סיפורם של סא"ל תומר גרינברג וסא"ל סלמאן חבקה הוא אחד מסיפורי הגבורה המפורסמים של המלחמה הנוכחית בעזה. השניים הכירו עוד לפני המלחמה, היו בקורס מג"דים ביחד, ומצאו את עצמם גם בזירת הקרב זה לצד זה. חבקה, מפקד גדוד השריון 53 בחטיבה 188, נפל ב-2 בנובמבר 2023 כשחבר לגרינברג ולוחמיו בגדוד 13 של גולני והשניים ניהלו יחד קרבות קשים. שיחת הקשר המפורסמת שבה אמר גרינברג לחבקה "אני חילצתי אותך ועכשיו אתה באת לעזור לי" זכורה מאוד. חודש לאחר התקרית, גרינברג נפל גם הוא בקרבות בעזה. לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הפגשנו את האחים השכולים של גרינברג וחבקה במסגרת פרויקט מיוחד בוואלה, "כולנו אחים". צפו בווידאו בתחילת הכתבה.
כתבות נוספות בפרויקט "כולנו אחים":
ליזה פז ושי מנצורי - האחים של תאיר והודיה דוד ורויה ונורל מנצורי - לחצו כאן
שרון טרקינסקי וגל נגרי - האחיות של בנג'י טרקינסקי ורועי נגרי - לחצו כאן
תומר כהן מגורי ואביב בן סימון - האחים של ליבי כהן מגורי ואדר בן סימון - לחצו כאן
"פלוגה של גדוד 51 טיהרה סמטה בסג'עייה", נזכר זיו גרינברג, אחיו של סא"ל תומר. "היה חשש לחטיפה ומח"ט גולני כינס את המג"דים. תומר פשוט רץ. גדוד 13 שהוא פיקד עליו היה צריך לחפות ותומר לא היה יכול לשבת בשקט. הוא בחיים לא היה שולח מישהו במקומו". אותה קפיצה של תומר הובילה לחבירה עם סלמאן ועל כך מספר אחיו תאמר: "סלמאן שמע את תומר בקשר מבקש חילוץ. הוא ישר נרתם עם עוד שלושה טנקים כי מבחינת סלמאן להיות מוביל - זה מחייב. כשהוא שמע את הבקשה של תומר, הוא טס עם הטנקים שלו והם הצליחו לחלץ אותם לאחור. אחרי כמה שעות, התקבל דיווח על מחבל שהתקרב לאזור שלהם ויש פקודה שהמפקד צריך לצאת חצי גוף מהטנק. טיל נ"ט שוגר לעבר הטנק וסלמאן נפל מהמדף. זה גורל. כמו שאנחנו מנצחים, אנחנו גם מפסידים. אני זוכר שבמבצע צוק איתן הייתי טנקיסט והיינו שנינו יחד. הוא התעצבן עליי שלא עדכנתי את המשפחה. מהרגע שעברנו את זה שם ביחד, הוא כל הזמן שידר כוח ואומץ. זה היה בנוי בתוכו".
זיו ותאמר היו אחים קטנים לתומר וסלמאן. השניים מספרים באולפן וואלה על האח הגדול שהיה מודל לחיקוי. "ההפרש ביני לבין תומר היה שש שנים", מספר זיו גרינברג. "לא פעם אמרתי שאני מרגיש שגם תומר גידל אותי. כשצריך להציל את המצב - מתקשרים לתומר. מסלול החיים שלי היה מאוד דומה לשלו. הוא לא למד בבית ספר וגם אני לא. את שנינו הצבא עניין מאוד. תומר התגייס לגולני כשהייתי בן 12 ומשם הבית הפך להיות בית של גולני. הוא היה בגדוד 12 מהיותו חייל ועד למ"פ. ידעתי גם כשהיינו ילדים קטנים שתמיד יש על מי לסמוך ובכל דבר שאצטרך, הוא יהיה שם בשבילי".
