קשה להסביר את הקשר המיוחד בין אחים תאומים וגם את התחושה שמרגיש אחד האחים אם קרה משהו לאחיו התאום או לאחותו התאומה. ב-7 באוקטובר הרגישו תומר כהן מגורי ואביב בן סימון שמשהו לא כשורה, שמשהו קרה לאחיות התאומות שלהם. לא לקח זמן רב עד שהגיעה הבשורה המרה: ליבי כהן מגורי, בת 22 ואחותו התאומה של תומר, נרצחה במסיבת הנובה. סגן אדר בן סימון, בת 20 ומפקדת מחלקה בבא"ח העורף, נרצחה בבסיס. "כולנו אחים", פרויקט מיוחד של וואלה, מביא את סיפוריהם של האחים השכולים. צפו בווידאו בתחילת הכתבה.
כתבות נוספות בפרויקט "כולנו אחים":
זיו גרינברג ותאמר חבקה - האחים של סא"ל תומר גרינברג וסא"ל סלמאן חבקה - לחצו כאן
ליזה פז ושי מנצורי - האחים של תאיר והודיה דוד ורויה ונורל מנצורי - לחצו כאן
שרון טרקינסקי וגל נגרי - האחיות של בנג'י טרקינסקי ורועי נגרי - לחצו כאן
"עד שקיבלנו את הסרטון, לא ידענו בוודאות", מספר תומר. "אתה רוצה לאחוז בתקווה בכל דבר. אמא שלי אמרה שאולי הפציעה שלה לא כל כך חמורה. אני לא אשכח שהרגשתי בגוף את הגרעים שהיא הייתה איתנו ואת הרגע שזה נגמר. הרגשתי שהיא מתה. לא אשכח את זה בחיים. באותה שנייה יצאתי מהבית, הלכתי לשכנה ונתתי לה חיבוק. אמרתי לשכנה שלי שהיא מתה. לא אשכח את זה בחיים. הרגשתי את הסוויץ' בין חיה למתה בין רגע. מעולם לא הרגשתי את זה. אין תשובה איך ממשיכים בלי החצי השני שלך. מרגיש עירום".
גם אביב, אחיה התאום של אדר, חש את אותה תחושה. "גם אחים שלי לא מבינים את מה שאני מבין", הוא מתאר. "בשעה 10:30 כבר הבנתי שמשהו קרה לאדר. היא תמיד הייתה שולחת הודעה והיא תמיד הייתה מתחברת כי אמרתי שאין סיכוי שאדר לא זמינה. שעה חולפת ואני מבין שזה הולך למצב של הרע מכל. ב-14:30 הנענו את האוטו ונסענו לדרום. נסענו לבתי חולים וחיפשנו אותה, אחותי שחף חיפשה אותה במרכז, פתחנו חמ"ל בבית וכשהגענו לסורוקה, אחי הגדול רז התקשר אליי ואמר לי: 'אביב, לך לאבא, תתפוס אותו ואני צריך אותך חזק'. הצבא הגיע אלינו הביתה ועד שהוא לא אמר את זה, הרגשתי שזה לא הגיוני. היא חצי מהלב שלי, מהגוף שלי".
השניים מספרים על מה שאירע ביום המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. "ליבי הייתה בדרום אמריקה. היא ידעה על המסיבה ואמרה שאין סיכוי שתפספס אותה", מספר תומר. "היא נסעה למסיבה ברעים עם חברה שלה. לא היה לה הרבה דלק באוטו והם יצאו לכביש הראשי. מה שהן לא ידעו הוא שיש את "הפקק המפורסם" בכביש 232 (שבו היו מחבלי חמאס רבים). היא דיברה איתנו בטלפון משש וחצי בבוקר עד קצת אחרי שמונה בבוקר. היא אמרה שירו לחברה שלה בראש והיא נהרגה במקום ועל עצמה אמרה שהיא מדממת ושהיא אוהבת אותנו. אבי החורג יריב אמר לה שתעשה את עצמה פני מתה. היא שמעה בקולו ושמענו ברקע את הקללות בערבית. יום מאוחר יותר קיבלנו את הסרטון וקיבלנו אימות שהיא נרצחה".
"אדר הייתה קצינה ששימשה כמפקדת טירונים בחילוץ והצלה", מספר אביב על אחותו התאומה. "הם התעוררו לאזעקות ולבומים. אדר הכניסה את כל הטירונים שלה למיגונית ושלחה לאחותי הודעות בשש וחצי בבוקר שיש חדירות לבסיס ומחבלים רצים מכל עבר. היא ועוד שישה חברי סגל יצאו להילחם בקו הראשון בש.ג וניהלו שם קרב יריות. הקרב התנהל שם 40 דקות ואדר, יחד עם שישה מפקדים וטירון, מנעו חדירה לבסיס. בזכותם לא נכנסו לבסיס וטבחו בכולם. המחבלים לא המשיכו לכיוון זיקים וצפונה לאשקלון בזכותם".
