ראש הממשלה נתניהו דוחה בשאט נפש את החלטת התובע בבית המשפט הבינאומי הפלילי להוציא נגדו צו מעצר, ורואה בכך מעשה אנטישמי מובהק. ברור. השר גנץ נוקט לשון חריפה פחות, אבל מתכוון לאותו הדבר - וגם זה ברור, שהרי הוא שותף לניהול המלחמה. יאיר לפיד אומר דברים די דומים, ולו יש כנראה חיישנים פוליטיים לדעת הקהל. שאר הדוברים בציבוריות ובתקשורת אומרים אותו הדבר, כנראה משילוב של עלבון לאומי וצדקנות.
כשכולם מסכימים, אנשים חושבים צריכים להטיל ספק. במיוחד כשאין סימוכין לטענת האנטישמיות, ויש סימוכין לטענת פשעי המלחמה.
כל ישראלי שרוצה להבין את הנושא, מומלץ שיקרא את ספרו המרתק של פיליפ סנדס, "רחוב מזרח מערב" (כנרת זמורה ביתן, 2019). סנדס, פרופ' יהודי בריטי למשפט בינלאומי, מתאר כיצד שני יהודים ממזרח אירופה (אחד מהם סבו) ניסחו את אמנות האו"ם בדבר פשעים נגד האנושות ורצח עם. פועלם היה כה חשוב, מבורך ומתבקש, שישראל הצעירה הצטרפה לאמנות מייד אחרי שהצטרפה לאו"ם.
התובע הראשי בהאג, קארים חאן, הוא משפטן בריטי בן 54. כמו שממציאי האיסורים המקוריים היו יהודים שהושפעו מסיפור חייהם האישי, כך חאן עוסק בדיני המלחמה בין השאר בשל היותו בן לזרם האחמדי באסלאם - זרם שמוסלמים רבים רואים בו כפירה, ורודפים את מאמיניו.
שאלתי את סנדס, מורהו לשעבר של חאן, הייתכן שהוא או ארגונו אנטישמיים. תשובתו - לציטוט - היתה שאין בדל של ראייה לטענה - לא לגבי חאן, לא לגבי צוותו ויועציו, ולא לגבי בית הדין. לדבריו, הטענה מבישה. לעומת זאת, יש תשתית ראייתית מספקת לטענות הן לפשעי מלחמה והן לפשעים נגד האנושות; הן מצד חמאס והן מצד ישראל.
מי שעיניו בראשו, לא צריך להיות מופתע. כשהנשיא ביידן אסר על המשך ייצוא הפצצות הגדולות לפעילות ברפיח, הוא הסביר בפשטות שהשימוש שישראל עושה בהן מנוגד לחוק ופסול. בשבוע שבו התובע מאשים את ישראל בשימוש ברעב ככלי מלחמה פסול, ארה"ב חונכת מזח צף להכנסת מזון, שכל הצורך שבו נובע מקשיים שישראל הערימה. כשהעולם המערבי הזדעזע מהרג עובדי ארגון המטבח העולמי המרכזי, שעסקו בהעברת מזון, ישראל צימצמה את הנזק באמצעות הגדלת מספר המשאיות היומיות שנכנסו לרצועה - מכ-180 ל-500. זה קרה באפריל, חצי שנה לתוך המלחמה. מאז כיבוש מעבר רפיח ישראל ומצרים לא מצליחות להסכים על העברת סחורות לתוך עזה, ועל פי כלי תקשורת בעולם, חומרת הרעב בעזה שוב גוברת.
הטענה שישראל עושה כל מה שנדרש - יכולה לשכנע רק את מי שעוצם עיניו לרווחה.
האם חמאס הוא ארגון רשע? כן. האם אנשיו בני מוות? כן. האם ישראל מבצעת פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות? אולי. התובע בהאג חושב שכן. פיליפ סנדס חושב שכן. יש שתי דרכים לברר זאת. אפשר שנתניהו יגיע להאג ויעמוד למשפט, ושם הסוגיה תתברר. ואפשר שישראל תקים ועדת חקירה ממלכתית, עצמאית ובלתי תלויה, שתחקור ביסודיות ותפרסם את ממצאיה. על פי עקרון המשלימות, חקירה כזאת תייתר את ההליך בהאג.
נפנופי ידיים, צקצוקי לשון, עלבונות וקללות לא יעזרו, גם אם זה ייתן לנו תחושה חמימה של נרדפים, שנואים ומסכנים.
הכותב כיהן כגנז המדינה בשנים 2018-2011