מסמך "הבעת אי אמון של הממשלה ביועצת המשפטית לממשלה" גלי בהרב מיארה, שהגיש שר המשפטים לוין כבסיס להחלטת ממשלה פה אחד, הוא מסמך היסטורי שמתמצת את נטיותיה האוטוריטריות של הממשלה המכהנת. זהו מסמך הדחה מזעזע, שמתעד - ללא שמץ של מודעות עצמית - צבר של החלטות ממשלה, שבמבט כולל ממחישות כי הממשלה שואפת לנצל את כוחה כדי לרדוף את "מתנגדי הממשלה" בכלל, ואת האופוזיציה הפוליטית בפרט, ולהעמיד את עצמה מעל החוק ונגדו.
ביחס לאזרחים ולזכויותיהם, הממשלה מאשימה את היועצת המשפטית על כך שלא סייעה לה לקדם חוק לביטול אזרחות ותושבות, וכן חוק להעמדה לדין של אזרחים המבקרים את פעולות הממשלה בחו"ל - כגון מו"ל עיתון "הארץ", עמוס שוקן. הממשלה דרשה שהיועצת תסייע לה למנוע הענקת פרס ישראל מטעמים פוליטיים לאיל וולדמן, ולחקור את חברי הוועדה האזרחית שהוקמה לצורך חקירת אירועי 7 באוקטובר. כמו כן, היא דרשה למנוע מפגשי תלמידים עם הורים שכולים - ישראלים ופלסטינים - ולהעלות את גיל הפטור ממילואים בלי לשקול חלופות שפגיעתן פחותה. כל אלה הן פגיעות בזכויות יסוד ממניעים פוליטיים, וניסיון לנצל את רשויות החוק והאכיפה באופן לא חוקי.
ביחס למחאות, הממשלה מאשימה את היועצת המשפטית שלא סייעה לה להפליל אזרחים המניפים דגל של "ישות עוינת" (הצעה שנדחתה על ידי מנדלבליט ב-2022), למנוע או לאסור הנפת דגל של "מדינת אויב" או של הרשות הפלסטינית במוסדות מתוקצבים או נתמכים על ידי המדינה - דוגמת אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר - וכן להרחיק סטודנטים ולפרק תאי סטודנטים.
באופן כללי, מסמך ההדחה מתאר כיצד הממשלה דרשה מהיועצת המשפטית לדכא את המחאות והמוחים: להשתמש ברשויות התביעה ולהפעיל את המשטרה כדי לעצור ולהעמיד לדין מפגינים, בשעה שהשר לביטחון לאומי התערב בעבודת המשטרה ודרש להפעיל כוח מופרז נגדם. הממשלה גם דרשה למנוע שביתות של ההסתדרות הרפואית וההסתדרות הכללית, וכן לחקור ולהעמיד לדין את הקוראים להפסקת התנדבות בצבא - אך כמובן לא את הקוראים לחרדים לא לציית לצווי גיוס. לקריאות אלה הצטרפו יו"ר הכנסת ונבחרי ציבור רבים מהקואליציה, הקוראים לכלוא אזרחים מוחים - ממש כפי שארדואן אוסר את מתנגדיו באיסטנבול בימים אלו. צבר הדרישות ממחיש שמטרת הממשלה היא לכלוא את "מתנגדי הממשלה", כדבריה, תוך כדי עקיפת החוק ובניצול פלילי של מערכת המשפט.
כמו במשטרים לא דמוקרטיים, המסמך מתאר כיצד הממשלה דרשה להעמיד לדין בכירים לשעבר ואנשי ציבור - הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, פרקליט המדינה לשעבר משה לדור, פרופ' מוטה קרמניצר, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, אלוף (מיל') גיא צור, ואזרחים מן השורה. הממשלה גם דרשה לחקור חבר כנסת מהאופוזיציה בחשד להדלפה - אך לא חברים מהקואליציה. פרקטיקות אלו נהוגות במשטרים אוטוריטריים כמו רוסיה, טורקיה, בלארוס ו-ונצואלה.
מסמך ההדחה ממחיש את רצונה של הממשלה להשתלט על שוק התקשורת. שר התקשורת דרש מהיועצת לאפשר לו לסגור כלי תקשורת מטעמים פוליטיים באמצעות תקנות שעת חירום, לפגוע בעיתון "הארץ", למנוע "תעמולה תבוסתנית והמרדה" לפי פרשנותו, ולבטל את עצמאות תאגיד השידור הציבורי לטובת שליטה ממשלתית. זאת לצד יוזמות להיטיב עם ערוץ 14, בניגוד לחוק. השוק שהממשלה מבקשת לעצב דומה לשוק התקשורת בהונגריה, שבו כמעט כל כלי התקשורת נמצאים בידי מפלגת השלטון.
המסמך מתאר גם דרישות למינוי מקורבים חסרי כשירות לתפקידי מפתח: מינוי נציב שירות המדינה ישירות על ידי ראש הממשלה תוך עקיפת ועדת המינויים, מינויים פוליטיים חסרי כישורים כמו רואי כחלון, ניסיון להכשיר את מינויו של ח"כ דרעי לשר למרות קלון, הדחת יו"ר הדואר, קידום קצין משטרה למרות מניעה משפטית, דרישה להדחת הרמטכ"ל, וכעת גם ראש השב"כ בשל החקירה בפרשת קטארגייט. כל אלה מאפיינים שלטון שאינו דמוקרטי.
המסמך מציג עוד מקרים רבים שבהם הממשלה ביקשה מהיועצת להכשיר פעולות בניגוד לחוק: התחמקות מפסיקות בג"ץ בנושא גיוס חרדים, עקיפת החוק על ידי מימון עקיף, ניסיון לשנות בדיעבד כללי בחירות מקומיות לטובת יו"ר ועדה קרואה - הכל מצביע על גישה שלפיה אם החוק אינו מתאים, יש לשנותו או לעקוף אותו, כמו במשטרים אוטוריטריים.
מסמך ההדחה רצוף דוגמאות נוספות של התנהגות מושחתת של הממשלה ורצון חברי הקואליציה לשים את עצמם מעל לחוק, ולרכז בידיהם כוח מופרז. הכל נדרשה היועמ"שית להכשיר משפטית, מקבלת "תרומות" מושחתות למימון הליך משפטי ורפואי, דרך חסינות כמעט גורפת לחברי כנסת מפני העמדה לדין, וכמובן שינוי שיטת המשטר והמשפט במדינת ישראל.
מכיוון שהנטיות האוטוריטריות של חברי הממשלה והקואליציה אינן יודעות שובע, והן רובן ככולן בניגוד לחוקי מדינת ישראל, הממשלה והעומד בראשה גם דורשים את פיטוריה של היועמ"שית, בניגוד עניינים מוחלט. למעשה הממשלה ביקשה את פיטוריה של היועמ"שית עוד לפני שהושבעה הממשלה, והיא לא הוזמנה לישיבת הממשלה הראשונה.
לא בכדי המסמך מתאר את פעילותה של היועמש"ית בשפה קשה ולא-משפטית, כגון "זיהום", "כזבים", "שרץ שחפצה ביקרו", "טימאה", "עריצה", "אלימה", "דורסנית", "כסות צינית ודֹוגמטית", "זרועם הארוכה של מתנגדי הממשלה", "נלוזה", "שימוש פוליטי גס ומכוער" ועוד. מדובר בשפה שמזכירה התעמרות מצד מעסיק, ולא ביקורת עניינית.
לסיום, חשוב לזכור כי לפי הדין בישראל והנחיות ועדת שמגר, תפקידה של היועצת המשפטית הוא להתריע בפני הממשלה כשפעולתה עלולה להיות בלתי חוקית, ואף לסרב לייצגה במקרים כאלה. במדינה דמוקרטית - זה בדיוק תפקידה. במדינה אוטוריטרית - לתפקיד כזה אין מקום.
הכותב הוא ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים