בחירות לנשיאות בצרפת

    משלהב המונים, יורשת וממליך מלכים: צרפת בוחרת

    בעוד שבועיים יתמודדו כנראה פרנסואה הולנד וניקולא סרקוזי בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות. אבל ערב הסיבוב הראשון, מופנים הזרקורים לעבר שלושת הנאבקים על המקום השלישי

    ארנון בן-דרור, פריז

    מי שפתח את ערוצי הטלוויזיה הצרפתיים בשבוע החולף או עבר מול שלטי החוצות הפרושים ברחבי המדינה, יכול היה להיתקל בכמה פרצופים אלמוניים כמעט, שמתחתיהם מתנוססת הכותרת "מועמד/ת לנשיאות". אחרי חודשים רבים של קמפיין אינטנסיבי מצד המתמודדים, רק בשבוע שעבר, שבועיים בדיוק לפני הסיבוב הראשון, נפתח למעשה הקמפיין הרשמי לנשיאות, הכפוף לכללים חמורים: לכל מועמד, גדול כקטן כמזערי, מוקצב כעת זמן מסך זהה בטלוויזיה, זמן שידור זהה ברדיו ושטח פרסום זהה בלוחות שהקימו העיריות לטובת הבחירות.

    צרפת בוחרת: סיקור מיוחד בוואלה! חדשות

    עוד בוואלה! NEWS

    הישראלים שאוכלים מדי יום במסעדת השף שנמצאת אצלם בבית

    בשיתוף בית בלב
    לכתבה המלאה
    דע את מועמדייך. פריז, השבוע (צילום: רויטרס)

    אם עד עכשיו התרכזו תוכניות האירוח הפוליטיות במועמדים המרכזיים שהופיעו באולפניהן, הרי שכעת הן נדרשות לשלב באותו אופן את כל המועמדים כולם, כולל האיזוטריים ביותר. כך לדוגמה עולה לשידור בפריים-טיים המועמד הטרוצקיסטי לבוש חולצת איכר לבנה מופשלת המגלה את שיער חזו, מיד לאחר הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי החנוט בחליפה. הוא זוכה להתייחסות חמורת סבר מצד המראיינים, משל היה מועמד אמיתי להנהיג את הרפובליקה החמישית החל ממאי הקרוב. לא משנה שבסקרים הוא מגרד את סף חצי האחוז.

    בוחרים נשיא - וגם עקרונות

    בהיות מערכת הבחירות בצרפת קרב ישיר באופן מסורתי בין המרכז-ימין למרכז-שמאל הסוציאליסטי – וכך יהיה ככל הנראה גם הפעם, עם עלייתם הצפויה של סרקוזי ופרנסואה הולנד הסוציאליסט לסיבוב השני שייערך בעוד שבועיים – ניתן לתהות מדוע בכלל טורחים אותם מתמודדים, שרבים מהם מקבלים פחות מאחוז מהקולות, להשקיע ממרצם וממשאביהם כדי להשתתף בכרוניקה של כישלון ידוע מראש. ובכן, השבועיים האלה, הקודמים לבחירות, ממחישים טוב מכל את התפישה של בחירות כחגיגה לדמוקרטיה.

    מערכת הבחירות בצרפת איננה רק תחרות בה נקבע מי ינהיג את המדינה בחמש השנים הבאות, אלא לא פחות מכך - כר פורה להצגת רעיונות, אידאלים, עקרונות וערכים שמייצרים שיח ציבורי פוליטי ער. מבין עשרת המועמדים שרצים לנשיאות רק לשניים יש סיכוי לזכות. זה לא מפריע לשאר להילחם עד לרגע האחרון על המצע והעקרונות שלהם.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    שוליים ככל שאותם מתמודדים נראים, הם בכל זאת הצליחו להשיג 500 חתימות לפחות של ראשי הערים מרחבי צרפת שהצהירו על תמיכה במועמדותם. לפי החוק הצרפתי, זהו מספר המינימום שמאפשר לאדם להשתתף בבחירות לנשיאות. מועמדים אחרים שכשלו באיסוף החתימות - המועד להגשתם היה כחודש לפני הבחירות - יצאו מן המרוץ בשלב מוקדם יותר.

