אנחנו לא מכירים, וייתכן שלא נכיר לעולם. נחטפת ב-7 באוקטובר, ומאז לא שמעתי עליך ולא ראיתי אותך. אני רק מקווה שאתה עדיין חי. לאורך השנים למדנו וחונכנו שבמדינת ישראל לא מפקירים פצועים, הרוגים וחטופים בשטח. שאנחנו ערבים זה לזה. תשעה חודשים שאתה וחבריך נמקים אי שם במרתפי הרצועה - מרחק כמה דקות נסיעה מהגבול, ומרחק שנות אור מחזרתך. כמוני, בטח גם אתה לא האמנת שמדינת ישראל תפקיר את אזרחיה. האם שיערת בנפשך שיש לך מחיר? שאתה חלק מעסקה?
הידעת? יש אסירים "איכותיים" שהחיים שלך לא שווים את שחרורם, ויש "איכותיים פחות", שלגביהם הוויכוח הוא על הכמות. הידעת שהחזרתך היא נושא פוליטי? כן, פוליטי. יש פוליטיקאים שמרוויחים על חשבון אי חזרתך, על חשבון החיים שלך, ודווקא הם אלה שהיו אמורים לשמור עליך מכל משמר ולהחזיר אותך בכל מחיר. כן, בכל מחיר.
ראש הממשלה שהיה אחראי על שלומך וביטחונך (הוא עדיין לא התפטר אם תהית) לא מעוניין להחזיר אותך בחיים, בטח שלא "במחיר גבוה". אבל לזכותו ייאמר שמול המצלמות, הוא מתקשט בסיכת החטופים. ראש הממשלה שהיה אחראי על ביטחונך ונכשל, מפקיר אותך היום למות במנהרות חמאס.
דע לך - מי שבגד פעם אחת יבגוד תמיד. ראש הממשלה, שבחוק הלאום בגד בי, בעדה הדרוזית, ב-20 אחוזים מאזרחי המדינה, יבגוד בך ובעוד 115 חטופים לשם ביטחון משרתו.
אחסוך ממך את שמותיהם של חברי הממשלה שאומרים בפה מלא שחייך אינם שווים את המחיר. אם אתה תוהה מה לגבי כל שאר חברי הממשלה, גם כאן, חביבי, צפויה לך אכזבה קשה. חלקם עונדים דיסקית עם הכיתוב "הלב שלנו בעזה", עם זה אני מסכים - לכל אלה באמת אין לב.
צר לי לאכזב אותך, בעיני הממשלה להרוג את סינוואר זו משימה חשובה יותר מהחזרתך, אפילו המציאו לזה שם, "הניצחון המוחלט". מבחינתם, תמונת הניצחון תהיה הראש של סינוואר, גם אם אותך יחזירו בשקית.
ובכל זאת, אני רוצה שתדע שהמשפחות שלך ושל שאר החטופים, האמהות הלביאות, עם ישראל היפה ומי שהתחנך על המשפט "ערבים זה לזה" - אלו נלחמים בכל הכוח להחזרתך. תמונותיכם תלויות בכל פינה בארץ, כבישים נחסמו, אנשים נכנסו לכלובים, עד לגבול הגיעו לצעוק את שמך, בתקווה שתשמע. אלו מנסים בכל דרך ללחוץ על הממשלה להחזיר אתכם. עכשיו. דע גם שחבריך הלוחמים הגיבורים עזבו את בתיהם. חלקם, לצערנו, אף הקריבו את חייהם בניסיון להציל אותך.
אלא שבממשלה יושבים שרים, ובהם המתיימרים להיקרא "מאמינים", המסרבים להחזיר אותך ב"מחיר גבוה", אף שמצוות פדיון השבויים היא מן הנעלות שבמצוות. לאלו שווה הכיסא יותר מהחיים שלך ושל שאר החטופים.
המאמר לקוח מתוך הספר "מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים", ביוזמת פורום המשפחות להצלת החטופים