בצפון הארץ השתלטו ארגוני פשיעה ערבים על העבריינות המאורגנת ובמפת מחוז חוף של המשטרה ליעדיהם המרכזיים בגליל המערבי, חיפה, חוף הכרמל וואדי ערה, בולטת הדומיננטיות שלהם, לאחר שדחקו החוצה את הארגונים שפעם יוחסו לעבריינים בכירים כמו מיכאל מור, שהוגדר על ידי משטרת ישראל כראש ארגון פשיעה ארצי שמרכזו בנהריה, ונחשב יעד מרכזי של משטרת ישראל.
צמרת הפשע - כתבות קודמות בסדרה:
בסוף הגיעה ההתרסקות: כך נעלמה הכנופייה הירושלמית מסצנת הפשע בבירה
לשם "ניבי" עדיין יש משמעות: סיפורו של "מלך" הפשיעה בנגב
צמרת הפשע: ארבעת האחים שהפכו לאימת הצפון
"נאמנות ללביא": ארגון הפשיעה של האחים מרחובות ששולטים בשפלה
"הבוס" של הדרום: כך נראית השליטה של שלום דומרני בעולם הפשע
מור כבר מזמן לא בנהריה. הוא עבר לחו"ל, יש אומרים בהמלצת המשטרה, חזר ב-2014 כשנרצח אחיו בדרי, השתקע ברמת גן ואז ב-2017 הסתבך והואשם במעורבות ברצח טל קורקוס, עד המדינה נגד העבריין ניבי זגורי. הוא כלוא זה שבע שנים וצפוי להשתחרר רק ב-2027. בינתיים נרצח גם אחיינו רפי בן שלום בטירת כרמל בנובמבר 2022. למרות הפגיעות בארגון, במשטרה חושדים שהוא ממשיך להיות פעיל גם מהכלא, בכל התחומים. בקרוב הוא צפוי להינשא (בשלישית) לסוהרת שהתפטרה משב"ס לטובת הקשר הרומנטי הזה עם בחיר ליבה.
לתוך הוואקום שהותיר מיכאל מור בנהריה, נכנס העבריין שמוליק הרוש, פעם שותפו ואיש אמונו. המשטרה שייחסה לו ארגון פשיעה משלו ומעורבות בחיסולם של נאמני מור, החלה להתמקד בו, עצרה אותו פעם אחר פעם, בין היתר בחשד למטען החבלה שהתפוצץ בנהריה במכונית שבה נסע אחיין אחר של מיכאל מור, אבל אף אחת מהפרשיות, שבהן סיבכו אותו לא הולידה כתב אישום נגדו. גם על נהריה השתלטו בינתיים עבריינים ערבים, בעיקר כאלה שעברו אליה מכפרי הגליל המערבי או מעכו הסמוכה.
העכואים הדומיננטים, ארגון טבראני וארגון רובעי המנהלים סכסוך עקוב מדם זה שנים. תושבים בעכו מרגישים רגיעה יחסית, אחרי שבשנתיים האחרונות הצליחה היחידה המרכזית של מחוז חוף להביא למעצרם של בכירים בארגון טבראני, ואנשי ארגון רובעי נעצרו בדובאי. חלק עברו בכלל לנהריה, הסכסוך שהיה גובה קורבן בשבוע, גובה עכשיו חיים פעם בכמה חודשים, אם בכלל. מעין הקלה. הכול יחסי, כאמור. חלק לחו"ל, עוד טרנד המאפיין בכירים בארגוני הפשיעה הערבים שחלק יצאו לדובאי, טורקיה ומדינות אחרות, בהן קל להם להיטמע באוכלוסייה ולהמשיך להשפיע על הרחוב במולדת.
מעט דרומה משם, בקריות, יש קואליציה של גורמים עבריינים יהודים, יש חוט מקשר ביניהם, אבל גם הם כולם עובדים היום עם הארגונים הערביים. גורם שמכיר את הסצנה מזכיר שבבתי הכלא, היהודים חולקים תאים עם הערבים, והיהודים הם מיעוט. שישה-שמונה מתוך עשרה אסירים בתא הם ערבים. הערבים הם הדומיננטיים בכל אגף. תאים שבהם כל האסירים יהודים הם היוצא מן הכלל והעבריינים היהודים בחוץ יודעים שהם צריכים לדעת לחבור לארגונים הערבים כיוון שבמוקדם או במאוחר הם יפגשו אותם בכלא.
