ערב נסיעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לארצות הברית, לידי וואלה הגיעה המהדורה מוקדמת של הספר "מר הפקרה: מורשתו של נוטש החטופים" שמוציאות לאור משפחות חטופים. 48 קרובי משפחה, חברי כנסת ובכירי מערכת הביטחון לשעבר, רופאים ואנשי רוח - והחטופות ששוחררו נילי מרגלית, עדינה משה ועדה שגיא - התאגדו לכתיבת הספר, כשכל אחד מפרט את כתב האישום שלו נגד נתניהו.
לטיוטת הספר
"למר הפקרה, בנימין נתניהו", נפתח הספר, בדברי משפחות החטופים העומדות מאחוריו. "האיש שהוביל את המדינה שלנו לאסון הגדול ביותר בתולדותיה, מוסיף חטא על פשע ומתעקש להפקיר שעה בשעה את אזרחי המדינה. החטופים והחטופות הופקרו שנים קודם לכן כשנתניהו, האיש האמון על הבטחון וההנהגה, מימן וחיזק את הארגון הרצחני, סירב לבנות אפיק מדיני והבליג פעם אחר פעם על המציאות הביטחונית המעורערת בנגב. החטופים והחטופות, אזרחי מדינת ישראל, הופקרו בבוקר ה-7 באוקטובר לכנופיות טרור שמומנו בהוראתו הישירה של נתניהו".
"הם עודם מופקרים יום ולילה", המשיכו. "יותר מתשעה חודשים של אסון מתגלגל בשל החלטתו של נתניהו לשמור על שרידותו הפוליטית, לא לקחת אחריות, לא לקבל החלטות אמיצות ולא להושיע את עמו. רה"מ מחבל פעם אחר פעם בכל סיכוי לעסקאות מצילות חיים לשחרור החטופים, שולח את חיילינו למות בלי מטרה ויעד ברור ומקדם את מטרותיו האישיות במחיר דמים. בכך הוא בוגד באזרחיו (בשבי ובארץ), בוגד בערכי האומה, בוגד במחויבות העמוקה של המדינה לאזרחיה ומפקיר את כולנו, גוף ונפש. זו הפקרה מתמשכת המונעת משיקולים ציניים ואכזריות בלתי נגמרת. בנימין נתניהו, המקריב הלאומי. דם חטופינו על ידיו. כך ייזכר לדיראון עולם, כמנהיג בזוי שהפקיר, בגד והקריב את חיי אזרחיו למען הישרדותו הפוליטית. ארור האיש וארורה מורשתו".
נילי מרגלית שוחררה מהשבי לאחר 55 ימים במסגרת העסקה. אביה אליהו נרצח בניר עוז. "לא ייתכן שראש הממשלה של ישראל משאיר אנשים למות", נקרא הטקסט שכתבה, ובו מתחה ביקורת על נתניהו. "קיץ בישראל וחם מאוד עכשיו. דמיינו לעצמכם איך אתם מגיבים למזג האוויר ביולי-אוגוסט. איך אתם הולכים ברחוב ואומרים זה לזה 'חם פה כמו בגיהינום' או 'אוי, איך אפשר לחיות ככה?'. עכשיו דמיינו את החטופים במנהרות. כמה שחם לכם - להם חם פי מיליון. אני יודעת - הייתי שם. חם ולח ומגעיל ומסריח וכל כך קשה לנשום".
"מכירים את זה שממש בא לכם מים ובדיוק אין? ואז עוברת מחשבה בראש על מה תשתו בבית, או על איזה בית קפה או סתם חנות, שאפשר יהיה לעצור רגע ולקנות משהו. בקבוק מים קרים. קפה קר עם מלא קרח. משהו. העיקר להרוות את הצימאון. אני רוצה לספר לכם על הצמא במנהרות. אין שם מים קרים, גם לא מים נקיים. יש כמה לגימות ביום, של מים מלוחים. אני רק רוצה להגיד למי ששם: תחזיקו מעמד חברים. אני יודעת שהמים מלוחים וזה מגעיל ודוחה אבל תשתו לאט לאט. לא כי בא לכם, אלא כי צריך, לגימה אחרי לגימה. חלק ממני נשאר שם ואני חייבת לדאוג שכולם ישתו. שלא יתייבשו לגמרי".
