השקר הכי גדול מצד חברי הקואליציה והשופרות של נתניהו ביחס למחאה נגד המהפכה המשפטית הוא עצם החלוקה האוטומטית, המבדלת, בין שמאל לימין. הם טוענים - בדיוק כמו טראמפ בשעתו - כי השמאל רוצה לגנוב את הבחירות. לשקר הם רותמים את קמפיין "אזרחים סוג ב'".
הנרטיב הזה הוא אפקטיבי. הוא פונה לסנטימנט שמעורר את נפש האדם ומוציא ממנה זעם וכאב. הרי אף אזרח לא אוהב להרגיש סוג ב'. תשאלו את הערבים, את ההומואים, את האתיופים. תשאלו נשים. תשאלו עניים. תשאלו עובדים זרים. תשאלו מורים. תשאלו עובדים סוציאלים.
זה כמובן לא אומר שהרצון של הצד המתנגד הוא לא להחליף את השלטון. אין מקום להיתממות, התפקיד של האופוזיציה - כל אופוזיציה - הוא להחליף את השלטון, כל שלטון. אבל למחאה הזו יש מטרה אחרת - לא להחליף את שלטון הימין, אלא להחליף את ביבי. וכשמודים בזה בקול רם, אפשר להבין את החשש שעולה בין תומכי הרפורמה - הרי מספרים להם כבר 25 שנים בכל קמפיין של הליכוד שביבי זה הימין והימין זה ביבי. כשהקמפיין נחקק בתודעה וזוכה למעמד של מוסכמה, של אמת מוחלטת - קל לבלוע את הפיתיון ולחשוד שמדובר במזימה של השמאל "הבוגד" לגנוב את הקולות "שלנו".
אבל זה לא נכון. אף אחד לא רוצה לבטל את תוצאות הבחירות. אף אחד גם לא מעוניין שיהיה תת ייצוג לאף אחד בבתי המשפט, במוסדות האקדמיים, בדירקטוריונים, בממשלה או בבית הנשיא. לא למזרחים, לא לערבים, לא לנשים, לא לחרדים ולא ללהטב"קים.
המחאה נגד המהפכה המשפטית היא לא מחאה נגד הימין. אמנם ברור מעבר לכל ספק, לפי תחושת הבטן, אין נתונים מדעיים מהימנים, כי יש בה רוב אידיאולוגי מצידה השמאלי של המפה הפוליטית אבל ככל שנוקפים השבועות המחאה הזו סוחפת איתה גם לא מעט אנשי ימין. הסיבה היא שנוצרה כאן בעיה שמסכנת את עתיד המדינה והיא קשורה באופן ישיר לאותו הקמפיין שעוסק באזרחים סוג ב'.
הבעיה הכי גדולה במדינה היא שהפכנו למאפיה - הכל סחיט ועל רקע אישי. כמו כל אדם שנלחם על הישרדותו, כך גם ביבי: הוא מסית, הוא סחיט, הוא מסוכן, הוא מושפע, הוא מנותק וחסר גבולות. כשהכל אישי, צצים משאים ומתנים שכל תפקידם הוא לשמר את שלטון נתניהו ולמנוע את כניסתו האפשרית לכלא. בשם החופש האישי שלו - נתניהו מאפשר לכל שותף קואליציוני לקבל את מה שהוא רוצה על חשבון רוב הציבור. כך לא מנהלים מדינה, כך מנהלים ארגון פשע. אמנם שורשי המחאה עוסקים במהות, במאבק על יסודות הדמוקרטיה, אבל הזעם מופגן כלפי התנהלות בריונית ונכלולית שנמשכת כבר שנים.