אין קווים אדומים
עסקי הפרוטקשן הם המנוע הכלכלי העיקרי של ארגוני הפשיעה בחיפה והאזור. אינדיקציה לבעבוע המתמיד שמתחת לפני השטח מקבלים בהצתות ליליות, ירי וזריקת רימונים שנועדו לשכנע בעל עסק זה או אחר שעוד לא לגמרי השתכנע. זה כאב ראש גדול למשטרה ובעיקר ליחידה המרכזית של מחוז חוף שנאבקת בפשיעה המאורגנת במחוז. אף בעל עסק ואף קבלן לא יודה שהוא משלם, אבל כל אחד יודע לספר על אחרים שמשלמים על שמירה כדי לזכות בשקט תעשייתי, גם אם בפועל איש לא שומר. תופעה נפוצה היא כניסת עבריין לעסק המכריז כי מעתה ואילך הוא שותף. הוא לא עובד בעסק, הוא לא משקיע בעסק, הוא לא נושא בהפסדים אם יש ולא מעניינים אותו רווחים. הוא רוצה את חלקו בהכנסות. הארגונים עוסקים גם בסחר באמל"ח ויש מי שמתמחים בלהביא סמים, בעיקר מהדרום, או דרך נמל חיפה, ולהפיץ אותם לסוחרים בגזרה. "100 קילוגרם קוקאין במכולה זה לא יכול להיות לא מאורגן", אומר גורם בכיר במשטרה. "מישהו צריך לממן, צריך תיאומים ולוגיסטיקה".
פעילות ארגוני הפשיעה במחוז מאופיינת בשלוחות של ארגונים שמרכזם מחוצה לו. כך למשל ארגון אבו לטיף שראשיו בכפר ראמה ליד כרמיאל ושמחוז צפון של המשטרה יושב להם על הזנב, מפעיל שלוחות פעילות בגזרת מחוז חוף, בכפרי הדרוזים של רכס הכרמל ובכפרים בגליל המערבי. בכלל, בשנה-שנתיים האחרונות היו בגזרת מחוז חוף לא מעט אירועים רצחניים כאלה ששורשיהם סכסוכים במחוזות אחרים וגורם במשטרה מסביר זאת בקושי הולך וגובר לפגוע בבכירי ארגוני הפשיעה האלה במתחמים המבוצרים ועם מחסומים שבנו להם בכירי ארגוני הפשע בישובים שבהם הם מתגוררים.
המתנקשים מחפשים הזדמנויות כשהם חשופים יותר, כשהם יוצאים מהרכב המשוריין שלהם בעת סיבוב לעיר למסעדה, בר או מועדון. לחלופין, הרציחות מכוונות כלפי קרוב-רחוק, אשתו של אותו קרוב רחוק, או בנו. "הם רק רוצים להכאיב", מסביר גורם אכיפה באזור הרואה לנגד עיניו את ההסלמה בשנים האחרונות באכזריות ארגוני הפשיעה בנקמה ביריביהם. "אין יותר קווים אדומים, זה יכול להיות ילד, אישה, קשיש, הכול. אתה גם לא יכול לצפות את היעד, כיוון שהוא יכול להיות רופא שיניים נורמטיבי שנשוי לאחות של מישהו".
הוא גם מזכיר שאלה ארגונים מתוחכמים, שלומדים כל הזמן את עבודת המשטרה. הם נכנסים לתיקי בית משפט, למדו להיזהר בשימוש בטלפונים, נמנעים ממיקומים בהם הם חשופים להאזנות כאלה ואחרות, יודעים לזהות עיקוב ולמדו להכיר את הבלשים הוותיקים. הם בוחרים זירות רצח ושעות פעילות לא שגרתיות, בכוח ובתעוזה חסרת תקדים. כך למשל לאחרונה, בסכסוך הרב זירתי בין ארגון סואעד מאזור שפרעם שתחת עינה הפקוחה של היחידה המרכזית של מחוז צפון במשטרה לבין ארגון ח'אלדי מאיזור אבטין, כמה קילומטרים מהיריבים אבל מעבר לגבול גזרה, ושאחראית למאבק בו היחידה המרכזית של מחוז חוף. קצרה היריעה מלספר את כל הפרטים, אבל בעת שחרורו של עבריין מבית המעצר קישון, המתינו לו יריביו בשש מכוניות שונות ואופנוע, כדי לחסל אותו. אנשי הכוח של ימ"ר חוף שעקבו אחריהם הבינו שמספר העבריינים גבוה ממספרם, הזעיקו תגבורת שכללה אפילו את מפקד הימ"ר וסגנו, ניהלו מרדף, לכדו 14 חשודים, עצרו אותם, חקרו אותם וכתב אישום הוגש נגדם בגין ניסיון לרצח על בסיס תיק חקירה מבוסס ראיות הכוללות מה נאמר. המשפט אך החל.
