האחיות רויה ונורל מנצורי (בנות 25 ו-22) והאחיות הודיה ותאיר דוד (בנות 26 ו-23) יצאו לבלות במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. עבור 4 הצעירות, המסיבה הסתיימה באסון. כל הארבע נרצחו ועבור שי מנצורי וליזה פז, כל אחד מהם איבד שתי אחיות במתקפת הטרור של חמאס בדרום. לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הפגשנו את ליזה ושי במסגרת פרויקט מיוחד בוואלה, "כולנו אחים". צפו בווידאו בתחילת הכתבה.
כתבות נוספות בפרויקט "כולנו אחים":
זיו גרינברג ותאמר חבקה - האחים של סא"ל תומר גרינברג וסא"ל סלמאן חבקה - לחצו כאן
תומר כהן מגורי ואביב בן סימון - האחים של ליבי כהן מגורי ואדר בן סימון - לחצו כאן
שרון טרקינסקי וגל נגרי - האחיות של בנג'י טרקינסקי ורועי נגרי - לחצו כאן
"הודיה ותאיר יצאו למסיבה עם 11 חברים והגיעו עם הסעה", שחזרה אחותן ליזה פז. "כשהחלו האזעקות, הן לא היו בחרדה מטורפת עד שהגיעה שיחת טלפון מהנהג שאמר להן שהוא לא יכול להיכנס לאזור ושכנראה יש מחבלים וכדאי שהן יתחילו למצוא את הדרך החוצה. אחותי הקטנה ניהלה את האירוע. הן פגשו שם את תומר סרסוטה ז"ל ואת אלמוג מאיר ז'אן שחטוף בעזה ועלו איתם לאוטו. כשהגיעו לכביש 232 הן התקשרו להורים והודיה התחילה לצעוק שירו להם על האוטו. אבא שלי אמר להן להסתתר ושיעשו את עצמן מתות. הדבר האחרון שתאיר אמרה לאבא שלי שהיא שומעת קולות של ערבים מתקרבים והן הפסיקו לענות לאחר מכן. ברקע של השיחה יש יריות בלתי פוסקות ואני מרגישה שזה הגיע אליהן בהפתעה. הן לא האמינו שככה זה ייגמר".
שי, אחיהן של נורל ורויה, סיפר איך נראה עבורו 7 באוקטובר. "התעוררנו לאזעקות ונכנסנו לממ"ד. ההורים שלי דיברו עם האחיות שלי. הן אמרו שהן נכנסו למיגונית ושהכול בסדר ושאין סיבה לדאוג. כשהן יצאו מהחניון של המסיבה הן פנו ימינה ואז עשו פרסה לכיוון המיגונית ליד רעים ולא יצאו. הקשר איתן נותק לקראת השעה 08:00 ואני בשלב מסוים חזרתי לישון וכשהתעוררתי בשעה 14:00 היו בבית המון אנשים ולא מצאנו את רויה ונורל. העלינו סטורי לבדוק אם ראו אותן ואף אחד לא הגיב. אבא שלי נסע לדרום לבתי חולים לחפש אותן. ביום רביעי באותו שבוע, שני קצינים דפקו לנו בדלת והודיעו לנו על מותה של רויה. חיכינו 24 שעות לראות מה קורה עם נורל. ביום חמישי קברנו את רויה ובשישי שערב הודיעו לנו על המוות של נורל".
רגע הבשורה טלטל גם את ליזה. "ביום שישי הלכנו לאירוע של מטה משפחות החטופים. אז אבא שלי קיבל טלפון לחזור הביתה. זו הייתה נסיעה נוראית והבנתי מה הולכים להגיד לנו. ההורים שלי קיוו שהן חטופות. הודיעו לנו שהודיה מתה ודרשנו לדעת מה קורה עם תאיר. אבא שלי נסע למחנה שורה ושם זיהו גם את תאיר", היא שחזרה.
ליזה פז סיפרה באולפן וואלה על שתי האחיות שלה, שתי בחורות צעירות, יפהפיות, עטופות בחברים. "הודיה הייתה גוש של אהבה", נזכרה ליזה. "כולם רצו להיות סביבה. היא הייתה המגשרת ותמיד דאגה שאף אחד לא יישאר מאחור. היא אהבה לרקוד ובצבא שירתה בגדוד קרקל וכשהשתחררה היא חיפשה את עצמה. רק בשנה האחרונה היא מצאה והחליטה שהיא רוצה להיות מדריכת פילאטיס וזה פשוט נקטע. תאיר הייתה הגבוהה מכולן ובת הזקונים. היא הייתה בצופים, תמיד צחוקים וטיקטוקים. בצבא היא שירתה בתפקיד קרבי בכיפת ברזל. הודיה הייתה בטיול אחרי צבא וכשתאיר טסה, הודיה הצטרפה אליה. בסוף נפגשנו כולנו אצל אחי בקוסטה ריקה. לאחרונה היא החליטה ללכת ללמוד עיצוב גבות. ביום של המסיבה, אבא שלי קנה לה טבעת צילום מוארת. שתיהן נקטפו, שתיהן נרצחו בשיא שלהן. אני מתנחמת שהן הגיעו לנקודה שהן היו מלאות".
נורל מנצורי שירתה כמש"קית ת"ש ואחרי הצבא היא טסה לטיול הגדול בדרום אמריקה. כבר ביום השני, מספר אחיה, הכירה נורל את מי שהפך לבן זוגה וטיילה איתו. "אחרי חודשיים הם היו צריכים לחזור לארץ בגלל הקורונה", סיפר שי מנצורי. "הם עברו לגור בתל אביב ביחד והחיבור היה חזק. היא התחילה לעסוק באופנה ועבדה אצל מעצבת ונהנתה. היא נהנתה מהחיים. רויה הייתה צעירה יותר ושירתה כתצפיתנית בשכם. גם היא טסה לחמישה חודשים בדרום אמריקה והיא חזרה וחטפה 'סטירה'. היא הספיקה להירשם לקורס צורפות ואהבה לעצב תכשיטים, אבל היא לא זכתה להגשים את חלומה".
לליזה ולשי יש הרבה דברים שהם מתגעגעים אליהם במערכת היחסים עם שתי האחיות שכל אחד מהם איבד. "חסר לי להתייעץ איתן, יחסרו לי החוויות שלא יהיו לי איתן כמו לצפות בהן הולכות לחופה, יולדות ולהפוך לדוד", אמר שי מנצורי בעצב. ליזה הוסיפה ואמרה כי "אני הכי מתגעגעת לקולניות ולשטותניקיות שלהן. תמיד הייתי מתייעצת איתן למרות שאני האחות הגדולה. כל הזמן הייתי משגעת אותן. הן עזרו לי עם הילדים והן חסרות לי בכל נשימה".
שי מספר על המפגש האחרון שלו עם אחיותיו. "זה היה ביום שישי והכנו ארוחת ערב. בן זוגה של נורל, עמית, התכוון להציע לה נישואין לפני יום ההולדת שלו בפברואר. דיברנו והתחלנו לתכנן את החתונה", שחזר שי. המפגש האחרון של ליזה עם אחיותיה גם היה בארוחת ערב בסוכה. "אני לא זוכרת הרבה מהשיחות באותו היום, אבל תאיר חלמה חלום וסיפרה עליו לחברה בהודעות קוליות וההודעות הגיעו אלינו. היא סיפרה שהיה לה סיוט שקשור למסיבה ושלא בא לה ללכת. בדיעבד הקשבתי לזה והבנתי. הודיה הלכה לישון כי ציפה לה יום ארול. אני לא זוכרת שהיא ממש נפרדה מאיתנו. תאיר ליוותה אותנו לאוטו, אמרה להתראות לילדים והלכנו. בדיעבד אם הייתי יודעת מהחלום שלה, הייתי עומדת מולה על הדלת כדי שהיא לא תלך. הן שתיהן אמרו שהן אוהבות את המסיבות האלה. אמא תמיד אמרה להן שיפסיקו לקצר לה את החיים".
לסיום גם שי וגם ליזה התייחסו לעובדה שאיבדו שתי אחיות כל אחד. "גם מי שאיבד אח אחד זה המון, אבל לאבד שתיים זה בריבוע", הסבירה ליזה. שי הוסיף ואמרה כי "המטרה כעת היא לדאוג להורים. היו להם שלושה ילדים ועכשיו יש רק אותי. מישהו צריך לדאוג להם - וזה יהיה אני".
את הפרוייקט הובילה נטע ספילמן, אחותו של אילן משה יעקב ז"ל, שנרצח במסיבת הנובה. בן 29 בנופלו. אילן נולד וגדל בדרום תל אביב, עשה שנת שירות בתנועת "אחריי", שירת כלוחם דובדבן ובשנותיו האחרונות ניהל את תחום הנוער בדרום תל אביב. היה אור גדול, דוגמה ומופת לאותם נערים שהדריך והעלה אותם למסלול הנכון להצלחה.