הרצח בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז והמצור הדרמטי שבא בעקבותיו, טרפו את הקלפים במערכת הבחירות לנשיאות צרפת, שמגיעה כעת לישורת האחרונה שלה - חודש בדיוק לפני הסיבוב הראשון, שנקבע ל-22 באפריל. מאורעות טולוז כבר מוגדרים כקו פרשת המים של הבחירות הללו, והמתמודדים נדרשים להגיב בהתאם ולסטות מנתיב הקמפיין שתכננו מראש.
המרוויחה העיקרית מהאירועים הטרגיים היא כמובן מרין לה-פן ממפלגת החזית הלאומית הימנית-קיצונית, שחלק נכבד מהקמפיין שלה התרכז בהגירה וחדירת האיסלאם לצרפת.
לרגע, כשהחשד נפל על שלושה עריקי צבא ניאו-נאצים, לה-פן רעדה בכסאה (יחד עם הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי) - תסריט שכזה היה מהווה מכת מוות לקמפיין שלה. אולם מרגע שהתברר שהרוצח, מוחמד מראח, הוא פנאט מוסלמי ממוצא אלג'ירי, מועמדת הימין הקיצוני החלה מיד בגזירת הקופונים, וכבר הספיקה לגנות את האידאליזם הנאיבי של השמאל ביחסו למוסלמים. לא נעים להגיד, אבל לה-פן לא יכלה לבקש מפנה מתאים יותר בעלילה.
ובאשר לסרקוזי - עדיין לא ניתן לקבוע אם הפרשה תסייע לו, או תפגע בו. על-פניו, הרוח הלאומית אמורה לנשב בגבו ולדחוף אותו קדימה. המשטרה שתחתיו איתרה את הרוצח והרגה אותו. בזמן האירועים המתגלגלים, הוא קרא לאחדות בעם והוא עשוי להצטייר כגורם ממלכתי ומאחד - דבר שחסר לו במידה לא מבוטלת במהלך כהונתו. זאת ועוד, לפני כשבועיים הצהיר כי יש לצמצמם בחצי את כמות המהגרים הנכנסים לצרפת מדי שנה, כי במדינה יש "יותר מדי זרים". בתור מועמד מרכז-ימין שמנסה כבר שבועות רבים לקרוץ לימין הקיצוני ולגנוב קולות ללה-פן, חזקה עליו שינצל לטובתו את הרגשות הלאומיים שצפים עתה.
מאידך, עשויות לעלות גם תהיות לגבי האופן שבו גופי אכיפת החוק תפקדו בימים האחרונים. שר הפנים הצרפתי, קלוד גיאן, אישר שהמשטרה עקבה אחר מראח, שהיה מעורב בפעילות חבלנית בפקיסטן ובאפגניסטן וברח מהכלא האפגני לפני שחזר לצרפת. לכן נשאלת השאלה - אם הרוצח כבר היה תחת עינה הבוחנת של המשטרה, איך לאחר הרצח הראשון הוא המשיך לנוע בחופשיות ולגבות את חייהם של שישה אזרחים נוספים? ומדוע חיכתה המשטרה זמן רב כל כך בטרם פרצה לדירת הרוצח? מדוע אפשרו לו את השהות הזאת ולא פעלו באופן נחרץ הרבה יותר? מעניין יהיה לראות אם סימני השאלה האלה ישובו ויעלו בדיונים שיתקיימו בימים הקרובים.
מכל מקום, הביטחון האישי סוגיה שעד כה כלל לא הייתה באג'נדה של המועמדים - נהפך כעת לנושא הלוהט של מערכת הבחירות. לאחר השעיה זמנית ויזומה של הקמפיינים הפוליטיים, כעת צרפת תחזור ותהיה לקלחת מבעבעת ובלתי נגמרת של כנסים, נאומים, ראיונות, מתקפות, הצעות והצהרות. אולם עכשיו יצטרכו המועמדים השונים לגבש ולהציג עמדה ברורה בעוד כמה נושאים שנדמה היה שכבר אופסנו בנפטלין - כמו פנאטיות דתית ואנטישמיות.
