי שמעולם לא כיהן בתפקיד חשוב - כמי ששותק בנושאי דת, "כדי לא לפלוט דבר מה שיוכיח שהוא אינו מבין בקשר שבין ענייני ביטחון לענייני המוסלמים, שתמיד נושאים סכין". קמפיין שיצר, תחת הכותרת "הכושים של הולנד", בו הוא מסייר בפרברים לצד מהגרים מחייכים, רק תרם למבוכה.

    ערב הבחירות, המועמדת היחידה שמביעה תמיכה של ממש בזכויות המוסלמים היא אווה ג'ולי, נציגת הירוקים, אך סיכוייה להעפיל לסיבוב השני קלושים ביותר. המועמד הפופולרי ביותר בקרב המוסלמים, אם כך, הוא ברירת המחדל - מועמד השמאל הקיצוני, ז'אן לוק מלנשון.

    דיבור סוחף, קהל אוהד, יקיר הצעירים. מלנשון (צילום: רויטרס)

    מלנשון לא ניסה מלכתחילה לזכות בקולות המוסלמים, אך הבין, במהרה, כי מדובר בקהל שיכול לסייע לו. מועמד השמאל הקיצוני, המתמודד על המקום השלישי מול מארין לה פן, הימנית הקיצונית, מחזר לאחרונה גם אחרי המוסלמים באופן אישי. אחרי הטבח בטולוז, הוא היה היחיד מבין המועמדים שלא הטיל אצבע מאשימה המוסלמים, בעוד שהימין טען כי האשמה נתונה "במהגרים מאלג'יר שבאו לצרפת בסירות עמוסות", והסוציאליסטים הסתפקו בשתיקה מביכה. מלנשון, לעומת זאת, דרש ממתחריו: "התמקדו באבל ובחקירה, והפסיקו להטריד את המוסלמים". גם תמיכתו בפלסטינים אינה מזיקה למלנשון למשוך כמה קולות טובים, מן הסתם.

    מוחמד הנישה, מנהיג הקהילה המוסלמית בסן דיני, פרבר של פריז, שבו יש מעל 20 אחוז של מהגרים, אומר כי המוסלמים תומכים במלנשון למרות האופי החילוני-קומוניסטי שלו. בריאיון לאל-ג'זירה, אמר הנישה כי למרות שמרבית המוסלמים בפרברים אינם נוטים להצביע בבחירות, בשל סיבות הנעות בין אדישות לייאוש, "הפעם, יש הרבה מתח והרבה מחלוקות. הרבה אנשים יצביעו ביום ראשון, ולו רק כדי להעניש את הפוליטיקאים".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully