אוהב חיות ואדם (בסדר הזה), ספורטאי כושל בעבר ואוהד כורסא מצטיין בהווה. הדוג סיטר המושלם לכלב שלכם והעורך המושלם לרומן שאתם עוד לא יודעים שתכתבו. עמית סלונים משמש כמבקר התרבות של וואלה, ובזמנו הפנוי מגדל שתי ילדות וכלב.
האגדה המקורית של אנדרסן נגמרת בטוויסט אפל, הגרסה של דיסני שוביניסטית - ועדיין אפשר ליצוק מתוכן מספיק קסם כדי ליצור גרסה חדשה ומודרנית לאגדה הקלאסית. זה מה שעושים היום במדיטק בחולון, עם מחזמר נפלא ועשיר, שמתאים באופן מושלם לילדי ישראל
אין מה לכעוס על אלדד יניב. לאדם בהחלט מותר לשנות את דעתו. הוא אפילו לא חייב לנמק את השינוי. אלא שיניב לא באמת התפכח משום דבר, אלא נשאר נאמן לדבר הכי חשוב לו: הקידום האישי של עצמו
שיא רדף שיא במופע השקת האלבום החדש של שלומי שבן בבית האופרה אתמול, אבל הרגע שלא יישכח מהצופים הוא זה שבו הפסנתר שלו הפך פתאום לארון קבורה, עטוף בדגל ישראל ומקושט בזר אבלות. זו הייתה קינה על המדינה, ולא כולם בקהל קיבלו אותה יפה
מי שמאמין בדמוקרטיה, מי שנלחם עבורה, יוצא להפגנות למענה, חוסם כבישים עבורה, ומפרסם מודעות בשבחה - יודע שללא חופש ביטוי, אין דמוקרטיה. ההחלטה להפסיק לפרסם את טוריו של של גדי טאוב בעיתון הארץ היא לא רק החלטה פחדנית, אלא גם די מטומטמת | דעה
תקרית קטנה ומכוערת בהפגנת ההייטקיסטים בתל אביב נופחה ל"לינץ'" ברשתות החברתיות, וזה הספיק לשרון גל כדי להפוך את הנושא השולי לאייטם הפותח והארוך של התכנית שלו. חיים רמון ניסה להסביר את הסיבה לאלימות ונתפס בפליטת פה, שכמעט הצדיקה את נוכחותו בפאנל
המופע החדש של פוליקר, "סלוניקי - חיפה - תל אביב", הוא כנראה המושקע ביותר שהוא העלה אי פעם. הסאונד היה מושלם, השירה של פוליקר הייתה מופלאה והלהקה הייתה ברמה אחרת. ובכל זאת, בסיכומו של דבר, זו הייתה הופעה די משעממת שהותירה בחוץ את השלאגרים בעברית
גם אם ברקוביץ' טועה או מגזים, וגם אם יש משהו קצת צבוע בכך שאופירה הפכה לקרבית יותר רק אחרי שהרוחות הרעות שנושבות מהממשלה הזאת החלו לנשוב לה בעורף - עדיין מגיע להם הקרדיט הגדול על כך שהם לא מפחדים להתייצב מול הממשלה הכי כוחנית שהייתה פה אי פעם
עשר דקות לאחר שנמסר פסק הדין, ובלי שהוא הספיק לקרוא אפילו פסיק מהנימוקים של שופטי העליון, בן חיים כבר קבע כי הסיבה שאלרון התנגד לפסילה היא שהוא מזרחי. די מדהים שפשוט התרגלנו לרמה כזאת של גזענות נמוכה באולפני חדשות - ומזל שברוך קרא היה שם כדי לענות לו
במשך יממה שלמה הקדישו בקשת 12 כמעט חמש שעות לטקס החלפת הרמטכ"לים, לעומת אפס דקות לטלוויזיה מקורית. זה לא מקרי. ככה זה כשיותר זול להרים "משדר מיוחד" מאשר ליצוק תוכן לתוך שעות השידור. שיא השפל הגיע כשהציבו את אחיו של אברה מגניסטו במסך מפוצל מול הטקס המשעמם
שמונים אלף המטריות שנפתחו יחד בגשם והכיכר שנראתה בתמונות כמו מקוביית הכעבה - רק הוסיפו דרמטיות לאירוע, שבכל מקרה הרגיש כמו מסיבת פרידה עצובה מהדמוקרטיה. כולם כבר מבינים שה-D9 יצא לדרך, ובאים לחלוק כבוד אחרון בייאוש קולקטיבי של מחנה מובס
הילדות בצל הפירוק של הביטלס ("לא ידעתי הרבה על ההיסטוריה"), החיים בקרבת אולפן ההקלטות ("הטכנאים היו עושים עליי בייביסיטר") וההדחה של אנגליה מהמונדיאל ("ראיתי עם אבא את המשחק"). מרי מקרטני מוציאה את סרטה הראשון כבמאית, ולא שוכחת לרגע לתת קרדיט לאבא. ריאיון
דורית צמרת, מי שכתבה את המילים הכואבות של "החיטה צומחת שוב" שמה קץ לחייה בגיל 80. הידיעה על מותה הגיעה בזמן שבבית המשפט העליון התנהל דיון היסטורי, וקשה שלא למצוא את הסמליות בתזמון העצוב של לכתה של מי שהיטיבה לזקק את אדישות הטבע אל מול הסוף הבלתי נמנע
הנה לכם המחשה יפה של עולם הקולנוע ב-2023. סרט עתיר תקציב, שמבוסס על מחזמר, שהתבסס על הצלחה של סרט, שבעצמו היה עיבוד לספר אהוב - שמופץ ישירות ברחבי העולם ברשת סטרימינג. בין נאמבר מושלם אחד לשני, קשה שלא להיזכר באנטישמיות של האיש שעומד מאחורי הסיפור המקסים
הפרומואים שוב פמפמו ריאיון מיוחד עם "החוקר מספר 1", כפי שכבר קרה בעבר. אלא שתת ניצב בדימוס ערן קמין לא בא לספר על איך הוא הפך ל"אימת הפוליטיקאים", הוא הגיע להגן על החקירות שניהל מול ראש הממשלה החדש-ישן נתניהו. דיין לא הפריעה לתזה שלו עם עובדות
במשך כמעט 40 דקות מציגה אדוה דדון סיפור על עבריין שפעל ללא מפריע תחת עיני המשטרה. זה לא עוד תחקיר שנגמר בדדון רודפת בצעקות אחרי נוכל, אלא סיפור על הריקבון של כל המערכות שאמורות לשמור עלינו. היא לא מאכילה אותנו בכפית, אלא נותנת לסיפור האימה הזה לחלחל בעצמו
הכוכב הכי גדול שצמח מהמגזר הדתי הוציא שיר חדש ויפה אבל אז הגיע הקליפ שעורר סערה אצל המעריצים. בתקופה בה גם אמנים "חילוניים" מתקרנפים מול אבירי המוסר השמרני, אפשר לקוות שדווקא אמן אמיתי כמו חנן בן ארי לא ישפיל את ראשו מול הקיצוניים. ואולי זה קרב אבוד מראש
רמי קליינשטיין הפך לכוכב ילדים מפתיע, אפרים סידון מחזיר את ההדר להצגות הילדים, הפסטיגל ממשיך להציב סטנדרט אחר ויובל המבולבל יש רק אחד. זה לא באמת חנוכה בלי הצגות ילדים, ואנחנו הספקנו לראות ארבע כאלה
אסי כהן הוא אחד הכישרונות הגדולים שצמחו כאן והמופע של "שאולי" סולד אאוט חודשים קדימה. ובכל זאת, בצל הפרשה האומללה שגרמה לו לרדת מהבמה השבוע מול קהל עוין, קשה שלא להרגיש שכהן צריך להוביל את המלחמה מול הכוחות שמנסים לפגוע בחופש הקומדיה, ולא מאחורי דמות
ישעיהו ליבוביץ' זלזל בכדורגל וטען שמדובר ב-22 חוליגנים שרצים אחרי כדור. מתברר כי גם פרופסורים טועים. גמר המונדיאל אמש בקטאר היה רגע היסטורי, כזה שבו כל אחד שצפה בו בזמן אמת יידע לספר בעתיד איפה הוא היה. פיסת אמנות אנושית, שהכל בה היה מושלם חוץ מדבר אחד
