חלפה בערך שעה מפרסום פרטי המתווה השלישי של הנשיא להקפאת המהפכה המשפטית ועד שבקואליציה הורידו עליו נבוט - יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, צייץ שששת האצבעות של מפלגתו יצביעו נגד "כניעה", בציונות הדתית השתמשו באותה טרמינולוגיה, ח"כ אביחי בוארון מהליכוד הוסיף: "לא נוכל להסכים לזה", ודוברו של נתניהו מיהר להכחיש: "אין שום הסכמה". גם באופוזיציה ובמחאה קפצו, רק מהשמועות על מגעים, והודיעו לגנץ ולפיד ש"אין להם מנדט" לפשרה על הדמוקרטיה.
המתווה החדש, שגובש בשבועות האחרונים בשיחות בין ראש הממשלה ונשיא המדינה, שרד קצת פחות משני קודמיו: מתווה הנשיא הראשון, שהוצג בפברואר ערב ההצבעה בקריאה ראשונה על החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, והמתווה השני, שהוצג כחודש לאחר מכן תחת מיתוג מחודש של "מתווה העם", בניסיון לעצור את החקיקה לפני קריאה שניה ושלישית, התקבלו באותה קבלת פנים מיידית עצבנית וצוננת. מתווה הנשיא 3.0 אפילו לא עלה עדיין רשמית על נייר מסודר, וספג מכת מוות עוד לפני שנולד ויצא לחלל העולם. וייתכן והפרסום בטרם עת הרג אותו.
בקואליציה ובליכוד תקפו את מתווה הנשיא העדכני, על אף שיש לו שני שושבינים, והראשי הוא בעצם נתניהו, שבסיועו הנדיב של הרצוג, מנסה לרדת מהעץ של המהפכה המשפטית במוצא של כבוד. מאז העברת החוק לביטול עילת הסבירות בסוף יולי, מקורביו של נתניהו מנהלים שיחות עם אנשי בית הנשיא על חבילת הקפאה לשנה וחצי של המשך החקיקה המשפטית, שתכלול גם ריכוך של ביטול עילת הסבירות, ובימים האחרונים הם הביעו נכונות גם לויתורים משמעותיים על סלע המחלוקת של ליבת המהפכה - ולהשאיר את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ללא כל שינוי.
המשבר המחריף בצה"ל, קולות המלחמה מחיזבאללה ורוחות השלום מסעודיה, הניסיונות להיפגש עם הנשיא ביידן ובעיקר - המשבר החוקתי המתקרב לקראת הדיונים על העתירות נגד הממשלה בבג"ץ - הגבירו אצל נתניהו את תחושת החירום והדחיפות להכריז על פשרה בקרוב. או לפחות מראית עין של כזו שמתקרבת. למען ייראו וייראו, בבית המשפט העליון בירושלים ובבית הלבן בוושינגטון. הוא חושש שבג"ץ יפסול את אחד החוקים, ובעיקר את חוק הנבצרות שמעגן את יציבות שלטונו, ורוצה להעביר מסר לשופטים שהוא מוריד את הרגל מהברקס כדי שגם הם יכריזו על הפסקת אש וידחו או יימנעו מהכרעה.
הבעיה העיקרית של נתניהו, היא שאף אחד, במערכת הפוליטית וכנראה גם במערכת המשפטית, כבר לא מאמין למילים שלו, רק למעשים. ובטח שלא כששר המשפטים יריב לוין ובכירי הקואליציה שלו מחריפים את התקפותיהם ומלחמותיהם בשופטי בג"ץ וביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. חוסר האמון והחשדנות לנתניהו הוא גם המכשול המרכזי לכל ניסיון להניע מחדש את המשא ומתן עם האופוזיציה, שחושדת שהוא רק משתמש בהם ומשחק על זמן כדי לדחות את הדיונים בבג"ץ. לכן, בסביבתו כמעט הרימו ידיים מניסיונות ההידברות עם מי שאמור להיות הצד השני במתווה הנשיא: יאיר לפיד ובני גנץ, ולחצו על הנשיא לפרסם את המתווה גם בלי הסכמת האופוזיציה - או שיתן את ברכת הדרך להכרזה חד צדדית על הקפאה.
אבל בבית הנשיא לא אמרו נואש ורצו להשלים עסקה: הרצוג שוחח עם גנץ ועדכן אותו בפרטי המתווה המסתמן, בעוד לפיד, שהודיע כבר לנשיא שהוא מסרב לנהל מו"מ לפני הדיונים בבג"ץ, נשאר מחוץ לתמונה. בצמרת הצבאית של המחנה הממלכתי מודאגים מאוד מהפגיעה בכשירות צה"ל כתוצאה ממשבר המילואים המחריף, ושני הרמטכ"לים - גנץ וגדי איזנקוט - פתוחים וקשובים יותר לפשרות.
נתניהו, לכאורה, אכן הביע נכונות ללכת רחוק יותר מאי פעם בעבר ולהתקפל מליבת המהפכה, אבל במחנה הממלכתי לא הספיקו אפילו לקיים בהצעה דיון מעמיק לפני שהיא דלפה לתקשורת ונאכלה ברשתות - תחילה על ידי מובילי המחאה, שצייצו מהצהריים שמועות על פשרות זדוניות, ובהמשך על ידי תומכי הרפורמה ושותפיו של נתניהו שאיימו שהקואליציה שלו רועדת. שר המשפטים לוין, שהתעקש אמש בשיחות סגורות שמבחינתו לא היתה שום הסכמה, אפילו לא היה צריך להוציא מילה, בן גביר וסמוטריץ' עשו בשבילו את העבודה.
עוד בוואלה!
שני השושבינים של מתווה הנשיא 3.0 לא שהו בארץ כשכל הפסטיבל סביבו פרץ: ראש הממשלה בדיוק סיים ביקור בקפריסין, והרצוג התקבל בארמון הנשיאות בברטיסלבה, והם התקשו לשלוט מרחוק בדרמה המתחוללת. עצם הדיבורים על הסכמות ופשרות קרבות אמנם משרתים את הספין שנתניהו מעונין לגלגל בין בת המשפט לבית הלבן לקראת החודש החם של ספטמבר, אבל התגובות החריפות בקואליציה פוצצו את הבלון וכנראה הכריעו את גורל המתווה. ושוב הדגימו שגם אם נתניהו רוצה, או אומר שהוא רוצה, הוא לא יכול, או לא מצליח, לשלוט באירוע ולנהל אותו.
אפילו מתווה שנתפר אישית למידותיו ומשרת בעיקר את האינטרסים שלו נאכל על ידי שותפיו תוך דקות. הוא רוצה "הסכמה רחבה" בשביל לפתוח את הערוצים לבית הלבן ולסעודיה, אבל כל ניסיון שלו להגיע לפשרה מהותית ייענה באיום על יציבותו מהבייס העמוק, ובחשדנות הולכת וגוברת באופוזיציה ובמחאה, שלא ממהרת להציל אותו ולפלס לו את הדרך.