לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו, התאמץ בנימין נתניהו לצרוב את עצמו בתודעה הלאומית כ"שומר ישראל" ו"מנהיג חזק". אתמול, במליאת הכנסת, ישב ה"מנהיג החזק" כבובת גרב ממורטטת, מכונס בעצמו ומרוקן, בעוד שר המשפטים יריב לוין ושר הביטחון יואב גלנט מנהלים קטטה מצולמת מעל ראשו. הוא נראה כמי שלא שייך לאירוע, והוא אכן לא שייך לאירוע. זו לא הממשלה שלו. זו הממשלה של הקיצונים שחטפו אותו. מי שהגדיר את עצמו כ"שומר ישראל", מצא את עצמו כגומר ישראל. מי שניסה לייצר פאסון של מנהיג חזק, קרס ברגע האמת והפך לחלש שבמנהיגי ישראל. הקשר היחיד שלו לאירוע המחריד שלתוכו נקלענו, הוא האחריות. רק הוא אחראי.
בדילמה שהייתה לו בין הצלת הקואליציה להצלת המדינה, בחר נתניהו בקואליציה. כלומר, בעצמו. ראש ממשלה שלא מכנס קבינט מדיני-בטחוני כדי לשמוע את ההשלכות הצפויות של החקיקה על הצבא. שלא פוגש את הרמטכ"ל, למרות הפצרותיו, בטרם הצבעה. שמתעלם מכל נורות האזהרה, מכל הכתובות שעל הקיר. לטובת מה הוא עושה את זה? לא לטובת סיפוח יהודה ושומרון. לא לטובת איחודה מחדש של ירושלים. לא לטובת השמדת פרויקט הגרעין האיראני או חיסול חסן נסראללה.
הוא עושה את כל זה כדי להעביר חוק שיבטל את היכולת של בית המשפט העליון לבקר את מהלכי הממשלה במקרים שיהיו לא סבירים באופן קיצוני. חוק שהופך את ישראל למדינה עם רשות אחת, שהיא חזות הכול. בלי איזונים ובלמים, בלי ביקורת שיפוטית, בלי חוקה. לאחר שנלחם כל הקריירה שלו ביוזמות דומות, התפרק נתניהו ברגע האמת כמגדל קלפים, רק כדי לשמור על קואליציה שמוליכה את ישראל לעבר התהום.
אחרי שישראל תלך ותאבד את אמינותה ומעמדה הבינלאומיים, אחרי שתאבד את המטריה האווירית האמריקנית, אחרי שתאבד את המערכת החיסונית העוצמתית שהעניק לה בג"ץ, הראשונים שישלמו את המחיר הם טייסי הקרב. אחריהם הקצינים והלוחמים, הם אלה שיזומנו לבית הדין הבינלאומי האג. הם אלה שלא יוכלו לצאת מהארץ. ואותם מבזה הקואליציה שעומדת להעביר את חוק יסוד לימוד תורה. הקואליציה שלא מגייסת את החרדים למרות פקיעת חוק הגיוס הקודם. הקואליציה שרוממות שלטון החוק בפיה ורבבות עריקים המתפרנסים מכיסו של משלם המסים בחצר האחורית שלה. כיוון שאפסה הבושה מן הארץ, ממשיכים בכירי הקואליציה גם לבזות, להשפיל ולסנוט בכל קציני ולוחמי המילואים שלא מוכנים להמשיך להרוג את עצמם בעבור אוהלה של תורה. מירי רגב רוצה לשלוח אותם לכלא, בן גביר עולץ לאידם, לוין חורץ לשון לעומתם.
עכשיו, רגע אחרי אישור החוק, פתאום כולנו אחים. בן גביר מדגיש שאנחנו האחים שלו. כדי להדק עוד יותר את הקשר המשפחתי הוא יאשר עכשיו גם את ההשתלטות על מינוי השופטים וכל שאר סעיפי ההפיכה. למה? כדי "לחזק את הדמוקרטיה". בעולם המוזר אליו נקלענו, בן גביר הוא הדמוקרט הגדול. גם בן הערובה שלו, בנימין נתניהו, נשמע אתמול כצפיחית בדבש. "כולנו אחים", הזכיר לנו האיש שהקים את מכונת הרעל הארסית והאלימה ביותר שהוקמה אי פעם, האיש ששליחיו מסמנים ציבור עצום כ"בוגדים", האיש שלא ינוח ולא ישקוט עד שלא תישאר טיפת אחווה בארץ הזאת. הוא הקפיד לשקר גם אתמול, כשתקף את המפגינים וטען שהם חוסמים את נתב"ג וגורמים למיליונים לא להגיע לטיסות ולא להגיע לבתי חולים.
עוד בוואלה!
האמת: אף ישראלי לא פספס אף טיסה וכל האמבולנסים הגיעו לבתי החולים. בדיוק כמו שטינף את המפגינים בתקופת הקורונה ("מפיצי מחלות"), כך גם הפעם. האיש שמכר את צה"ל בנזיד עדשים מפוקפק לקואליציית הקיצונים המטורללת שהקים, קורא עכשיו לשלום, שוויון ואחווה. זעקת הקוזק הנגזל.
מי שהציץ אתמול בסיקור הבינלאומי על הפיאסקו הישראלי, הבין שישראל הפכה ל"מדינה כושלת". עד לפני חצי שנה המדינה שלנו הייתה סיפור הצלחה עוצר נשימה - צבאית, כלכלית, מדעית, טכנולוגית. מדינה שקמה נגד כל הסיכויים והגיעה להישגים חסרי תקדים בזמן כה קצר. את כל זה הם באו עכשיו להרוס. לבנות, הם לא מסוגלים. להרוס, דווקא כן.
אנשי המחאה לא צריכים להרכין ראש הבוקר. להיפך, הם צריכים להרים אותו. המלחמה הזו לא הוכרעה. היא תהיה ארוכה, היא תהיה מרה, היא תהיה קשה, אבל אין לנו ברירה, אלא לנצח. צריך לעשות את זה באמצעים דמוקרטיים, באמצעים אזרחיים, בכל הכלים שדמוקרטיה אמורה לתת לאזרחיה. שום דבר לא סופי והכל הפיך. הממשלה ההרסנית הזו תגורש בבוא העת על ידי הבוחר בחזרה למאורה ממנה הגיחה. זו תהיה הזדמנות חד פעמית, בלתי חוזרת, להסדיר את הדמוקרטיה הישראלית אחת ולתמיד: לכונן חוקה, לגייס את החרדים וללמד את אלה שלא יתגייסו לימודי ליבה מלאים. להציל את הפרויקט הציוני. לא תהיה הזדמנות אחרת.