    השמאל חוזר לבריקאדות

    מי שבהחלט לא הייתה לו בעיה לגייס מספיק תומכים, הוא ההפתעה המרעישה והסיפור הגדול של הבחירות הנוכחיות. תשננו את השם - ז'אן לוק מלנשון, נציג "החזית השמאלית" בבחירות לנשיאות, בן 60, מורה לשעבר וכיום משלהב המונים במשרה מלאה. מלנשון, שנתמך בין השאר עלי ידי לא אחרת מהמפלגה הקומניסטית הרדיקלית, השיג בינואר לפי הסקרים כשישה אחוזים בלבד מהקולות. בינתיים הוא כבר העפיל בסקרים ל-13%-17% כשהוא רוכב על סחף ציבורי גובר שלא נראה בשמאל הצרפתי זה שנים. "אווירת הבריקדות" שלו, כפי שהפרשנים אוהבים לכנות את הצביון המהפכני של האיש, הצליחה להרים את גוויית השמאל הרדיקלי מהקבר, לנער אותה ולהעיר אותה לחיים באופן מעורר השתאות כמעט, למימדים שלא זכורים מאז מרד הסטודנטים של דני האדום.

    המומנטום שייצר מלנשון בנאומיו חוצבי הלהבות ובסגנונו המשולהב, המשלב אגרסיות וזעם לצד סרקזם חד כתער, הצליח להוציא המונים רבים מבתיהם לעצרות הבחירות הסוחפות שלו, שנערכות באוויר הפתוח כיאה לאווירת המהפכה. לעצרת שהתקיימה לפני כמה שבועות בכיכר הבסטילייה בפריז הגיעו למעלה ממאה אלף איש, מספר שהיה מעורר גאווה אפילו אצל הולנד וסרקוזי. בעצרת ענק שקיים במארסיי לפני מספר ימים ניצל מלנשון את ההזדמנות כדי ללעוג ל"חקיינים" סרקוזי והולנד, שאימצו את צורת הכינוס באוויר הפתוח שהוא הציג בבחירות האלה.

    אגרסיות וזעם לצד סרקזם חד כתער - שהצליחו להביא מאה אלף איש לראות אותו נואם. מלנשון בעצרת בחירות (צילום: רויטרס)

    מלנשון, שפרש לפני מספר שנים מהמפלגה הסוציאליסטית כדי להקים מפלגת שמאל חדשה, מכנה את עצמו המועמד של "הזעם", ונראה כי אותו זעם הצליח לאחד תחתיו את כל מצביעי השמאל המובהקים, שבאופן מסורתי מתפזרים בין המפלגות הקטנטנות: השמאל הרדיקלי, הקומניסטים, הטרוצקיסטים והירוקים, יחד עם סוציאליסטים שמאסו בהתמרכזותה של מלפגתם. נסיקתו מצליחה להדיר שינה מעיניו של הולנד, אותו כינה מלנשון באחד מנאומיו האחרונים "קפטן של סירת פדלים", שלא יכול לתמרן את הספינה בשעת סערה.

    מחפשים את האדם השלישי

    צרפת מחפשת תמיד את "האדם השלישי" בבחירות לנשיאות, ויכול מאוד להיות שהפעם יהיה זה דווקא העוף המוזר מלנשון, המהווה דוגמה מצוינת למה שכריזמה של איש אחד מסוגלת לעשות לתנועה רעיונית שנראתה אבודה. לפי הסקרים, מלנשון מתחרה ראש בראש עם מארין לה פן, מועמדת הימין הקיצוני, על המקום השלישי היוקרתי, כאשר אצל שניהם קהל היעד הקלאסי הוא מעמד הפועלים הפשוט. על הקולות האלה הם ימשיכו להילחם ביומיים שנותרו עד ההצבעה.

