ביטול עילת הסבירות נמצא על הפרק בימים האחרונים יותר מתמיד - הכנסת ממשיכה לקדם את החקיקה כחלק מהמהפכה המשפטית וצפויה לאשר היום (שני) את ההצעה בקריאה ראשונה. בינתיים, מובילי המחאה מאיימים ביום הפגנות ושיבושים אם ההצעה תאושר, אבל איך עילת הסבירות השפיע על חיינו? הנה כמה מהמקרים המרכזיים.
אחד המקרים הבולטים ביותר היה בשנת 1993, אז הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את ראש הממשלה יצחק רבין לפטר את שר הפנים אריה דרעי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. השופטים קבעו פה אחד כי החלטתו של רבין שלא לפטר את דרעי איננה סבירה, למרות שאין הוראה בחוק שמחייבת פיטורים. נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר כתב אז בפסק דינו כי "העבירות המיוחסות לשר דרעי מפליגות בחומרתן, ואי-הפעלת הסמכות להעבירו מתפקידו עולה כדי אי-סבירות קיצוני", בשל הפגיעה באמון הציבור במוסדות השלטון.
ביום שניתן פסק הדין בעניינו של דרעי ניתן פסק דין מקביל בעניינו של סגן השר רפאל פנחסי, שגם נגדו הוגש כתב אישום. העותרים ביקשו לחייב את ראש הממשלה לפטר את פנחסי בשל כתב האישום, וגם היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש דרש ממנו לעשות זאת. ראש הממשלה סירב ובית המשפט החליט פה אחד לחייב אותו לפטר את סגן השר, גם במקרה הזה בעקבות הפגיעה באמון הציבור בשלטון.
באותה השנה קיבל בג"ץ את העתירה לביטול מינויו של איש השב"כ לשעבר, יוסי גינוסר, למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. העותרים טענו כי התנהלותו של גינוסר בפרשת קו 300 ובפרשת עיזאת נאפסו מלמדת כי הוא חסר "אותן תכונות מוסריות וערכיות הנדרשות מעובד ציבור בדרגה כה גבוהה". בית המשפט קיבל את טענת העותרים, והשופט אהרן ברק כתב בפסק הדין כי "החלטת הממשלה פסולה - היא בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני. הממשלה לא איזנה כראוי בין השיקולים הרלוונטיים השונים, לא נתנה את המשקל הראוי לנזק שייגרם לשירות הציבורי מהמינוי".
סוגיית מינויו של דרעי עלתה שובר בינואר השנה, וגם נפסלה בין היתר בעקבות חוסר סבירות. בג"ץ פסל את מינויו לשר הבריאות והפנים ברוב של חמישה שופטים מול אחד, חמישה מהם נימקו את הפסילה בחוסר סבירות. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כתבה: "דבק במינויו של דרעי פגם של חוסר סבירות קיצוני משום שהוא עומד בסתירה חמורה לעקרונות היסוד שמן הראוי כי ינחו את ראש הממשלה במינוי שרים".
כתבות נוספות בוואלה! על המהפכה המשפטית
בכמה מקרים פסל בית המשפט העליון החלטות של גופי התביעה בנימוק שהן אינן סבירות. כך לדוגמא, בשנת 1989 ביטל בג"ץ את החלטתו של הפרקליט הצבאי הראשי שלא להעמיד לדין פלילי את אל"מ יהודה מאיר בשל מעורבותו בהכאתם של עצורים פלסטינים בימיה הראשונים של האינתיפאדה הראשונה. במקרה אחר, ניתן ב-1990 פסק דין נגד החלטתו של היועמ"ש יוסף חריש שלא להעמיד לדין את בכירי מערכת הבנקאות בישראל, שהיו מעורבים במשבר מניות הבנקים. בית המשפט פסל את החלטת חריש וקבע כי "ההחלטה היא בלתי סבירה באופן מהותי".
עילת הסבירות משמשת גם לפסילתן של החלטות מינהליות שיש בהן פגיעה בזכויות הפרט. בשנת 2014 פסק בית המשפט העליון שסירוב המועצה המקומית כפר ורדים להקים מקווה בתחומה לוקה באי-סבירות, מחמת פגיעתו בתושבות המקפידות על טבילה. לכן, חויבה המועצה המקומית להקים מקווה.
בשנת 2018 אסר שר הביטחון, אביגדור ליברמן, על כניסתם לישראל של כל 110 המשתתפים הפלסטינים בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני, שכניסתם אושרה ביטחונית. לטענתו, "זהו לא טקס זיכרון, אלא מפגן של טעם רע וחוסר רגישות שפוגע במשפחות השכולות היקרות לנו מכל". מארגני הטקס עתרו לבג"ץ, שקבע כי "החלטת השר לוקה בחוסר איזון ממשי ובחוסר סבירות", והתיר כניסת 90 פלסטינים לטקס בתנאי שאין לכך מניעה ביטחונית או פלילית.