"הטרור הכריע את הפשע", אומר בשיחה עם וואלה ד', עבריין ירושלמי לשעבר שהכיר היטב את בכירי עולם הפשע בירושלים. "בימים ההם, שנות ה-80 וה-90 פלוס מינוס, ירושלים הייתה חלק לא קטן במפת הפשע בישראל מבחינת השחקנים הכבדים שהיו פה ומבחינת הפוטנציאל העסקי, אבל ברגע שהמשטרה התלבשה על המאפיה הירושלמית ופירקה אותם לא קמו כנופיות כאלה, והם היו "כנופייה כנופייה", מתרפק בערגה ד' ומסביר: "במבט לאחור, אני לא יכול להגיד שכולם שם היו העיפרון הכי חד בקלמר אבל מי שכן חיפה על השאר, אבל כשאתה משחק בשוטרים וגנבים בסוף תגיע ההתרסקות".
צמרת הפשע - כתבות קודמות בסדרה:
לשם "ניבי" עדיין יש משמעות: סיפורו של "מלך" הפשיעה בנגב
"נאמנות ללביא": ארגון הפשיעה של האחים מרחובות ששולטים בשפלה
צמרת הפשע: ארבעת האחים שהפכו לאימת הצפון
"הבוס" של הדרום: כך נראית השליטה של שלום דומרני בעולם הפשע
ההתרסקות שאותה מתאר ד' באה בשלבים אך בעקביות, ראשי הכנופיה הירושלמית דאז, גבי בן הרוש שהוגדר על ידי המשטרה כראש הכנופייה, אלי נעים המכונה "קוסם", אלי אריש, איציק בר מוחא ומיכה אסלן נפוצו לכל עבר בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 לאחר שבמשטרה הפעילו לחץ לפירוק ההתארגנות שזרעה אימה ופחד בירושלים ופרסה זרועות ושת"פים גם במחוזות אחרים עם ארגונים נוספים. מלבד אסלן שאינו בן החיים לאחר שחוסל ב-2003 בירי באילת, חלק ניכר מחברי הכנופייה, נכנסו ויצאו לסירוגין במהלך שני העשורים האחרונים מבתי הכלא וכיום מתגוררים באזור המרכז. החריג שבהם היה בן הרוש שיצא מן הארץ לפני כ-24 שנים וחזר לפני כשנה וחצי באורח מפתיע. אז הוא נעצר בחשד למעורבות בפרשת ההונאה בבנק למסחר, אך מאז שוחרר לדרכו והתיק נגדו נסגר. חריג נוסף הוא אלי אריש, שנותר להתגורר בבירה וגם היום, מוכר היטב לימ"ר ירושלים נוכח הסתבכויות נוספות שלו עם החוק בשנים האחרונות.
כך או כך, באופן חריג שמחייב הסבר מניח את הדעת, לוואקום שהותירו חברי הכנופייה הירושלמית בבירה לא נכנסה מאז ועד היום אף לא התארגנות דומה, לא בהיקף, לא בכוח ולא בשיטה. "צריך לזכור מה היה משלח היד של חברי הכנופייה הירושלמית ומול מה יש לנו היום בעיר", מסביר גורם המעורה בפרטים. "בתי הימורים? היום בקושי כאלה בירושלים, בתי בושת? גם לא רציני ואין מה להשוות לעומת המרכז, תל אביב ושאר הארץ. גביית דמי חסות ופרוטקשין ברור שקיים, אבל לא בשליטה של ארגון או כנופייה אחת ובטח לא בהיקפים שאנחנו מכירים במרכז הארץ".
לדברי הגורם, מרכיב חשוב ודומיננטי במפת הפשיעה בישראל הוא שיתוף פעולה בין עבריינים יהודים לעבריינים ערבים, ללא דעות קדומות ונטו ענייניות פלילית חוברים הארגונים למשימות ולמיזמים עסקיים אלא שבירושלים הכול מסובך כמו תמיד. "ערבי עם נשק בירושלים יכול להיות מחבל ולא רק סתם עבריין, ולכן גם העבריין היהודי לצורך העניין שגר במערב העיר לא סומך על עבריין ערבי ממזרח העיר כפי שלמשל עבריין מתל אביב סומך על שותפו לפשע מלוד או רמלה, שם הוא רואה בו ישראלי לכל דבר, פה הוא רואה בו מחבל או חושש שהוא יתפס מהר יותר".
למה שהוא ייתפס מהר יותר?
"משום שגם השב"כ נמצא בתמונה. פוטנציאל הסיכון הנשקף מערבי ממזרח ירושלים עם נשק מה לעשות, גבוה יותר, כי יש אלמנט לאומני שפחות קיים באזורים אחרים בישראל, ולכן אם השב"כ בתמונה, סיכוי גבוה יותר שמתישהו הם יידעו שאותו אחד מחזיק נשק ולכן גם אם יש עבריין ממערב העיר שמחפש שותפים ופרטנרים לפשע, הוא לא ילך למזרח העיר ויעדיף לחתוך למרכז".
יש לציין כי אחד מהאירועים החריגים בירושלים התרחש בחודש מאי 2022 כשתושב העיר ממוצא יהודי ניסה לשדוד דוכן לוטו בירושלים, נחשד כמחבל ונורה ברגלו על ידי אזרח. הוא נפצע באורח בינוני ורק בהמשך התברר כי הרקע לאירוע פלילי.
היבט נוסף בקשיים למנף ארגוני פשיעה בירושלים זה המתח הגבוה הקיים ממילא בירושלים וכפועל יוצא, כל אירוע ירי מתורגם מיידית לפיגוע ירי והתוצאות איך לומר לא כדאיות לכל המעורבים. "זו ביצה ותרנגולת, אם קשה לעבריינים לפעול בעיר לבד או ביחד ככנופייה סביר להניח שאו שהם יעזבו את ירושלים למקומות קצת יותר אטרקטיביים או שישארו ויתפסו מהר יותר", מסביר הגורם ומוסיף: "לזכות ימ"ר ירושלים אפשר לומר שהם עם יד על הדופק אבל זה לא שיש להם יותר מדי ברירה. אם תנסה להרים את הראש תקבל דרישת שלום מממי שצריך במשטרה, לא בטוח נעים אבל בוודאי לא משתלם".