כשהם נעצרים, הם יודעים לשתוק, ובבית המשפט חוקרי המשטרה עומדים בפני סף ראייתי נדרש שהוא בלתי נתפס ובדרך כלל בלתי אפשרי. "רוצים מאיתנו את הרוצח גם מצולם, גם מוקלט, גם טביעות אצבעות וגם דנ"א והעיקר שיהיה מישהו שמתלונן ושיבואו עדים. זה מנותק מהמציאות", אומר חוקר בכיר. גורמי אכיפה מודים שהעונשים הוחמרו, למשל על אחזקת נשק, אבל מזכירים הם עדיין נמוכים בהרבה יחסית למדינות כמו ארה"ב.
בחיפה, ארגון אבו כליב מזוהה עם ארגון בכרי ויריביהם בארגון לובאני מזוהים עם ארגון חרירי. "לארגוני פשיעה אין ברירה אלא לתפוס צד בסכסוך הגדול והסכסוך הגדול זה פלג אחד של ארגון חרירי מול פלג אחר של חרירי. אם הם לא תופסים צד אז הם אוטומטית נתפסים כאילו הם עם הצד השני. אז הם חייבים להביע הזדהות והם חייבים לעשות פעולות בשביל שלא יפגעו בהם", אמר הבכיר.
חוץ מלהוריד אחד לשני אנשים, עוסקים הארגונים החיפאים בעיקר בפרוטקשן. בן אדם שפותח היום עסק בעיר ישמע מהם מהר מאד. ידפקו לו בדלת ויגידו לו "שלום, אנחנו שותפים שלך". ימ"ר חוף יושבים עליהם בלי הפסקה וזו משימה קשה, כי הקורבן המבועת בדרך כלל לא מתלונן ולא משתף פעולה עם המשטרה. אבל הנסחטים משלמים, מתוך מחשבה שכך יורידו מעליהם את האיום. זה בדרך כלל לא קורה. "פרה שנותנת חלב לא עוזבים", מסביר גורם במשטרה. בסוף או שנגמר הכסף והנסחט מגיע לפשיטת רגל, או שהוא נוטש את העסק לטובת הסוחט ובורח.
"אני אומר באחריות ובשם היחידה המרכזית של מחוז חוף, אני אלווה כל בן אדם שהגיע ומסר תלונה, גם עשר שנים אחר כך אם תהיה לו בעיה עם אותו גורם, ואותו גורם יידע שהוא יצטרך להתמודד לא מול הנסחט שלו אלא מול מדינת ישראל ושיש לו עסק עם משטרת ישראל כולה", אומר בהתייחסות סגן-ניצב יוני חג'ג, סגן מפקד היחידה המרכזית של מחוז חוף.
מביטקוין ועד איומים ואלימות
בצידו השני של מחוז חוף, בעיר חריש, התבסס ארגון כראג'ה שנדד לשם מרמלה בסיוע הרשויות, עקב הסכסוך שלו עם חמולת ג'רושי. המנוע הכלכלי שלו היה עסקי השמירה, בעיקר על אתרי הבנייה, ובהתחשב בתנופת הבנייה של עיר ההולכת ומוקמת, הם רבים. בפועל, בעסקים כאלה אין שומרים, יש גביית דמי שמירה. הארגון התמקד בלעשות כסף ונמנע במכוון מסכסוכי רחוב, כדי לא למשוך את המשטרה, התמקד בגביית דמי חסות, התערבות בסכסוכים כלכליים של אחרים והלוואות. לפי השמועה הרווחת הם הצליחו להוציא ממישהו שהיה חייב להם כסף, שווה ערך ל-200 מיליון ש"ח, בביטקוין, וזה סידר אותם כלכלית. את הכסף הזה הם השקיעו בעסקי פורקס בחו"ל, המייצרים להם תזרים הכנסה שופע למימון חיי תענוגות. לך תמצא את המתלוננים אותם הונו במדינות ברחבי העולם. לתמונה נכנס לפני כשנה הרכב חוקרים של היחידה המרכזית של מחוז חוף ולהב 433 שהנחית מכה אנושה על הפעילות שלהם בארץ, בחודש מרץ הם פשטו על המעורבים, עצרו אותם, ותפסו להם כלי נשק וכלי רכב בשווי מיליוני שקלים. גם המשפט הזה מתנהל.
