אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
גלגול העיניים המופגן של ינון מגל כשהוא מדבר על אמא של חטוף הוא יותר מהצהרת כוונות, מדובר בהצהרת מלחמה. המסגור של מונולוג הכאב שלה כ"איך שהיא דיברה הבוקר לאלקין", מעבר להיותו מופת של אנטי-עיתונאות, מתפקד כמשרוקית כלבים לבייס
יותר מ-60 שנים אחרי שבוצע לראשונה, "רקוויאם המלחמה" של בנג'מין בריטן עלה על במת האופרה הישראלית בגרסה בימתית מקורית ומבריקה. השיא הגיע בדואט האחרון, שנחתם בחיבוק ענק בין הבריטון הישראלי לטנור האמריקני, שפשוט נשבר בבכי
ארז שילבה בהופעה את להיטיה מהאלבומים האחרונים לצד עיבודים אנלוגיים מפתיעים בליווי כלי מיתר ונשיפה. הזמרת, הנמצאת בחודש השמיני להריונה, הייתה על סף דמעות כשפנתה מהבמה האינטימית של הבארבי אל צופים ברחבי העולם - כולל איראן
מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה חשפה אדם שאיבד כל יכולת להגיב באופן אותנטי, אפילו כשהוא מנסה להיראות כועס. במקום לענות על שאלות בנוגע למשפטו ולחטופים, הוא בחר בהתקפות אישיות על עיתונאים. חבל שעמיתיהם בחרו לא לעזוב את המקום ברגע שהמקצוע שלהם עמד תחת מתקפה
מכבי הזכירה שצבע הפרקט בהיכל לא משנה ועשתה צעד לעבר ביתיות בפלייאוף, אך מפקירה את אוהדיה. גם עופר ינאי השיג תוצאה מעולה לקראת המעבר ליד אליהו. תובנות מהמשחק הגדול הראשון של העונה
100 שנה להסתלקותו של אחד מהסופרים הגדולים של המאה ה-20, חוגגים בספרייה הלאומית את חייו של האיש שספק אם היה אוהב את החגיגה הזאת. התערוכה "קפקא: גלגולו של סופר" מציינת את חייו של היהודי המיוסר בלי פומפוזיות או גימיקים. ביקור חובה לכל חובב ספרות או היסטוריה
חבר הכנסת הנחמד ביותר בישראל התראיין בערוץ 12 והסגיר את הצד הפחות נעים שלו. טרופר השווה בין מחבל יהודי שתמונתו תלויה בסלון לבין פוליטיקאי ערבי שעמו ישב באותה ממשלה. כך מתגלה שגם מאחורי החיוך הנצחי מסתתר פוליטיקאי שמוכן לשחק במגרש הגזעני אם זה מתאים לסקרים
הבדיחה על אושר כהן ועדן פינס נלקחה אמנם מהאייטיז, אבל שאר החלקים ב"ארץ נהדרת" אתמול היו מצחיקים, ובעיקר אלו שבוצעו על ידי יניב ביטון הגאון. החלקים הלא מצחיקים - אלו שנתנו אגרוף בבטן - הפכו את הצפייה בתוכנית הדגל של קשת לצפיית חובה
האלבום "מופע הינדיקים", מוצא את חנן בן ארי כשהוא מנצח על הקהל שלו בטבעיות מהפנטת. לא מדובר בהמנונים הכי גדולים שלו, אלא בשירים הכי אישיים - שמבוצעים בהופע על ידי שבט שלם. רק לפני שנה וחצי השירים האלה נשמעו אחרת לגמרי, והיום חלקם מקבלים משמעות מצמררת כל כך
תיאוריית "ישראל השנייה", התזה המפלגת של ד"ר אבישי בן חיים שליוותה את השיח הציבורי בשנים האחרונות, התרסקה מול מבחן המציאות של רוני קובן, השתיקות הארוכות של בן חיים מול שאלות על אחריותו להסתה ופילוג - היו רועמות יותר מכל תשובה