ישנם קשרים ישירים בין הסרת החוק על האיזוק האלקטרוני, כתובות "כהנא חי" במתחם שרונה, ניפוץ החלונות של הדיירים שתלו את דגל הגאווה, השלט "שמאלנים בוגדים" מחוץ למעון ראש הממשלה, שתיקתם של חברי הקואליציה מול האלימות של הבריונים מ"לה פמיליה", רימון ההלם שזרק מאיר סוויסה שעדיין לובש מדי שוטר, ההסתה משולחת הרסן בקבוצות הוואטסאפ של לה פמיליה, ההצלפה של שוטר בצעירה תמימה באיילון באמצעות שוט, דברי הרבנים נגד הקהילה הלהטב"קית, נאומי ראש הממשלה (מימי "השמאל שכח" ועד לימי "הערבים נעים") והצעות החוק שמפלות לרעה נשים ואוכלוסיות מוחלשות אחרות. כי כשהכל אישי - הכל כשר. נתניהו נאחז בכוחותיו האחרונים, בעזרת הדהוד מסיבי ושקרי של שליחיו, במשענת הכיסא ולעזאזל הכל.
אל תפספס
לא מעט ישראלים בעלי השקפת עולם ליברלית שדוגלת בערכים כמו חופש ושוויון זכויות לכל, פחות או יותר 35% מאזרחי המדינה, היו רוצים לחזות בכינונה של ממשלת שמאל. אבל זה לא יקרה. מבחינה דמוגרפית ואידיאולוגית, הימין בישראל מנצח את השמאל כמעט בנוקאאוט. שימו במקום נתניהו כמעט כל אחד אחר מהימין השפוי והפרגמטי - גלנט, דיכטר, אדלשטיין, ברקת, בנט, שקד, סער, גנץ - והוא מנצח עבור הימין את הבחירות בהליכה. שימו את ביבי בצד - והליכוד עדיין יחגוג במצודת זאב עם 30 ומשהו מנדטים. כי ביבי זה לא באמת ימין וימין זה לא באמת ביבי.
לא משנה מי ייבחר מטעם הליכוד אחרי עידן נתניהו - הוא ירכיב קואליציה רחבה ויציבה עם מפלגות ימין וימין-מרכז קיימות, כולל המחנה הממלכתי, אולי עם עוד מפלגת ימין חדשה שתקום מהאבק שהותירו נפתלי בנט ואיילת שקד, אולי אפילו יחד עם חלקים ממפלגות המרכז. זו תהיה ממשלה שלא יהיה בה נציג מהשמאל הקלאסי, אולי לא יהיה בה אפילו מנהיג אחד שהשמאלני הממוצע יזדהה עם ערכיו, אבל זו תהיה ממשלה שתדאג לכל אזרחיה ותביא שקט ביטחוני, כלכלי ובעיקר חברתי שנחוצים בישראל 2023 כמו תיונים בבתי אבות.
הממשלה החדשה תהיה ממשלת השינוי האמיתית - זו שתעגן באיחור של עשרות שנים חוקה בישראל, שתדאג לחלשים, שתעביר חוקים שמונעים את רצח האישה הבאה, שתעמוד איתן מול אתגרים ביטחוניים ולא תעלה על דל שפתיה את האפשרות להשתמש בנשק יום הדין בכל פעם שהיא מרגישה צורך הישרדותי. שתשמור על הסטטוס־קוו אבל גם תדרוש תרומה בסיסית לקהילה מכל אזרח, שתעשה רפורמה אמיתית של גיוון והכללה במערכת המשפט, שתשקיע במערכות החינוך והתרבות, שתהיה גאוותם של המתנדבים ואנשי המילואים, של ההייטקיסטים והלואוטקיסטים, של אנשי המגזר הציבורי והפרטי, של כל אזרח ואזרחית מימין ומשמאל.
בימים אלה, כשיש במדינה רק אזרח אחד שהוא סוג א', כל השאר הם אזרחים סוג ב'. כשכל המשאבים מופנים כדי להציל את האזרח נתניהו מאימת הדין - אין סיכוי לפתור סוגיות מהותיות שמצטופפות תחת קלישאת "החיים עצמם" כמו יוקר המחיה, משבר הדיור וחוסר שוויון, או תחומים בעלי ליקויים היסטוריים כמו חינוך, בריאות ותחבורה. הקמפיין היחיד שצריך להישמע ברחובות מכאן והלאה הוא לא "אני לא אזרח סוג ב'" אלא "לכולנו מגיע להיות אזרחים סוג א'". וזה בדיוק מה שאמור לקרות בסופו של תהליך הריפוי במדינה מתוקנת שבה הממשלה החדשה תעבוד עבור אזרחיה ולא למען העומד בראשה.