אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
עם זמרת סופרן שמגלמת את דמותו של אלוהים קנאי ורצחני, במה פשוטה שמזכירה את "המילטון" וסיפורי אונס ורצח שמופיעים בספר בראשית וכולנו מעדיפים להתעלם מהם - האופרה הישראלית החליטה להמר על הפקה עברית מקורית וחתרנית במיוחד. הקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות
"בפנים" של בו ברנהאם מקוטלג בנטפליקס כספיישל קומי, אבל כמו לא מעט ספיישלים שמסווגים ככאלה, העוצמות שלו לא מגיעות בהכרח מההומור. אחרי שכל העולם כבר הספיק להתמוגג מהיצירה המיוחדת, הגיע הזמן לצלול פנימה ולהבין מאיפה נובעת ההזדהות האוניברסלית עם נפש האמן
התרגלנו שמהדורות החדשות נמתחות כמו מסטיק עם יותר מדי "הצהרות מיוחדות" ופרשנויות של פירומנים מקצועניים, ואז הגיע ציון נאנוס והזכיר לנו שאפשר גם אחרת. הכתבה על הכלב "הופי" הציגה נושא חדשותי חשוב בצורה מרגשת ומרתקת, והיה בה גם מסר שחורג מגבולות העיתונות
שמענו כבר את רוב סיפורי הזוועות שפורסמו אמש בתכנית "המקור" על הבית בבלפור, ובכל זאת היה ערך לראות את הפרצופים של המתלוננות, לשמוע את הקול שלהן ולחוש את האמינות שהן משדרות. מעניין מה אבישי בן חיים חשב על נשות ההגמוניה של ישראל הראשונה: מימי, לודמילה וסילבי
אפשר למלא את הביקורת הזאת בקלישאות על פצצת האנרגיה המדוייקת שהיא נגה ארז, על הכימיה עם רוסו או על קהל המעריצים שהפך לחומר ביד היוצרת. אפשר גם להניח את כובע המבקר בצד, ופשוט ליהנות מהתופעה הנדירה הזאת, רגע לפני שמגפת הקורונה תיעלם וארז תצא לכבוש את העולם
לפני שלושה שבועות התפרסם בוואלה! תרבות ריאיון מקיף עם גל גדות. היום, לרגל חזרתו של הקולנוע לחיינו אחרי יותר משנה, נזכרנו בריאיון אחר לגמרי שערכנו עם הכוכבת ההוליוודית, שהתרכז בעיקר במפגש של ניל סלונים בת ה-5 עם גיבורת העל הנערצת עליה
אחרי שנת הקורונה הקשה, האופרה הישראלית ממציאה את עצמה מחדש. ההפקה של "המדיום" מציגה מעשה נוכלות של אישה חזקה עם טוויסט אפל, ומבוצעת בצורה מקורית כשהקהל יושב על הבמה. זה יכול היה להיראות דל, אלמלא ההופעה המדהימה של טל גנור, ששווה לבדה את מחיר הכרטיס
בשכונת טלביה שבירושלים שוכן מלון ענבל שבשנות ה-80 וה-90 משך אליו תיירי VIP מהעולם, כמו נשיא ארה"ב שלן בו. עם בריכה משופצת ושתי קומות שנוספו לו, יצאנו לבדוק האם הוא אכן ראוי לתואר העבר "המלון הרביעי בטיבו במזרח התיכון"
לרגל הגעתו לגבורות של אחד המוזיקאים המשפיעים בהיסטוריה, הגיע הזמן לפענח את החידה של האיש המסתורי שהפך מרוברט צימרמן לבוב דילן. מהפוגרום, דרך האמא הדומיננטית ועד לעסקה הגורלית עם השטן. עמית סלונים צולל להיסטוריה המרתקת של דילן. חלק ראשון: 20 השנים הראשונות
כשבנו של ראש הממשלה מכנה את אנשי חדשות 12 בשם "אויבי העם היהודי", ושופרו הבכיר קורא לעיתונאים "תומכי טרור", מישהו באמת מופתע שכלי התקשורת נאלצים לשכור מאבטחים פרטיים? מול המצב המסוכן הזה אסור לשתוק
למה כל הופעה צריכה להסתיים בחצות? למה האלגוריתם של נטפליקס מתעקש לא לתת לנו להיפטר מכותרים לא רצויים? האם נוכל אי פעם להבין בלי כתוביות מה שחקנים צעירים אומרים? לכבוד שבועות והתחושה האופטימית הכללית שאפשר לתקן, הנה חמישה דברים בעייתיים והדרכים לתקן אותם
הכנאפה הבלתי נגמרת, תעריף המיקסולוגיה של הקוקטיילים והפוקאצ'ה של רפאל נכנסו כולם יחד לאייטם קצת ממורמר, אבל כזה שבא בטוב
גם במדינה רווית קרבות ואירועים כמו ישראל לא באמת ערוכים לשידור ניסיון רצח בשידור חי. המגישה דוריה למפל הייתה הראשונה להתעשת, ודרשה להפסיק להעביר לצופים את התמונות הקשות בלייב. זה היה מאוחר מדי. כל מי שצפה בקטע הזה בשידור חי לעולם לא ישכח את זה
לצד האירועים הקשים התרחשה אמש השתלטות עוינת על ערוץ 12. פרשן פוליטי פופולרי השתלט על אחת מתחנות השידור, לא הצליח להסתיר את שמחתו מנפילת "ממשלת השינוי" תוך שהוא ממנה את עצמו גם לפרשן ביטחוני, מומחה מוניציפלי ומגדת עתידות. אף אחד באולפן לא ניסה לעצור אותו
מהדורות החדשות דיווחו אתמול בהרחבה על המהומות בהר הבית, על הניסיונות להקמת ממשלה, על ירי הרקטות מעזה וכמובן על השוד של ערן זהבי. בין לבין, ממש בשולי הדברים, נמסר שהרפואה הציבורית בישראל, זו שכולנו חיבקנו השנה, עומדת לחזור לימים האפלים של לפני 2020
המופע "קונצ'רט לגשש ותזמורת" של תזמורת המהפכה הציג כמה פרספקטיבות מוזיקליות חדשות לעבודת ההומור הגאונית של שלישיית הגששים. מי שציפה לראות שירים ישנים של הגשש בעיבוד מודרני זכה להפתעה גדולה ומלאה בלב. ובכל זאת, הקטע המרגש ביותר בכלל לא היה על הבמה
הדלתות של יו"ר יש עתיד נפתחו לו בקלות, אם בגלל הכישרון ואם בגלל הייחוס המשפחתי. הוא סלל את דרכו כעיתונאי ואיש תרבות אל תוך המיינסטרים. לכניסתו לפוליטיקה, שנים אחרי, הייתה מטרה ברורה: מעון ראש הממשלה. כעת, אחרי שקיבל את המנדט, הגיע הזמן לנסות לצעוד לבלפור
משבר הקורונה ("עלתה שאלה קיומית"), תיאוריית ישראל הראשונה והשנייה ("אחד הדברים שהכי כואבים לי לשמוע") והסטיגמה על הקהל ("זה בסדר לבוא לאופרה בשביל לנמנם"). מאסטרו דן אטינגר התיישב לשיחה אישית עם עמית סלונים לרגל החזרה של האופרה הישראלית לבמה, ודיבר על הכל
"ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח", שר אודי כגן, שמתמודד בעצמו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, במין רגע טלוויזיוני כזה שייקח לנו עוד זמן לעכל. אלף כתבות חדשותיות על האטימות של פקידי האגף לשיקום לא יצליחו להעביר את המסר שהעביר כגן בפחות משתי דקות
אין שום מסגור דרמטי שיגרום לצופה הממוצע להתרגש ממשהו שעשתה חבורת חדלי האישים שמנהיגה את המדינה. הפוזיציות ניצחו. האמת הפסידה. גם אם יונית תפתח את המהדורה במילים: "בנימין נתניהו תקף באלימות שלושה גורי לברדור עיוורים", סביר להניח שהמדינה תתחלק לבעד ונגד