האוטוביוגרפיה החדשה של יאיר לפיד מנסה לצייר דמות כמעט אוטופית. אם כישוריו הפוליטיים היו טובים כמו יכולת הכתיבה שלו, יכול להיות שהוא עדיין היה יושב בלשכת ראש הממשלה. ומצד שני, במשפט אחד הוא מצליח לעורר בכל זאת איזה זיק של אופטימיות לעתיד - שלו, ובעיקר שלנו
יצירת המופת של סטיבן ספילברג זכתה להקרנה חגיגית, כשעל הפסקול המקורי זוכה האוסקר של ג'ון וויליאמס הופקדה התזמורת הפילהרמונית הישראלית. דורות של ישראלים שטפו את ההיכל, כשבסוף נראה שכל הצופים, מכל הגילים, לא יכלו לעצור את הדמעות אל מול היופי הטהור של המוזיקה
הניסיון השקוף של זמרי וחבריו לערוץ 14 לגרום לקהל הצופים של "הפטריוטים" לאבד אמון בכוחות הביטחון רק בגלל שאלה עסוקים בחטיבת עצים כבדים, וחלק מהשבבים עשויים לפגוע ברה"מ, היא סכנה לדמוקרטיה שלנו. זו בדיוק הסיבה שהם עושים זאת
ינון מגל של גידי גוב ב"זהו זה" אינו ליצן, אלא רשע. זו לא הקצנה, זו אבחנה. בתכנית המקבילה, החיקוי של זרחוביץ' לינון היה מדויק, גם האיפור ועד רמת הפרופס. ועדיין, בסוף, בדיוק כמו החיקוי החביב של בן גביר חברי "הפטריוטים" גרסת "ארץ נהדרת" הם קריקטורות של ימנים
הלב יצא אמש אל אראל סג"ל, שבמשך שעות ארוכות ידע ששישה חיילים נפלו בגדוד של הבן שלו. תחושת ההקלה, מעורבבת עם אשמה נוראית, התפרצה לו באולפן ערוץ 14 בזמן שהפרשנים סביבו חזרו לדבר על טקטיקה ואסטרטגיה
תחקיר "המקור" חושף את תהליך קבלת ההחלטות באחד המשרדים הכי חשובים בממשלה, בתקופה הכי קריטית לביטחון ישראל, בצורה הכי שקופה וברורה. מסתבר שלא חזון, לא אסטרטגיה ולא ניהול. בן גביר נחשף כפוליטיקאי עלוב וקטן
שר התרבות והספורט מיקי זוהר הטיל חתיכת פצצה בריאיון לאופירה ולוינסון כשצוטט באמרו "אני ממליץ לא לטוס לחו"ל בתקופה הזאת מחשש שיפגעו בנו". יותר משמפריעה הכותרת המנופחת והממש-לא-מדויקת, מפתיעה השתיקה של לוינסון לדברים שכן נאמרו על ידי השר
בזמן ש"ארץ נהדרת" מעוררת ויכוחים על איזון פוליטי, "זהו זה!" ממשיכה לבעוט. החבורה המיתולוגית והקשישה מוכיחה שאפשר לעשות הומור נוקב גם בלי תקציבי ענק ואיפור מושקע, והקטעים המוזיקליים נעשים מרגשים במיוחד כשהם מהדהדים את המציאות הישראלית של 2024
לנסות להצחיק מדינה שלמה שמתאבלת כבר יותר משנה זה לא פחות ממעשה גבורה בימים האלה, ול"ארץ נהדרת" מגיע שאפו על כך: עם קטע הפתיחה המבריק, עם החיקוי של ישראל כ"ץ ששודרג פלאים והפך לאחד המצחיקים בתוכנית - ובעיקר עם קטע הסיום שנתן בוקס בבטן של כולנו
אסף אמדורסקי והאורחים הרבים נתנו הרבה כבוד לאביו המנוח של אסף, במופע מלוטש, עם ביצועים מבריקים של שירים מוכרים שחלקם לא נפלו מהמקור, ואפילו להפך. אלא שמהערב הזה נזכור דווקא את מה שקרה לפני המופע