העולם זכה להתאהב מחדש באופרה הגדולה של פוצ'יני בזכות "הלוטוס הלבן". באופן מקרי, האופרה מוצגת כעת במקביל בתל אביב, באחת ההפקות הכי נגישות ורהוטות שעלו בישראל אי פעם. הסוף שלה ישבור לכם את הלב, אבל מעטות האופרות שנכנסות ללב כמוה
מאמרים רבים נכתבו בימים האחרונים בכל רחבי העולם על הגאונות פורצת הדרך של הבמאית שנטל אקרמן וסרטה "ז'אן דילמן", שמציגה כביכול תזה פמיניסטית אמיצה על הרוטינה המייאשת של חיי נשים בשנות השבעים. הרשו לי לנפץ את הבלון הזה: הסרט הזה לא ראוי לצפייה
השואו, השירים המצוינים ואנה זק אחת ששופכת טון של אבק כוכבים לכל עבר מספיקים בשביל להפוך את הפסטיגל, שוב, למופע שאי אפשר לטעות איתו בחנוכה. ובתקופה שבה עולים לשלטון כוחות קיצוניים וגזעניים, מדהים לראות איך הפסטיגל מרגיש כמו הצהרת חירות ליברלית
מורה בבית ספר יסודי ברמת גן ניסה ללמד את תלמידי כיתה ה' על דמוקרטיה, וזכה לשיעור בעצמו. כך הפכה תערוכה נגד הסתה ל"מיצג שנאה" בחסות כמה פוליטיקאים וכלי תקשורת רעבים לדם
את הביקורת הזאת יהיה קל מאוד לאמ;לק. אם אתם אוהבים את המוזיקה של ווירד אל ינקוביק (לא, לא כותבים ינקוביץ') - אתם בטוח תאהבו את הסרט החדש שמבוסס על חייו. למרות, ואולי בגלל, שזאת כנראה הדרך הכי חופשית שאי פעם השתמשו במילה "מבוסס" - וזה חלק מהקונספט
שנים שהתקשורת מתעסקת בפרשת המין של הזמר הכי מפורסם בישראל. הקריירה שלו לא נפגעה, אבל שמו הוכתם. בתכנית "הפטריוטים" יודעים בדיוק למה. בדיוק מאותה סיבה שתומכי נתניהו הגיעו להפגין בעד הזמיר מחוץ לתחנת המשטרה. בנוסף: השבעת הממשלה משמימה ומיקי זוהר מרענן
קשה שלא לדמיין את עודד בן עמי מתלהב ומנפח את סיפור המחאה הביזארית של נועה קירל לממדי ענק, בטח כשיש כאלה שמגזימים ואומרים ש"כולם על זה ביממה האחרונה". טוב שנטעלי שם טוב, שהחליפה את בן עמי, לקחה סיכה קטנה ופוצצה את הבלון
"סיפורי הופמן" היא אופרה רצינית, כבדה ואפלה. גם הרגעים המבדרים בה הופכים במהירות לקודרים. ובכל זאת, ואולי בגלל זה, היא אחת מהאופרות הכי מעניינות שיש. כזאת שבהחלט יכולה למשוך דם חדש למסדרונות המשכן. זה לא מה שקורה בהפקה העכשווית שעלתה בשבוע שעבר בת"א
הנשיא הוקלט אומר בחדרי חדרים את מה שהיה צריך לצעוק מכל במה. במקום בו אביו הציב את הגבול וסגר את משכנו בפני הכהניזם, הבן החליט להכיל את בחירת העם בלי שאלות
האיש שעושה היום קלטות ילדים ואפילו אלבום מוזיקה מותאם לתינוקות, היה ועודנו אחד מהמוזיקאים הכי מוכשרים שהיו פה. במופע החגיגי והמרגש אמש בהיכל התרבות במסגרת פסטיבל הפסנתר, שבו התארחו ריטה, שלומי שבן, מנגו ושירי מימון, הוכח סופית שהוא גדול מסך להיטיו
אל סטיוארט - שבהתחלה נראה כמו שילוב בין מורה לתושב"ע לבין פקיד ביטוח לאומי - הצליח לכבוש את הקהל הישראלי אפילו מעבר לכל הציפיות המוקדמות. תוך שהוא מרגיש את הקהל בהאנגר 11 ומפנק עם שלל להיטים - אי אפשר היה לצפות ליותר ממופע מוזיקה