השיחה האחרונה בין מג"ד 53 סלמאן חבקה ומג"ד 13 תומר גרינברג
"סלמאן היה עמוד השדרה של הבית", ממשיך תאמר חבקה. "הוא תמיד היה האח השולט. מכיתה ח' עד י"ב הוא יצא ללמוד בבית הספר לקציני ים בעכו. הוא המשיך לשנה קדם צבאית ואחרי זה החליט שהוא הולך להיות בשריון כי הטנק הוא כוח. הוא תמיד הצטיין בתפקידים שלו. סלמאן אמר תמיד להשקיע בלימודים ולקרוא ספרים וללמוד את ההיסטוריה של המדינה שאנחנו חיים בה. לסלמאן הייתה נגיעה אלוהית, מבריק, חכם, אינטליגנט. אני לא חושב שהוא אהב משהו יותר מהמדינה שלו ומהעובדה שהוא שומר על כולנו".
כאמור, לתומר גרינברג וסלמאן חבקה הייתה היכרות עוד לפני המלחמה. השניים היו בקורסים צבאיים ביחד כולל קורס מג"דים ולדברי זיו גרינברג, הם הפכו לחברים הכי טובים. "גם ביום שבו סלמאן נפל, תומר בא לעזור. לא הכרתי את סלמאן באופן אישי למעט התרגיל שסיפרתי עליו, אבל קווי הדמיון של סלמאן, הם אותם קווי דמיון אצל תומר. זה ברור למה היה ביניהם חיבור. זה כאילו אותו אדם. קשה להסביר את המקריות, שאולי היא לא כזו, שקשרה את הגורל של שניהם", הסביר זיו.
"כשאחי מתיידד עם מישהו, הוא מגדיר אותו כאח", הוסיף תאמר חבקה. "סלמאן שמע את תומר בקשר. הוא לא היה חייב ללכת והוא אמר לעצמו שאין מצב שהוא לא יילך לשם. הכרתי דרך חברים את הקשר ביניהם. ידענו שתומר הוא חומר של רמטכ"ל. גם לו וגם לסלמאן הייתה אותה מטרה. זה עניין של גורל ואני מאמין בזה. תומר וסלמאן הם אגדות והסיפורים שלהם צריכים להישמר עד סוף החיים. שניהם גיבורים וחייב שיהיה לנו עותקים של קצינים כמו סלמאן ותומר".
שני האחים סיפרו עבור הפרויקט המיוחד את יום הנפילה של כל אחד מהם. "ביום שתומר נהרג, הייתי ביחידה באישור תוכניות", נזכר זיו גרינברג. "שמעתי שמועות על קרב של גולני. כשיצאתי, היו לי לא מעט שיחות. קיבלתי שיחה מחבר משותף שלי ושל תומר וזה היה נראה לי חריג והייתי בטוח שהוא חושב שמשהו קרה לי והוא שואל אותי מה אני יודע על הקרב של גדוד 13. אמרתי שאני לא יודע כי לא הייתי עם הטלפון כמה שעות. הוא אמר לי שהיה קרב קשה וכנראה משהו קרה לתומר. 10 דקות אחרי התקשר אליי מפקד היחידה שלי ואמר לי לבוא והבנתי שמשהו קרה. לא הייתה לי הרגשה שתומר נהרג אבל שמשהו קרה. לא חושב שיש דרך טובה להגיד, והוא מספר לי מה שקרה לתומר. סירבתי להאמין לא ממקום של עצב אלא ממקום שתומר היה בלתי מנוצח. אם משהו היה צריך לקרות במלחמה, זה היה קורה לי. זה לא יכול לקרות לתומר. אי אפשר לפגוע בו. התקשרתי להורים ואני יודע להגיד בדיעבד שפחות או יותר באותו זמן הגיעו קצינים להורים שלי. רק אחרי שהודיעו לי פיזית, התקשרתי אליהם כשהקצינים כבר בבית. דיברתי עם אותו חבר משותף וביקשתי שייסע לאשירה, אשתו של תומר. לא רצינו שיודיעו לה בטלפון".