עם זאת, קשה להאמין שלאירועים בטולוז תהיה השפעה ארוכת טווח על הפוליטיקה הצרפתית, כפי שהייתה למשל לפיגועים במדריד על הבחירות שנערכו בספרד ב-2004, בהן הודח נשיא מכהן. הפיגועים בספרד היו אירוע הטרור הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה. הם גבו את חייהם של 191 קורבנות ואירעו שלושה ימים בלבד לפני הבחירות. מעשי הרצח בטולוז לא מגיעו לממדים הללו, וגם התרחשו יותר מחודש לפני הסיבוב הראשון. סביר להניח שלמועמדים יהיה מספיק זמן כדי לשוב ולמקד את הדיון בנושאי הכלכלה והאבטלה.
הולנד ינסה לעצור את זליגת הקולות
בחודשים האחרונים התבלטה מערכת הבחירות בחריפותה ובהתמקדותה באישיות המועמדים, ואפילו, במידה חסרת תקדים בצרפת - בחייהם האישיים ובמערכות היחסים שלהם. הדברים נוגעים בעיקר לשני הסוסים המובילים שמהם ייצא המנצח בבחירות: הנשיא המכהן, ניקולא סרקוזי ממפלגת המרכז-ימין, ויריבו, פרנסואה הולנד הסוציאליסטי.
בימים שלפני הרצח בטולוז, המאבק בין השניים עלה מדרגה. סרקוזי התעודד מסקרים מחמיאים, המציבים אותו סוף-סוף צמוד להולנד בסיבוב הראשון אחרי חודשים רבים של פיגור. הוא החליט לתקוף באופן ישיר ואגרסיבי את אישיותו של המועמד הסוציאליסטי. "אדם שלא הנהיג דבר בחייו; הופתעתי שהמפלגה הסוציאליסטית בחרה בו"; "אדם שקשה לו לומר לא, שלא אוהב לבחור"; "בעל נטייה לומר לכולם 'כן'; "משקר לצרפתים" - במילים האלה השתמש סרקוזי רק בימים האחרונים, כדי לתקוע סיכה בבלון שנושא את הולנד מעלה בסקרים.
הולנד, מצדו, העדיף לשמור על איפוק ולהציג את סרקוזי כאדם נואש שיורה לכל הכיוונים. "הוא נראה כמו מישהו שנלחם את הקרב האחרון שלו", אמר על יריבו מימין. בכל זאת, הוא מוביל בסקרי הסיבוב השני והמכריע, ולא היה רוצה להיגרר לקרב המלוכלך הזה. "אני לא מהאנטי-סרקוזי, זה המועמד היוצא שהפך להיות אנטי-הולנד", הבהיר המועמד הסוציאליסטי במשדר שהתקיים לפני כמה ימים. מתחילת הקמפיין כינה עצמו הולנד "המועמד הנורמלי", המועמד שמסוגל לאחד את העם ברגע של משבר. זאת כמובן בניגוד מוחלט ליריבו - השולף המהיר ביותר במערב אירופה.
יחד עם זאת, גם הולנד יודע שניצחון של סרקוזי בסיבוב הראשון עשוי להפיח רוח חדשה למפרשי הקמפיין של הנשיא-מועמד, ולכן היה מעוניין, כמובן, לעצור את זליגת הקולות - וכמה שיותר מהר. אולי לשם כך יצטרך גם הוא בקרוב ללכלך את הידיים ולעבור למתקפה אישית.
בניגוד להולנד, סרקוזי כבר רגיל לביקורת חריפה המוטחת כלפי אישיותו. מאז תחילת הקדנציה שלו הוא מתמודד עם תדמית של "נשיא העשירים", אותה בישל לעצמו במו ידיו. ביום היבחרו לנשיאות ב-2007 העדיף סרקוזי לחגוג את הניצחון במסעדת "פוקט'ס" המפורסמת ביוקרתיותה, שבשאנז-אליזה, בנוכחות בכירים מעולם העסקים והתקשורת. כמה ימים לאחר מכן הוא כבר יצא לשיט תענוגות ביאכטה של חברו העשיר, וינסנט בולורה.
שני הצעדים הללו עלו לו ביוקר בדעת הקהל הצרפתית. הקדנציה נפתחה ברגל שמאל, ונתנה את האות לחמש שנים של יחסים מעורערים בין האזרחים למנהיגם. עד עצם היום הזה מנסה סרקוזי להחזיר את הגלגל לאחור ולנער מעצמו את התווית של "נשיא בלינג-בלינג", כפי שמכנים אותו הצרפתים, אך ללא הועיל. הוא נתפס כאדם שאוהב כסף ואת החיים הטובים, אחד שהולך עם שעון יקר ונשוי לדוגמנית תדמית בעייתית מאוד בצרפת הקתולית.
סרקוזי המשיך לטעות במגרש ההתנהלות האישית. פחות משנה בתוך הקנדציה שלו, הוא תקף עובר אורח שקרא קריאות בגנותו, בסיור שעשה בסלון החקלאות בפריז. "עוף מפה, מטומטם", הפטיר לעברו בתרגום חופשי הנשיא לעיני המצלמות. הסרטון התפשט באינטרנט כאש בשדה קוצים וכבר זכה בלמעלה מ-13 מיליון צפיות ביוטיוב.
בצרפת נוהגים לומר שסרקוזי חילל את מוסד הנשיאות. צלם בהיכל או פיל בחנות חרסינה, מה שתרצו - "שבירת הדיסטנס" של סרקוזי הייתה כישלון, וגם הוא מבין את זה היום. "לקח לי זמן רב למצוא את האיזון הנכון בין הקרבה לעם הצרפתי לבין הממלכתיות", הודה הנשיא בראיון טלוויזיוני של שלוש שעות (הלוואי עלינו בישראל) - הראשון מאז הצהיר על מועמדותו - שהתקיים לפני כשבועיים. באותו משדר נדרש סרקוזי שוב לאותם מעשים, ארבע וחמש שנים אחרי-כן. הציבור עדיין לא שכח.
סרקוזי נשאל כיצד יחגוג את הניצחון שלו הפעם, אם יזכה בבחירות. "עכשיו יש לי משפחה, משפחה יציבה, ואני יודע איפה אחגוג הפעם עם מי שאני אוהב, עם אשתי וילדי ואולי אם כמה חברים", השיב כשהוא מתאר את הבחירה בזמנו במסעדת היוקרה ככורך שנכפה עליו בשל פרידתו מאשתו לשעבר ססיליה. עוד באותו משדר הודה סרקוזי כי לא צפה את ממדי התגובה לשיט התענוגות אליו יצא. לאחר-כך מכן אף הצטער באופן רפה על קריאת הגנאי שהשמיע בסלון החקלאות.
אולם לא רק אופיים של המתמודדים ניצב במרכז מערכת הבחירות. הפעם וזהו התקדים גם מערכות היחסים שלהם נתונות לדיון ציבורי: סרקוזי עם הפרידה מססיליה, ואחר-כך הנישואים ההיפר-מתוקשרים עם קרלה ברוני ולידת בתם, והולנד עם הסאגה המשפחתית שלו, שמערבת גם את הפוליטיקאית הבכירה סגולן רויאל, שהתמודדה מול סרקוזי מטעם המפלגה הסוציאליסטית בבחירות 2007.
הולנד היה נשוי לרויאל שנים רבות, ונולדו להם שלושה ילדים, אולם אחרי שהפסידה בבחירות 2007 הודיעה רויאל לכלי התקשורת כי היא זורקת אותו מהבית לאחר שגילתה שבגד בה עם עיתונאית. בבחירות לראשות המפלגה הסוציאליסטית שהתקיימו לפני כחצי שנה הם כבר התמודדו ראש בראש. הרקע הזה הפך את המרוץ לראשות המפלגה למסקרן במיוחד. לבסוף, לאחר שלא עברה את הסיבוב הראשון, הודיעה רויאל כי היא תומכת בבן-זוגה לשעבר, ואמנם, 92% מתומכיה הצביעו עבורו.