זה לא רק האלבום הכי טוב של הקיור מזה 35 שנה, אלא אחד מתקליטי העשור. יצירת מופת שמתחילה מהבדידות שנשארת בסוף של כל שיר - ומכאן הופכת לאפלה יותר. החשש שהקאמבק של רוברט סמית' אחרי 16 שנות שתיקה יפגע במורשת של הקיור נעלם עוד לפני שנגמר השיר הראשון. 5 כוכבים
הביקורת של ישי שריד על תופעת ההתפכחות ועל הקרקס של "הפטריוטים" של ינון מגל חדה ואפקטיבית, אך גם מהווה חלק קטן מהסיפור כולו. ההתפכחות של שי תמוז, גיבור הספר, היא תועלתנית ולא אידיאולוגית, ואף קורא לא באמת יכול להזדהות איתו או לחמול עליו. טוב, חוץ משי גולדן
בעשור האחרון לבד יצאו מספר דו ספרתי של סרטים על "הבוס", על רובם חתום הבמאי טום זימני. "יומן דרכים", הסרט החדש שעלה השבוע בדיסני+, אמור היה להיות שיר אהבה לסיבוב ההופעות הכי חושפני של ברוס, אבל מפספס את כל מה שברוס מנסה להגיד בין השורות
מאחורי העימות בשידור, הטונים הגבוהים, הליטוף שבסוף, הפוזיציה והסטנדרטים הנמוכים - מסתתר איום מבהיל: כל הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו עומדים בסימן שאלה
למען הסר ספק, אין זכות קיום לערוץ חדשות שלא סיקר בשידור חי את טבח ה-7 באוקטובר או את התקיפה באיראן. ומצד שני, כשחושבים על זה באמת וכשרואים את קושמרו מפוצץ בניין כאילו זה משחק, "הגל השקט" של ערוץ 14 בסופי השבוע הוא משדר החדשות הכי טוב שמשודר אצלנו
הפיגוע בקו 5 בת"א הציג לנו את הטרור בצורה מוחשית וחסרת פילטרים, כולל קלוז אפים על חלקי גופות שהתפזרו בדיזנגוף. כדי להתנתק מהמציאות לרגע, מצאתי את עצמי בהקרנה של סרט שהפך לחלק מיבול הסרטים הטוב ביותר שהוצג אי פעם במקביל. זהו סיפורה של 1994 בקולנוע, ובכלל
רשימת המתמודדים בעונת ה"אולסטארס" מעט תמוהה; המחסור של חיים כהן, ישראל אהרוני ואייל שני מורגש; אך למרות זאת שאפו ל"מאסטר שף" ששוב הצליחה לקחת פורמט בינלאומי מוכר ולהפוך אותו להכי ישראלי שיש. זה הדבר הכי אנושי וטבעי שאנחנו צריכים עכשיו
קשת 12 נתנו אתמול במה לשני ראיונות ארוכים עם אנשים שממש לא התכוונו להיות מפורסמים. עינב צנגאוקר התראיינה לרפי רשף, אך קודם לכן ג'ון ורייצ'ל גולדברג התראיינו למהדורה המרכזית והעבירו את המסר הכי חזק וחשוב לקראת יום כיפור
מאומה שמקדשת את החיים הפכנו למדינה שמנרמלת מוות. במקום מצוות פדיון שבויים, מצאנו את עצמנו עם רבני הציונות הדתית שקוראים ל"עסקה אחראית" - אך כששואלים אותם מה המשמעות של אותה עסקה, מבינים שמדובר באוויר חם ולא יותר
לעמית מן ז"ל מגיע שנזכור אותה כל שנה מחדש בלי להתפצל. בלי לריב. בלי טקס אחד לאומי ושני ממלכתי. בלי פאנלים של בעד ונגד. בלי מכונת רעל שתגיד שהטקס שבו השמיעו אותה שרה הוא טקס פוליטי ובלי יעקב ברדוגו שיישא בערוץ 14 נאום מנותק והזוי בזמן שידור הטקס