גם תאמר לא היה זמין בעת שחיפשו אותו משום שהיה בעבודתו. "כולם התקשרו אליי והתחילו לחפש אותי ובשעה 09:30 התקשר אליי דוד שלי ואמר לי להגיע הביתה דחוף", סיפר תאמר. "הגעתי וראיתי המון אנשים וקציני צבא והבנתי. לא צריך להסביר שום דבר. באתי לקצינים ואמרתי להם: 'אל תגידו את זה'. כל יום אנחנו עוברים סיוט, אבל מה שמחזק אותנו הוא שכל עם ישראל מחזק אותנו ועומד לצידנו. סלמאן נגע בהמון אנשים. גם אם לא הכירו אותו אישית, הוא נגע בהם".
גם לתומר וגם לסלמאן היו תחביבים מחוץ לתפקיד הצבאי השוחק והעמוס. עבור גרינברג, העולם המוטורי היה אפילו יותר מתחביב. "היה לנו ג'יפ ישן וטרקטורון משותף והכלים האלה והעולם הזה היו התרפיה של שנינו. תומר היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו. מג"ד של היום זה לא מג"ד של פעם אבל תומר לא הבין כלום בטכנולוגיה. הוא לא מאמין בשטנצים וקיצורים. הוא היה איש שטח באמת של החיים. אחרי שתומר נהרג, החלטתי לקחת את הג'יפ שהיה זרוק בקיבוץ אלמוג (מקום מגוריו של תומר) והיה מוזנח לגמרי ושיפצנו אותו ובנינו אותו מאפס".
גם ההודעה האחרונה של תומר לאחיו זיו נגעה לעולם הרכבים. "הוא כתב לי שכשנגמרת המלחמה, מחליפים את הטרקטורון לרייזר ומטיילים בכל שבת. ראיתי את זה כמו צוואה והפכתי אותו לרייזר. עשינו מסע לזכרו והג'יפ והרייזר הובילו אותו. היה לו אופנוע והוא הסתיר אותו כי הוא ידע שאני אתפרע איתו. הדבר שהייתי רוצה הכי בעולם זה לצאת לטיול עם כל הכלים כי כל כלי שהוא היה רואה, הוא היה מתרגש כמו ילד קטן. הילדה שלו, אשירה, ההורים, המשפחה, החברים, גולני והשטח היו הדברים החשובים בחייו. בנינו לילדה הקטנה שלו בת ה-4 כיסא מיוחד בג'יפ. הוא גם אהב לעשות על האש וכל זה היה מסכם את החוויה הכי טובה שיכולנו לעבור איתו".
עבור סלמאן חבקה, אהדתו לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה הייתה עצומה. "כל הזמן היינו נוסעים ביחד למשחקים", נזכר האח תאמר. "להיות עם אחיך במשחק, לקפוץ, לשיר ולשמוח - אלה דברים שנותנים לך כוח להמשך. אני מתגעגע לשבת איתו מול הטלוויזיה גם ולשחק פיפ"א כי זה היה זמן איכות איתו. אני מתגעגע לרגע הזה שלפחות לפעמים הייתי מנצח אותו והוא היה מתעצבן כי הוא לא אהב להפסיד. אין לי ארץ אחרת ואין לי חיים אחרים והכול בזכותו. אני מקווה שאני אוכל לפצות את הבן שלו מהחלק שהוא העניק לי. אני מאמין שהבן שלו יילך בעקבותיו".
את הפרוייקט הובילה נטע ספילמן, אחותו של אילן משה יעקב ז"ל, שנרצח במסיבת הנובה. בן 29 בנופלו. אילן נולד וגדל בדרום תל אביב, עשה שנת שירות בתנועת "אחריי", שירת כלוחם דובדבן ובשנותיו האחרונות ניהל את תחום הנוער בדרום תל אביב. היה אור גדול, דוגמה ומופת לאותם נערים שהדריך והעלה אותם למסלול הנכון להצלחה.