"אני זוכרת את הימים הראשונים שלי שם", שחזרה. "לא הבנתי מה קורה פה. מה קורה לי. הרי זה לא ייתכן. לא הגיוני. לא נתפס. עבר יום ועוד אחד ועוד. 55 ימים. אני זוכרת שסירבתי להאמין שממשלה יכולה להפקיר ככה את האזרחים שלה. אמנם לא הצבעתי לגוש הימין, אבל עדיין, איך זה ייתכן שמשאירים אותי בעזה? ומילא אותי, איך משאירים אנשים מבוגרים, חולים, ילדים?! ביבי, כבר קשה לספור ימים. מעל תשעה חודשים שאתה משאיר אותם שם. בחורף השארת אותם בקור הבלתי נסבל בלי שמיכות. הם נשארו בבגדים הקצרים שבהם נחטפו בשלהי הקיץ שעבר. עכשיו אתה משאיר אותם שם בחום האיום של יוני-יולי ובקצב הזה גם באוגוסט. זה לא הגיוני, זה חייב להיות חלום. לא סתם חלום רע, חלום בלהות, אבל עדיין זה חייב להיות חלום, כי לא ייתכן שממשלת ישראל תשאיר אזרחים ישראלים להירקב למוות ביודעין ולא תעשה שום דבר. לא ייתכן שראש הממשלה של ישראל משאיר אנשים למות בצורה הכי לא אנושית שקיימת".
"אנשים חושבים שאני חזקה, שיש לי חוסן. ככל שעוברים הימים אני מבינה שהיה לי המון מזל שהצלחתי לצאת משם, בזכות העסקה. אבל איך יכול להיות שלשאר החטופים אין מזל כמו שהיה לי? כשחזרתי מהשבי נפגשתי עם הרבה מאוד מנהיגים מרחבי העולם. נדמה שהסיפור שלי עורר בהם תקווה והשראה. כולם היו נחמדים, אמפתיים וחיזקו אותי, אבל לכולם ברור שהאחריות הכמעט בלעדית להחזרת החטופים מוטלת על ממשלת ישראל והעומד בראשה. ואני? כל לילה מבקשת לחזור לשישה באוקטובר. ואם אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור - אני מבקשת לפחות להתעורר מחלום הבלהות הזה. רק שיחזרו כבר הביתה".
"איך אספר לבני שראש הממשלה שהצבעתי עבורו החליט להפקיר אותו?", נקרא הקטע של עינב צנגאוקר. "איך אוכל לספר לו כשיחזור, שדווקא ראש הממשלה שלו, שאני הצבעתי לו, ויתר עליו? שהוא החליט להפקיר אותו ואת שאר החטופים? כבר בתחילת המלחמה הוא תדרך שבסוגיית החטופים נטפל לאחר סיומה. אבל כמה זמן עוד תימשך המלחמה, כאשר בפועל היא מה שמחזיקה אותו בשלטון ומרחיקה אותו מוועדת החקירה הממלכתית וממתן דין על המחדל? מי שמימן וטיפח את חמאס במשך שנים לא רוצה למוטט אותו. אילו נתניהו היה מעוניין למוטט את חמאס הוא היה מקדם בשמונה באוקטובר תוכנית לחלופה שלטונית בעזה. במקום זאת, יממה לאחר הטבח, כשתושבי העוטף עדיין התחבאו בממ"דים ובשיחים, נתניהו כבר נפגש עם יועצי התקשורת שלו. זה מה שהיה חשוב".
צנגאוקר תהתה: "איך ראש ממשלה שהחטופים, החיילים והעם שלו לא מעניינים אותו יכול להמשיך לנהל מלחמה כל כך כושלת? במהלך חודשי המלחמה, בכל פעם שדנו בעסקת חטופים, יצאו תדרוכים עלומי שם נגד העסקה. רה"מ בקולו הקפיד להתריס כנגד חמאס ולאיים על חיסולו עד יסוד. פעולות אלו נעצו חץ בליבי ןחידדו לי את מדיניות ההפקרה המתמשכת.
אילו הייתי יודעת שרק חמאס הוא זה שמהווה את המכשול לעסקה היה לי 'קל' יותר, אך הידיעה שנתניהו הוא המכשול העיקרי, כי הוא זה שמסרב לסיים את המלחמה בתמורה לעסקה שתחזיר את כל החטופים, מהווה עבורי חזית נוספת של טרור פסיכולוגי יום יומי שאיתו אני נאלצת להתמודד. אני מרגישה נבגדת בידי ההנהגה שלנו. האשליה שנתניהו בנה בשנים האחרונות התנפצה בידיים שלי ואני אוספת את השברים בשביל לנסות ולתקן את מה שהם שברו. אסור לנו, הציבור הישראלי, להמשיך לקבל את נתניהו כראש הממשלה שלנו. החובה שלנו כעם, לחטופים שבשבי החמאס, היא להדיח אותו, להחליפו במנהיגים אמיתיים שיחזירו אותם הביתה. כדי שמתן יחזור אליי, כדי שכל החטופים יחזרו וכדי שהחברה הישראלית תוכל להשתקם, אנחנו חייבים להזיז את ראש הממשלה שלנו מתפקידו".
"בשבעה באוקטובר התהפכו חיינו בחסות ממשלת ישראל. כלתי הפכה אלמנה, נכדיי יתומים, ילדיי אחים שכולים ואני לאם שאיבדה את בנה בכורה", כתבה יעל אדר, אמו של תמיר שנחטף מניר עוז ומת בשבי. "ואתה, ראש הממשלה, לא רואה עצמך אחראי. לא ראית, לא שמעת ולא ידעת. בכל מבצע טענת שחמאס קיבל מכה אנושה. גידלנו ילדים תחת חרדות ופוסט טראומה ואתה חייכת כשכינו אותנו פריווילגים בזמן שעבדנו אדמות ושמרנו על הגבול, עד שקמו עלינו לכלותינו. הניצלת וגם הפקרת? לעולם - לא אשכח ולא אסלח - אתה הראש ואתה אחראי".
אלעד, אחיו של דרור אור שגופתו מוחזקת בעזה, סיפר על סירובו להיפגש עם נתניהו, ומעיין, אמו של רון שרמן שנחטף מהבסיס ונרצח בשבי חמאס, האשימה: "בנימין נתניהו הקריב את חייו של בני".
"אם לתומי תמיד חשבתי שהאויב האכזר הוא רק מעבר לגדר, נוכחתי שהתבדיתי", כתבה הדס קלדרון, שילדיה ארז וסהר חזרו משבי חמאס אחרי 52 יום ואביהם עופר עדיין מוחזק בעזה. "לתדהמתי, מתפתלת בכאבי בטן נוראיים וחוסר יכולת לעכל את התובנה החדשה והמפלצתית, נוכחתי לגלות שהאויב הוא ממש פה, בתוכנו ובתחפושת. כך שלא פשוט להבחין בו ולהתגונן מפניו. זהו הלהטוטן המחופש, רה"מ שלנו בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו".
"בני הערובה חסרי האונים, חיילינו הפרחים הצעירים הרכים, אזרחינו מכאן ומכאן נהרגים, מעונים ומוקרבים על איזה מזבח לעזאזל? מזבח כס שלטון נתניהו המטורלל", טענה. "ואני שואלת איזה חותם ומורשת הוא ישאיר אחריו? חותם של לוליין שטני חסר ערכים ולב. מסכה מהלכת, מהתל בכולנו ללא רחמים, מבלי למצמץ ללא מצפון או מצפן ערכים. איש המסכה האטומה החל מהשבעה באוקטובר פוגע! מפקיר! ומקריב במודע אזרחים תמימים חסרי אונים למותם".
בין הכותבים נמנים נכון לכתיבת שורות אלו 24 בני משפחה של חטופים, בהם אילה מצגר, אלעד אור, אפרת מצ'יקווה, בועז אצילי, דני אלגרט, הדס קלדרון, זהירו מונדרי, יהודה כהן, יונתן שימריז, יעל אדר,
כרמית פלטי קציר, מעיין שרמן, מרב סבירסקי, משה לוטם, נילי מרגלית, נטע הימן מינה, עדה שגיא, עדינה משה, עופרי ביבס, עינב אורבך מוזס, עינב צנגאוקר, ראומה קדם, שמואל ברודץ ושניר דן. עוד כתבו איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל שנרצחה בשבת השחורה, שר הביטחון לשעבר משה יעלון, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ראש שב"כ לשעבר יובל דיסקין ושורת דמויות מוכרות נוספות.
מפורום המשפחות להצלת החטופים נמסר: "אין מדובר בספר הסופי של 'מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים', אלא בעותק חלקי ממנו שנועד לצרכי הגהה והכנה לדפוס. הקובץ שפורסם כולל כשליש מהספר המלא, שצפוי להקיף יותר מ-150 מאמרים ואיורים, ויירד לדפוס בימים הקרובים. אנו מאמינים כי עם הוצאתו לאור, תתחוור התמונה המלאה של מר הפקרה ומורשתו. בשלב זה, המשפחות שומרות פרק אחרון לעדכון, מתוך תקווה שנתניהו יפעל לשחרור החטופים מיד ולא ימשיך במסורת הטרפוד וההפקרה".