"הצרפתים לא אהבו את ההחצנה של חדר המיטות"
לדוד כלפא, מרצה לתקשורת ויועץ פוליטי החי בפריז, יש דעה נחרצת בשאלה עד כמה משמעותיים חייהם האישיים של המתמודדים ותדמיתם בבחירות האלה. הוא חושב שזה אולי הגורם המשמעותי ביותר. "קח לדוגמה את סרקוזי", הוא אומר, "הבעיה של סרקוזי היא לא הכהונה האחרונה שלו, כי גם בשמאל יודעים שהמצב הכלכלי קשה וחלק מהרפורמות שהוא עשה היו חיוניות". "הבעיה המרכזית של סרקוזי היא שהוא פשוט לא אהוב. יש שנאה אישית כלפיו, ואין שום דיון רציני על התוכנית הכלכלית והפעולות שלו בכלל כנשיא, הכל מאוד אישי ושטחי".
"העם זוכר לו שהלך לחגוג את הניצחון ב'פוקט'ס' כשנבחר", ממשיך כלפא. "רואים בו אדם שאוהב את היוקרתיות, חבר של האמריקאים, אחד שמסתובב עם שעון רולקס ועושה ג'וגינג עם חולצה של NYPD. הנשיאות שלו היוותה ממש סוג של מהפכה תרבותית, אידיאולוגית. הוא שלח מסר: אני עושה רפורמה תרבותית. השעון, הספורט, הכסף, היאכטה, הגיל הצעיר החלום האמריקאי הפך לחלום הצרפתי. ובצרפת אסור לך להראות שאתה אוהב כסף".
"השאלה היא האם יסלחו לו על האישיות, כי בזמן משבר הוא יצליח להזיז דברים", מציין כלפא. "משהו כמו שברק ניסה לעשות: בחרו ביכולת, לא בדמות. לא נחמד, מנהיג". אולי בתקופה של משבר כלכלי חמור, שיעור אבטלה מאמיר, חוב לאומי תופח ומשק הנושק למיתון, יכול להיבחר נשיא "לא פופולרי", אם נמשיך להשתמש באנלוגיות ממקומתינו.
כלפא מסביר שמה שסייע לסרקוזי בהתמודדות שלו לנשיאות ב-2007, פגע בו לאחר מכן כשעמד בראש המדינה: "לפני שהוא נבחר, כל ההיבט האישי של סרקוזי עזר לו מאוד. אשתו עזבה אותו לקראת סוף ההתמודדות מול סגולן רויאל, וכולם דיברו על הדיכאון שלו ועל העצב שלו. הוא יצר אמפתיה כלפיו, וזה היה חדש שנשיא חושף את חייו האישיים. אף אחד בצרפת לא השתמש בחייו האישיים באופן פוליטי כמו סרקוזי. הוא תיאר את עצמו כ'אדם חדש'. 'אני השתנתי', הוא אמר. והוא לא דיבר רק על קושי פוליטי יותר, אלא על קושי אישי, פרסונלי".
"אבל הוא לא הבין את ההבדל בין מתמודד לנשיאות לבין נשיא", ממשיך כלפא. "צרפת היא אמנם מדינה מהפכנית, אך היא גם מדינה בעלת אופי מונרכיסטי מסוים. האזרחים לא מעוניינים לשמוע יותר מדי על החיים האישיים של הנשיא. צריך קצת מסתורין, איזשהו ריחוק מה"שליט", במיוחד בזמן משבר. למשל, הוא דיבר על כך שהוא לא ישן הרבה בלילה, ברמיזה די גסה, והצרפתים לא אהבו את כל ההחצנה הזאת של חדר המיטות. כל הדברים האלה פגעו בו מאוד".
