בעלי העסקים באזור המהומות לא מעכלים: "ראיתי במצלמות איך הורסים את מה שבניתי במשך שנים"

אולגה איסייב ישבה בביתה אתמול (שבת) כשקיבלה טלפון מהמוקד. "אמרו לי שהייתה כניסה לעסק שלי. ישר הסתכלתי במצלמות וראיתי את כל האנשים שפרצו לכאן", שחזרה את הרגעים שבהם המחאה נגד חגיגות העצמאות של שגרירות אריתריאה יצאה משליטה. "ראינו שכל החלון שבור, מלא אבנים בפנים ובחוץ. מסתכלת במצלמות ורואה איך הורסים לי את המסעדה, את כל מה שבניתי עם בעלי במשך שנים".

הבוקר היא ושכניה לשדרת העסקים ביד חלוצים אוספים את השברים, עם מטאטא ויעה. לאורך הרחוב פזורים שרידים לכאוס שפרץ במחאה נגד חגיגות העצמאות של שגרירות אריתריאה. שברי בקבוקי בירה, זכוכיות, אבנים וחלקי מכוניות לא מזוהים מרצפים את המדרכה והכביש. חלונות בתי קפה ומסעדות נותרו מנופצים.

נוריאל דני, בעלי מועדון הבי-סייד, מסתובב במקום תחת עלות החשמל שנפגע ועוד לא תוקן ומנסה לאמוד את הנזקים. אצלו הם החמורים ביותר. המועדון היה אמור להיות מוקד האירוע; אוטובוסים תוכננו להגיע מהשגרירות ובכניסה חיכתה רשימת שמות מוזמנים מסודרת, למניעת הפרעות. ההתרעות היו מוכרות לו, אך הוא סמך על הערכות המשטרה שהתאמות אבטחה יספיקו. שלוש שעות לפני שתכנן להגיע למקום שמע שכל סביבת האזור מבוצרת ומוקפת במפגינים.

"לאף אחד לא הייתה שליטה. הגיעו למצב שיורים כדורים חיים בלב תל אביב, כולנו מבינים שזה לא רגיל", סיפר. "אני מניח שהמשטרה לא צפתה את העוצמות שיגיעו אליהן. אולי חשבו שאלה ההפגנות החמודות של קפלן. הם לא באו לשיר שירי שלום". כעת, הוא מעריך את הפגיעה במועדון בכשני מיליון שקלים. "וזאת הערכה עדינה", אמר, "החשמל קרוע, הרמקולים היקרים הרוסים, מחשבים נגנבו. ביטלו לי אירועים מתוכננים. אני לא יודע איך משתקמים מדבר כזה".

מעבר לכביש, בשכונת נווה שאנן, השקט ברחובות בולט מול קרבות הרחוב שהתנהלו 24 שעות קודם. בנקודה בה השליכו מתנגדי המשטר באריתריאה קרשים ואבנים על תומכיו, ובחזרה, מסתובבים תושבים כאילו לא קרה דבר. החולצות הכחולות והאדומות נשארו בכביסה. רק כוח מג"ב שמגיח ומושיב זרים אקראיים ל"בדיקה שגרתית" של אישורים מנסה להזכיר שמישהו זוכר את המהומה.

נראה שרוב התושבים היו רוצים לדפדף הלאה. בבואם לישראל, הם ניסו להשאיר מאחור כל עניין פוליטי. "תשאירו את הבלאגן שם, תשאירו את הפוליטיקה שם. הגענו בגלל שבאריתריאה יש בלאגן, דיקטטורה, פה תהיו בשקט", קראו כמה ממבקשי המקלט המתוסכלים שסיימו את הבדיקה. "אתמול היינו צריכים להסתגר בבית. אי אפשר לפתור את הבעיה פה, וללכת מכות בטוח לא יפתור אותה. אם רוצים - שיפגינו בלי אלימות".

בשכונה שסובלת מהזנחה מתמשכת, ההרס נטמע בנוף. לא קל להבחין מה נשבר ומה כבר היה שבור. ובכל זאת, שאריות רימוני הלם וכדורי ספוג, גם אחרי יממה שלמה, הן מחזה שחורג מהשגרה. התושבים כבר לא מצפים שהממסד יסייע, שהעירייה תשקם, שהמשטרה תטפל. כפי שלא שמעו לקריאות האזהרה לקראת האירוע, כך מאמינים שינהגו בהמשך.

"התקשרתי אתמול למשטרה כמה פעמים להגיש תלונה ואמרו שאגיע אליהם עם תמונה. הלכתי ואמרו שאגיע מחר. בינתיים בעל הבית כבר אמר שיתקן", סיפר מהרי בתוך מסעדתו. בחוץ החלון השבור מקבל את פני העוברים ברחוב, שנכנסים מדי פעם לשאול בשלומו. "אין לי מצלמות אז לא ידעתי מה קורה. חבר שלי התקשר ואמר 'שברו לך את הזכוכית בעסק'. כולם מפחדים שיהיה עכשיו עוד יותר בלאגן".