    הכוח שהשיג מלנשון ישפיע רבות על המשך הדרך של המועמד הסוציאליסטי והפייבוריט המובהק בבחירות הקרובות, הולנד. בחודש יוני הקרוב יתקיימו הבחירות לפרלמנט, וגם שם צפוי מלנשון לזכות להצלחה דומה, נישא על כנפי המומנטום שצבר. הוא כבר הבהיר שלא ייכנס לממשלת שמאל אם לא יבוצעו שינויים מהותיים בתוכנית של הולנד, ופרלמנט עם השפעה רבה של השמאל רדיקלי יכול להיות כאב ראש אמיתי עבור המועמד הסוציאליסטי.

    מצעו של מלנשון כולל העלאה של שכר המינימום בכ-20 אחוזים והחרמה של כל הכנסה שנתית מעל 360 אלף יורו - תוכניות שמדיפות ריח דמגוגי ונתפשות אצל רבים כבלתי אפשריות. במחנה של הולנד חוששים שעצם הפחד מההשפעה של מלנשון על הממשלה הבאה עלול להבריח מצביעים מהולנד אל חיק סרקוזי בסיבוב השני והקובע.

    לה פן תשחזר את ההישג של אביה?

    אולם למרות המספרים הגבוהים של מלנשון, איש אינו מספיד את לה פן. גרעין המצביעים שלה נחשב יציב, נחוש וממוקד, ורבים מאמינים שהמספרים המיוחסים לה בסקרים (14%-16%) חוטאים למציאות, הרבה בשל שיעור ההצבעה הגבוה של הימין הקיצוני בדרך כלל. כולם גם זוכרים בצרפת את בחירות 2002, בהן הצליחה החזית הלאומית לרשום הפתעה אדירה ולזעזע את המפה הפוליטית הצרפתית, כשהמועמד שלה – ז'אן-מארי לה פן – מעפיל לראשונה בתולדותיה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות, על חשבון הסוציאליסטים. גם אז, בסקרים הוא ניצב הרחק מאחור.

    האם היורשת תצליח לשחזר כעבור עשור את הסנסציה שחולל אביה? קשה להאמין, אבל אין ספק שקמפיין הבחירות של לה פן הרוויח רבות מהעיסוק המחודש בתחום הביטחון האישי וההגירה, שהוצת לאחר הטבח בטולוז והחזיר למרכז את נושאי הלחם והחמאה שלה: ביטחון אישי והגירה. הקרב על המקום השלישי בין הפופוליזם שלה לבין הפופוליזם של מלנשון פתוח לגמרי.

    קריצה לכאן וקריצה לשם

    המועמדים המובילים, הולנד וסרקוזי, מרוכזים כרגע בסיבוב הראשון, שניצחון בו יכול לסייע להם מבחינה מורלית, אבל שניהם משאירים עין פקוחה לעבר הסיבוב השני. לפני כמה חודשים נראה היה שהולנד בדרך הבטוחה לזכות בסיבוב הראשון, אך מאז מצבו של סרקוזי בסקרים השתפר והוא הפך למוביל. בינתיים הוא שוב נחלש, וכרגע המספרים שלהם כמעט זהים, בין 27%-29% לפי הסקרים האחרונים, כשהמטוטלת משתנה מיום ליום.

    הירידה בתמיכה בהולנד בסיבוב הראשון נובעת בעיקר מנסיקתו של מלנשון, שרבים מהקולות שגייס מגיעים מהמפלגה הסוציאליסטית. יחד עם זאת, בסיבוב השני סרקוזי לא מצליח לסגור את הפער על הולנד, שנאמד כרגע בכעשרה אחוזים. מצביעי מלנשון, רובם ככולם, עוברים בסיבוב המכריע בכל מקרה להולנד.