במשולש הצפוני, מבירתו אום אל פחם, שולט ארגון אלים מאד ועשיר מאד המיוחס לאחים אל אסמאר, שבראשו סוהייב ג'בארין, ארגון שבנה את הונו בהלוואת כספים. על מי שאינם עומדים בתשלומים מפעילים עליו לחץ שהולך וגובר, מאיימים על חייהם, על חיי משפחתם, על רכושם, תוך אזכור שהחוב הוא לאל אסמאר, שם המעורר אימה בשל המוניטין.
"זה ארגון שלא נופל מאבו לטיף או חרירי באכזריות וביכולות", אומרים עליהם במחוז חוף. בין היכולות, הזהירות של ראשי הארגון, שלא מלכלכים את הידיים ופקודותיהם יורדות מטה. עבודת חודשים של ימ"ר חוף הביאה לפני כחצי שנה לכלא עשרה נאשמים, בהם מספר שניים בארגון וחיילים שלו. גורם במשטרה אומר שהשקט היחסי בעיר בחצי השנה האחרונה הוא תוצאה של הפעילות הזו אבל הודה שזה מסוג המדדים שניתן להעריך אותם רק אחרי שנה-שנתיים.
גורם משפטי המכיר את הזירה הצפונית, מבועת מהשינוי שחל בה בעשור האחרון וסבור כי יש לנופף בכל דגלי האזהרה. "ההשתלטות של הארגונים הערבים על הפשיעה בצפון יש לה משמעות ביטחונית, ולמרות שאומרים את זה כבר כמה שנים, לא במיוחד עושים עם זה משהו. אין קו ברור בין הפלילי לפח"ע ואותם כלי נשק ואמל"ח משרתים את כל השחקנים. בשוק הזה לא מדקדקים בציציות או בודקים פנקס מילואים של מי שרוכש אם-16 או לבנת חבלה. ברגע שזה יתפרץ, לאיזה 'שומר חומות 2', זה יהיה מאוחר מדי ותושבי הצפון כולם תחת הסכנה הזו".
גם סגן מפקד ימ"ר חוף, סגן ניצב יוני חג'ג', המנהל את המאבק העיקש בארגוני הפשיעה האלה בצפון מזהיר: "המצב הולך ומדרים ממחוז חוף והוא יגיע למרכז תוך שנתיים עד חמש שנים. מה שאנחנו חווים פה במגרש הביתי כבר בדרך לשם ואז נקבל קול צעקה. החיסול הכפול לאחרונה לפנות בוקר בפתח חנות ירקות בלב פרדס חנה, הוא מבחינתי דוגמא כיצד התופעות האלה של ארגוני פשיעה ערבים זוחלות דרומה מסכנות חיים של חפים מפשע בלתי מעורבים לא רק בישובים ערבים אלא גם בישובים היהודים. בסופו של דבר ייפגע ילד, או יתפוצץ אוטו במקום הלא נכון ליד בית ספר ואז כשהתדירות תגבר ורמת הנפגעים תגבר יקום קול צעקה. אני מקווה מאד שלפני שזה קורה אני אקבל את הכלים המשמעותיים שנלקחו ממשטרת ישראל מאז פרשת פגסוס, כלים שעזרו לנו להילחם בפשיעה".
חג'ג' מבקש להדגיש: "מאז פרשת פגסוס אני בלי הכלים האלה. המדינה תבין שאני צריך את כל הכלים, כולל מעצרים מנהליים. לא צריך יותר משלושה-ארבעה מעצרים מנהליים בסמכות מפקד מחוז של ראשי ארגונים משמעותיים כדי להוריד את הפשיעה בעשרות אחוזים. הארגונים האלה פועלים כארגוני טרור וכדי להילחם בהם אני צריך כלים שיש למי שנלחמים בארגוני טרור".