כלפא, המקורב לחוגים היח"צניים של הנשיא, מספר כי "יועציו של סרקוזי ייעצו לו להיות יותר כמו מלך, וזה גם מה שהוא עושה במהלך השנה האחרונה פחות או יותר, וזה באמת עזר לו. ממלכתיות, מונרכיסטיות, לאחד את העם", מציין כלפא. "בהתחלה סרקוזי עשה שואו-אוף, ובסוף הוא מנסה לעשות את ההפך הגמור. בגלל זה, לדוגמה, הוא לא הכריז על מועמדות עד לרגעים האחרונים האפשריים מבחינה חוקית כדי לומר: 'אני לא חושב על עצמי, על המועמדות שלי, אני חושב על העם, מנסה למצוא פתרונות, דוחה את הקמפיין כמה שיותר'".
"גם אשתו והילד עוזרים לו לבנות את הדמות", מספק כלפא זווית נוספת. "אמפתי יותר, אבהי יותר, אבא של האומה, מגייס, מאחד. התמונה של אבא עם ילדה, כמו שהוא הוציא, מעדנת את הדמות שלו, מראה צד אמפתי יותר, בתנאי שעושים את זה בצורה חכמה".
בפינה הנגדית ניצב הולנד, שמנסה להראות שהוא כל מה שסרקוזי לא. בשנת 2007 הצהיר המועמד הסוציאליסט שהוא "לא אוהב את העשירים", אמירה שהכתה גלים. כיום, כשהוא ניצב על סף ניצחון בבחירות, הוא כבר מנסה לרכך את הרושם שהיא יצרה. "הוא מודה היום שהוא היה ברוטלי מדי כשאמר את זה, אבל ברור שהוא לא במחנה העשירים", אומר כלפא.
אולם הניסיון של הולנד להצטייר כמועמד החביב, השקול והמחושב, מייצר עבורו גם צרות. "כשאתה מנסה לבנות דמות סימפטית, מאחדת, נחמדה, 'נורמלית', אז גם יכולת התמרון שלך קטנה יותר, קשה לך לעשות דברים משמעותיים", מסביר כלפא. "הולנד מנסה להתגבר על הדמות הרכה והחייכנית, ולהיראות כאדם מקצועי ורציני בזמן משבר".
ואיך הציבור הצרפתי מגיב למעלליו הרומנטיים של הולנד? "טוב, כולם זוכרים את זה שסגולן רויאל זרקה אותו מהבית", מבהיר כלפא, "אבל זה לא פגע בו כמעט. סקס הוא לא טאבו בצרפת, כסף כן. בדיוק ההפך מהאמריקאים". כך גם אפשר, אולי, להבין את פרשת שטראוס-קאהן, בה נחשפו באופן בולט הפערים התרבותיים בין ארה"ב לצרפת - בדרך המחמירה (לדעת הצרפתים) בה האמריקאים התייחסו לפרשה, ובדרך המקלה (לדעת האמריקאים) בה הצרפתים נהגו בראש קרן המטבע העולמית שסרח.
כלפא מאמין כי בשורה התחתונה, למרות הבגידה, מערכת היחסים של הולנד עם רויאל אפילו סייעה לו: "רויאל תמכה בו בסיבוב השני של הפריימריז, וזה עזר לו להיתפס כגורם מאחד. הוא גם קיבל את תמיכת כל המועמדים האחרים אחרי הניצחון, כשבד"כ בשמאל יש מלחמה בין כולם. ביכולת שלו לגייס את רויאל לטובתו - אותה רויאל שהתקיפה אותו חזיתית זמן קצר לפני כן - ואת שאר המתמודדים, הוא הצטייר כאיש קונצנזואלי, שלא יוצר פילוגים". בדיוק ההפך מיריבו.
אז האם סרקוזי הוא שוויצר אימפולסיבי, נהנתן ואגריסיבי? או שמא מנהיג נועז, החלטי, כריזמטי, חזק ובטוח בעצמו? והולנד האם הוא הססן, חנפן, רך וחסר-מעוף? או אולי אדם קר-רוח, נוח לבריות שקול ומחושב? והאם הנשיא הוכיח את עצמו בטיפול במשבר בטולוז, או שמא הגיע הזמן להנהגה חדשה? ב-6 במאי ייערך הסיבוב השני והבוחרים הצרפתים יצטרכו להחליט את התדמית של מי הם קונים, ובמי הם נותנים את אמונם לחמש השנים הבאות.