עצם השאלה "האם צריך לשדר את התחקיר?" שעלתה במהלך היום הייתה מגונה, ובעצם שירתה את הנראטיב של הצד הפוגע לכאורה. אסור להשתיק את הקורבנות ששרדו את יהודה משי זהב, ובטח שאסור לתת לאדם שפגע בהם להמשיך לזרוע בהם אימה. כן, גם ביום בו הוא ניסה לשים קץ לחייו
הטלוויזיה הייתה על מיוט, אבל הכעס וההשפלה בקולו נשמעו ללא סאונד. בנאום הזה היה ברור שאחד האנשים הכי ציניים בתולדותינו נראה פגיע ונאחז בכוחותיו האחרונים בחבלים בזירת קרב דמיונית
מי שצפה אתמול במהדורות החדשות של חדשות 12 או כאן 11 עשוי היה לחשוב בטעות שהתרחש אירוע קיצוני מחוץ לביתו של חבר הכנסת ממפלגת "תקווה חדשה". למעשה, היה מדובר בעוד מקרה סטנדרטי של תקיפה אלימה לכאורה שמבוצעת על ידי מקורבים לחמ"ל של ראש הממשלה. ביקורת
לא קל למצוא מקום של אוכל אמיתי בצפון הישן של תל אביב. עוד יותר קשה למצוא בעיר איש שאוהב את העבודה שלו
רק לפני חמש שנים חיילי צה"ל הציגו בטעות סיסמא נאצית בטקס יום העצמאות הממלכתי ע"ש מירי רגב. באופן כמעט מרשים, הטקס אתמול הצליח להתעלות על כל שיאי המבוכה, עם סרטון בניחוח צפון קוריאה ומיצג תרגילי סדר פורנוגרפי. מזל שהייתה שם אישה אחת שכולה השראה
שלושה חודשים אחרי ההסתערות על הקפיטול, החליטו ב-HBO לפרסם את "Q: לתוך הסערה", שחודרת עמוק לתוך קונספירציית QAnon שהייתה רווחת בין רבים מהמשתתפים בניסיון ההפיכה. בין דמויות צבעוניות וסוף שצפוי להיכנס לפנתיאון, הסדרה מציגה בפני הצופים מציאות מטרידה במיוחד
בדיוק כשחשבנו שכבר ראינו את הכל כשצפינו בנאשם המלכותי מכשיר מפלגה גזענית, מיזוגנית והומופובית - הגיע רגע שפל נוסף לדמוקרטיה הישראלית המוכה והמושפלת. היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין למסך המפוצל המטורף ביותר שנראה על המסך מזה 20 שנה. ואז הגיע הנאום הזה
האדם הסביר שיראה את "Seaspiracy" יישבע לעצמו שהוא לא יאכל יותר דגים לעולם, אחרים גם יהפכו למיזנתרופים ויתפללו למגפה עולמית שתחסל את האנושות שמייצרת מציאות עגומה כל כך. חבל רק שהסרט נעשה בצורה כל כך מוטה על בסיס אג'נדה. דווקא מנטפליקס ציפינו ליותר
אין דרך לקשור כתרים לאמן ישראלי בלי להישמע פרובינציאלי להחריד, אבל האוזניים לא משקרות. האלבום "KIDS" של נגה ארז לא ממציא ז'אנר חדש, אלא לוקח את מערכת היחסים המורכבת בין פופ, היפ הופ ורוק אלקטרוני צעד קדימה, בליווי פילוסופיה פוליטית. זה יפה כמו שזה חתרני
העונה השנייה של קומדיית הקאלט עלתה במקביל לחג הפסח, ולא במקרה. "מייקל" מצחיקה אותנו מאותה סיבה שאנחנו נהנים לחגוג את ליל הסדר. יש שם את קרובי המשפחה שלנו, שכל כך מביכים אותנו, ואנחנו כל כך אוהבים אותם. תוסיפו לכל זה יניב ביטון אחד ותקבלו עוד עונה לפנתיאון