שני האחים סיפרו אחד לשני באולפן על השיחה האחרונה עם האחיות התאומות. "אני ואדר תמיד היינו החברים הכי טובים. רבנו והשלמנו. יש לנו חברים עוד מהגן שזוכרים שתמיד היה את 'אדר ואביב'. פעם אחרונה שנפגשנו זה היה בערב סוכות. היא יצאה לשבת וישבנו לארוחת חג עם המשפחה. ביום ראשון היא כבר חזרה לבסיס. ביום חמישי, יומיים לפני האסון, דיברנו איתה בשיחת וידאו. באותו בוקר האסון, אמא שלי התקשרה לאדר והיא אמרה שהיא לא יכולה לדבר וניתקה. היא לא רצתה להדאיג את אמא. שלחנו הודעות אחרי 08:11 והיא כבר לא ענתה", סיפר אביב.
תומר מגדיר את השיחה האחרונה שלו עם אחותו ליבי כשיחת תאומים. "זה היה שלושה שבועות לפני הרצח. זו הייתה הפעם הראשונה שהיינו ביחד באופן מלא והיא חזרה מדרום אמריקה. היא עשתה לי שיחת תאומים כזו רצינית. היינו רבים המון. לא היינו ביחסים טובים בעבר, אבל הקשר שלנו הגיע לרמה מדהימה ונהיינו חברים ממש טובים. היה לה אכפת שהיחסים בינינו יחזיקו. היא אמרה לי: 'תקשיב חבוב, אתה יכול להציק ולשגע אותי. לא משנה מה תעשה - זה לא יעבוד לך'. בהתחלה לא האמנתי לה ובחנתי אותה בימים הראשונים וראיתי שהיא שם. הסביבה שלנו לא האמינה שאנחנו יכולים למצב שקמים בבוקר, הולכים לים, חוזרים ויוצאים בערב ביחד. הכול בזכותה".
לכל אחד מהאחים יש דברים בולטים שלהם הם יתגעגעו באחיות התאומות שלהם. "מה שהכי 'סבלנו' ממנו זה הרעש והעוצמה, גם בצחוק וגם בווליום", מתאר תומר, אחיה של ליבי. "תדמיינו שקמים בשבע בבוקר ישר עם מוזיקת טראנס. לא היה חדר שנכנסת אליו ולא ידעת שליבי שם. אי אפשר לפספס אותה. היא תצרח ותצחק". לכך מוסיף אביב, אחיה של אדר: "אני הכי אתגעגע לשירים במקלחת שהיא שומעת. הקול שלה, היא הייתה צורחת עליי לצאת מהחדר שלה. אתגעגע לראש החכם שלה. היא הייתה מכוונת אותי בעיניים. הייתי יודע מה לעשות בלי שהיא תגיד את זה במילים".
השניים מתארים גם כיצד הנציחו את האחיות התאומות של כל אחד מהם, יותר מחצי שנה אחרי האסון. "כבר בשבעה הנצחנו אותה עם מדבקות בכמויות ויש לנו צמידים", מספר אביב בן סימון. ליד הבית שלנו בנווה זיו בגליל המערבי יש כיכר והוא הפך לכיכר של אדר כשבכל שבת מדליקים שם נרות. יש גם גל-עד ששמה של אדר מונצח שם. יש לי קעקוע שכתוב עליו: 'הקושי זמני, הגאווה נצחית'".
אצל תומר, ההנצחה הפכה לעבודה לכל דבר. "התחלנו במדבקות ובשבוע הראשון אמרתי שאין שום סיכוי שאפסיק לראות את הפנים שלה ושאני רוצה לראות אותה בכל מקום. יחד עם המדבקות, מצאנו את הפרטים של האינסטגרם שלה והוא הפך לעמוד הנצחה שאמא שלי מתחזקת באופן שוטף ויש לו 50 אלף עוקבים. אמא שלי תמיד אומרת שאף חמאסניק לא ייקח ממנה את התואר 'אמא של ליבי'. המטרה של האינסטגרם הוא לא לעצור את החיים של ליבי. עשינו יום אימוץ לחיות לזכרה, עושים ריצות מיוחדות לזכרה ואנחנו עושים מסיבת טראנס גדולה לקראת יום ההולדת שלה".
לסיום, כל אחד מהאחים תיאר על החיים לאחר מות החצי השני שלו. "זה כמו תינוק שצריך ללמוד מהתחלה", מציין תומר. "אין לי תשובה לזה. אני חי ונושם, אבל לא חי. אני עדיין מנסה להבין את הדרך כמו תינוק מאפס". אביב המשיך אחריו: "אדר השאירה סוג של צוואה קטנה שמצאנו אותה אחרי זה. היא כתבה פתק קטן שבו היא כתבה 'לחיות את החיים, להגשים את החלומות ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. זה נותן לי יותר משמעות למה שהיא עשתה ואיך הראש שלה עבד".
את הפרוייקט הובילה נטע ספילמן, אחותו של אילן משה יעקב ז"ל, שנרצח במסיבת הנובה. בן 29 בנופלו. אילן נולד וגדל בדרום תל אביב, עשה שנת שירות בתנועת "אחריי", שירת כלוחם דובדבן ובשנותיו האחרונות ניהל את תחום הנוער בדרום תל אביב. היה אור גדול, דוגמה ומופת לאותם נערים שהדריך והעלה אותם למסלול הנכון להצלחה.