    עם שפם של היטלר: מודעת בחירות של לה פן שהושחתה השבוע בפריז (צילום: ארנון בן-דרור)

    הקרב על הסיבוב הראשון, כאשר ברקע ניצב לו הסיבוב השני, דורש משני הרצים הבכירים אקרובטיקה מרשימה והליכה בלתי נגמרת בין הטיפות. קריצה לכאן וקריצה לשם. סרקוזי פונה ימינה יותר ויותר בנאומיו, בטון שלו ובהצעותיו כדי להעביר את מצביעי לה פן לחיקו, בעוד הולנד פוזל שמאלה כל העת כדי להחזיר אליו מצביעים שמלנשון כבש, בהזכירו כי הוא בסופו של דבר רק הוא יכול להחזיר את השלטון לידי השמאל. יחד עם זאת, שניהם יודעים שבקרוב הם יצטרכו להתחיל לפזול לכיוון הנגדי מיד עם סיום הסיבוב הראשון, ולכן הם נזהרים שלא להתמסר לרטוריקה שנעימה לאזניים קיצוניות. הקולות שנמצאים מימינם ומשמאלם ישובו אליהם באופן טבעי בסיבוב המכריע, ואז הם יצטרכו לסחוב קולות ממקום אחר. מאיפה? מהמרכז כמובן. לוליינות על חבל דק.

    שמאל, ימין - וחזרה: עונת החיזור החלה

    באותו מרכז נמצא עוד מישהו שאי אפשר להתעלם מקיומו: פרנסואה ביירו, מועמד מלפגת המרכז לנשיאות, שהיה המלנשון של בחירות 2007. ביירו השיג אז יותר מ-18 אחוזים מהקולות בסיבוב הראשון, ולרגעים אף נראה כמי שעלול לסכן את המפלגה הסוציאליסטית. בבחירות הנוכחיות הוא מהווה בינתיים אכזבה רבתי, כשהמרכז שבראשותו משיג רק כ-10% מהקולות. יכול להיות שהוא אפילו יצנח אל מתחת לקו הדו-ספרתי הסמלי.

    אולם למרות חולשתו, דווקא ביירו וקהל בוחריו הם אלה שעשויים להיות לשון המאזניים בקרב על הנשיאות. המצביעים שלו, שנמצאים באופן מסורתי ימינה מהולנד ושמאלה מסרקוזי, הם כנראה הדינמיים ביותר בהצבעתם בסיבוב השני, והם אלה אותם ינסו שני הרצים המובילים להעלות בחכה. אם הקיצונים מחזיקים במידה מסוימת את שני המועמדים המובילים כבני ערובה בסיבוב הראשון, הרי שבסיבוב הבא הנטייה תתהפך - סרקוזי יידרש לשבור שמאלה, והולנד - ימינה.

    מודעה של פרנסואה ביירו, השבוע בפריז (צילום: ארנון בן-דרור)

    ביירו עצמו טען לפני מספר ימים בראיון ל"לה מונד", שהוא קרוב יותר לעמדות הפוליטיות של סרקוזי, אך קרוב יותר אישית להולנד. על השאלה במי משניהם יתמוך בסיבוב השני, אם בכלל יצהיר על תמיכה כלשהי.

    הוא סירב להשיב, אבל זו בדיוק השאלה המרכזית של הסיבוב הבא. בחמישייה הפותחת הזאת של הבחירות הנשיאותיות, שנעה באופן סימטרי מושלם מהימין הקיצוני לשמאל הקיצוני, ביירו ניצב כיתד במרכז המפה, וכבר הפנים את מעמדו החדש - ממליך המלכים. אלן ז'ופה, שר החוץ בממשלת סרקוזי, העלה את האפשרות שביירו יהיה ראש הממשלה אם סרקוזי ייבחר, והנשיא-מועמד דאג שלא לפסול את הרעיון. במקביל, הזדרז לפני מספר ימים ראש הקמפיין של הולנד לומר כי "ביירו קרוב יותר להולנד מאשר לסרקוזי". עונת החיזור כבר החלה.

    הבחירות לנשיאות בצרפת - כותרות אחרונות:
    בדרך לאליזה: הכושים של פרנסואה, הבנות של מלנשון
    אפילו ז'אק שיראק לא יצביע לסרקוזי
    שבוע לבחירות: בוחרים מנומנמים, קרב מטונף
    זעם בצרפת: קנס למי שיפרסם מדגמי בחירות בטוויטר
    השגיאות של סרקוזי: "גדול ביפן" - ושקרן לא קטן
    "בלינג בלינג" נגד "הנורמלי": הטבח בטולוז יציל לסרקוזי את הנשיאות?

    (פרסום ראשון: 18:30)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully